אני מודאגת

לאב

New member
אני מודאגת

אני יודעת לחלקכם מה שאכתוב יראה כבעיות ממש קטנות - אבל בכל זאת אשתף אותכם במה שמלחיץ אותי לאחרונה יש לי לחץ מטורף בעבודה, ולחץ גם בבית כי אני בתחילתו של שיפוץ בבית , וגם יש לי ילדים שדורשים את שלהם ובקיצור.. אני ממש נקרעת -וגם זה לא מספיק - יש תלונות על שאני לא עושה עוד יש לי הרגשה שהלחץ הזה מתחיל לתת את אותותיו - אם כי עדיין בקטן בקטע של או סי די , למשל: התחלתי לשחק עם השיער - לא לתלוש אבל לגעת בו כל הזמן כשאני בעבודה, כתוצאה מזה הוא נראה מבולגן ולא יפה ( להזכירכם אני סובלת מטריכוטילומניה ומטופלת בהצלחה מזה כשנה) אתמול פתאום בדקתי שלוש פעמים את התנור לראות שהוא סגור - את זה כבר המון המון זמן לא עשיתי אולי נלחצתי מזה שכבר פעמיים (נראה מעומס היתר שלי)שכחתי מחבת על האש ופעם אחת אפילו קצת התחילה אש מזה שאותה כיביתי מייד כי הייתי במטבח אני מקווה שהלחץ ההיסטרי שעובר עלי לא יגרום לי לחזור לתלישת שיער - על אף התרופה שאני לוקחת הלוואי ויכולתי לזרוק את כל הלחץ הזה ל... אבל אני לא יכולה, יש לי משרה שדורשת המון אחריות,יש לי ילדים שחשוב לי להשקיע בהם - וגם השיפוץ בלתי נמנע בעלי יוצא מעורו כדי לעזור לי אבל זה לא מספיק - גם הוא איש עסוק מאד יש דבר כזה - רגרסיה עקב לחצים - או שזה נובע ממשהו אחר?
 

.אחת

New member
ראשית, בהחלט יש דבר כזה רגרסיה

עקב לחצים. לחץ מעלה את מפלס החרדה, חרדה מעלה את מפלס הOCD/טריכו/בעיות חרדה אחרות. שנית, את נמצאת בסוג לחץ מאוד שוחק. (ברשותך אנסה לשחזר את מה שזכור לי בקורס שלקחתי באוניברסיטה בתואר הראשון על לחצים ודרכי התמודדות). יש לחץ אקוטי, כמו אסון, פיטורים, ויש לחץ מתמשך. הוא לא מגיע לשיאים, אבל הוא כל הזמן שם , ולכן הוא שוחק. וגם בגלל שהלגיטימציה לפנות בגללו לעזרה או תמיכה מחברים או גורם חיצוני יותר נמוכה, אז ההשלכות שלו יכולות בהחלט להתבטא במישור הפיזי של מחלות שונות או הנפשי של חרדות שונות. אז קודם כל, אם את יכולה להרשות לעצמך אני כן הייתי ממליצה על פסיכולוג, שתהיה לך הזדמנות לשוחח על מה שאת מרגישה, לפרוק את הלחץ, וגם לקבל דרכים להתמודדות. הלחץ שלך נובע לדעתי מהפרפקציוניזם שציינת באחת מהודעותיך שיש לך. את רוצה להיות אמא מושלמת ועובדת מושלמת ועכשיו גם משפצת בית מושלמת, ואי אפשר הכל. לא מבחינת זמן ולא מבחינת משאבים נפשיים. הצבת לעצמך לדעתי מטרה לא ריאלית. אדם אחד לא יכול לעשות הכל בצורה מצוינת לאורך זמן. זה שוחק. זה מלחיץ. זה פוגע בבריאות הפיזית והנפשית. אפשר לעשות חלק מהדברים בצורה מצוינת, אפשר לעשות חלק עוד יותר גדול מהדברים בצורה טובה. אין לך מאגר משאבים בלתי נדלה. ועכשיו דעתי האישית: מה עושים? קודם כל להבין שאי אפשר לעשות הכל בצורה מצוינת, צריך לשנות את המטרה למטרה ריאלית. את צריכה להתפשר על הטיב של חלק מהדברים, ואת צריכה להעביר חלק מהדברים שאת עושה לאנשים אחרים. אולי בעלך עסוק מאוד, אבל את עסוקה מאוד מאוד. איך בעלך מגיב לכל הענין? גם הוא נלחץ כמוך מזה שבגלל העבודה שלו הוא לא מצליח להיות מצוין עם הילדים, או שהוא לא מצליח להיות מצוין בשיפוץ? אני בספק, אלא אם כן הוא פרפקציוניסט גם כן. בכל אופן, אל תרחמי על בעלך. זה נכון שהוא עסוק, אבל גם את עסוקה. הוא לא צריך לעזור. עוזר זה מי שהתפקיד העיקרי הוא לא עליו. וכאן זה גם הילדים שלו וגם שיפוץ הבית שלו. אז שלא יעזור, שיקח חלק. אם עדין יש יותר מדי, זה הזמן לפנות לעזרה חיצונית. אם משפחה לא יכולה נניח להשגיח על הילדים, אז לפנות לביביסיטר שתשגיח על הילדים בזמן שאת עסוקה בשיפוץ למשל. או שאולי לפנות לאיש מקצוע שיהיה אחראי על מבצעי השיפוץ. או אולי לראות איך אפשר להתארגן מחדש בעבודה. אי אפשר הכל. את צריכה לקבוע סדרי עדיפויות, לקבוע רף מינימום (לא רף מקסימום) לביצוע של כל דבר, ולהעזר באחרים. חשוב מאוד להשקיע בילדים, אבל לא יקרה כלום ואף ההפך הם יכולים להנות וללמוד המון אם בזמן השיפוץ הם יהיו עם אישה אחראית שתעשה עליהם בייביסיטר ותבלה איתם. השיפוץ בלתי נמנע, אבל לא את חייבת לפקח עליו אישית. המישרה שלך דורשת המון אחריות, אבל לא יקרה כלום אם תגיעי למסקנה שאת צריכה עוזר/ת בעבודה, סטודנט/ית לעבודה זמנית עד אחרי שהלחץ יגמר. בקיצור: להבין שאי אפשר הכל, להוריד ציפיות, להסתפק גם בדברים שהם פחות מהכי טוב שיש, ולקבל עזרה חיצונית. אחת
 

לאב

New member
אחת,תודה על תגובתך

היא מאד עזרה לי לשים את הדברים בפרופורציה, וקצת להסתכל עליהם "מבחוץ" אני באמת מגזימה, אתמול למשל הגעתי לעבודה בשש בבוקר וסיימתי בשבע וחצי בערב , היום (ששי!) אני בעבודה משש בבוקר סביר להניח שאם בעלי היה עובד כך הוא היה דורש פינוק מלא שיפצה אותו על המאמץ. יש לי סיוע מאד מסיבי בבית, אני לא מנקה מכבסת מבשלת, אני בעיקר מטפלת בשעות שאחרי העבודה בילדים היות ולאור הפנאי המצומצם שלי, אני מעדיפה להשקיע אותו נטו בהם (חוץ מזה אני עקרת בית על הפנים) בשיפוץ בעלי מעורב באותה רמה כמוני, אנחנו בהחלט מתחלקים בו, גם בקטע של הילדים הוא נותן לאחרונה הרבה סיוע בעיקר כשאני משכימה לעבודה והוא מטפל בהם בבוקר. הנסיון לעבוד בעבודה שתספק אותי מבחינה מקצועית דורש בד"כ שעות עבודה מרובות, מרבית האנשים שעובדים איתי עובדים לפחות עוד שעתיים ביום (המשרה שלי ללא שעות נוספות היא 8.5 שעות), כך שאני מוצאת את עצמי בתחרות מול גברים שיש להם מי שיטפל עבורם בילדים (זה לא פמיניסטי אבל זה המצב בפועל) או נשים צעירות שטרם ילדו - וזה לא פשוט. בכל אופן, אני בהחלט מנסה לתפוס פרופורציות, ולפחות לטפוח לעצמי קצת על השכם על מה שאני כן עושה במקום להלקות את עצמי כל היום על מה שלא הספקתי להת´
 

sharonlk

New member
זאת הסיבה שאני לעולם לא אתחתן- שרון

לאב, כל הכבוד לך, את באמת גיבורה. צריך לתת לך אות מופת. שתביני כמה מגיע לך פרס, ואת צריכה לטפוח לעצמך על הכתף. אני עם המחלה שלי לעולם לא אתחתן ולא אוכל לנהל בית ובטח שלא משק בית. זה גזר הדין שלי. שתביני, לא התקלחתי שבוע שלם כי יש לי חרדה ממקלחות, ואני נעולה בבית שבוע שלם. אל תילחצי מהלחץ תשתדלי להרפות ותראי שיהיה שכר לעמלך ובאמת אל תפריזי, תניחי מעט לעצמך אולי זה מה שהתופעות רומזות לך: קצת מנוחה, הגזמת שרון
 

שרק

New member
אולי הגיע הזמן...

שתתני לעצמך קרדיט? את מסוגלת, את יכולה, פשוט דברים הם יותר קשים לפעמים. - בשביל זה יש עזרה, בשביל זה יש חברים. וחוצמזה, אני לא מתקשר/כותב כי אני כורע תחת עומס הלימודים/עבודה - ברגע שהעניינים יתחילו להירגע - אני ארים טלפון. שרק
 

סיזיפוס

New member
לפי דעתי

לחץ הוא קטליזטור לכל מיני דברים. במקרה של לחץ האדם רוצה או לברוח או להילחם , וכאי אפשר לעשות אף אחד משניהם ,אז האדרנלין ממשיך לעבוד סתם,והגוף נהיה נורא מתוח. לחץ מקורו בפחד. אדם שהוא חזק נפשית ,שבנוי באמונה חזקה בעצמו, ולא חשוב מה קורה סביב, או שהוא לוקח את החיים יותר בקלות, אז דברים פחות משפיעים עליו. אבל אדם כזה, לרוב, גם לא ישתתף בפורום שלנו... אז לפחות שתדעי ממה זה בא. בכלל ,לדעתי, אי אפשר להעמיס על בן אדם מעל ומעבר. כי אז הוא פשוט יפול, ואז יצטרכו לעזור לו,ובלאו הכי הוא לא יצליח לעשות את מה שציפו ממנו. ובקיצור,מה שאני מנסה להגיד הוא שקודם הבריאות, ולא שום דבר אחר, ושיקפצו כולם. לפי דעתי, זה מאוד חשוב לזכור את זה. יש כאלה שנלחצים יותר בקלות וגם יש להם דרכים מיוחדות להוציא את הלחץ מהמערכת שלהם, בדיוק כמו שיש אנשים אטומים,או אנשים אלימים, זה יותר טוב? קחי חופשת מחלה
להתאושש בינתיים. וגם חשוב שתזכרי מהו סדר העדיפויות שלך. לי יש סדר עדיפויות כזה: 1.הבריאות שלי 2.המשפחה (אם אי פעם תהיה לי...) 3.העבודה
 

סיזיפוס

New member
בקריאה שניה

אולי אפשר לעשות כמה דברים,והכל תלוי בשאלות/הצעות הבאות: 1.האם אפשר לדחות את שיפוצי הבית? 2.אולי אפשר לדבר עם הילדים,אספה משפחתית,להציג תמונת מצב, ולהציע שכל אחד למשך התקופה הזאת, יעזור במשהו. דווקא כשילדים עוזרים בבית,הם מקבלים תחושת של הרגשת שייכות לבית(בתנאי שמתייחסים לזה אחר כך בחיות ולא גוערים בהם:למה עשית ככה ולא ככה?- הכל תלוי בהתייחסות! מנסיון) 3.אני רוצה למצוא עבודה שאוכל לעשות מהבית,ונורא קשה לי למצוא. זה צריך להיות משהו ולא מצריך הרבה ריכוז,ובלי תחושה של לחץ ודד ליין, אז אם את רוצה לשלוח לי משהו כזה לעשות,תשלחי לי.
 
למעלה