אני מבולבלת

מלמלה

New member
אני מבולבלת

ביום א' יש לנו תור אצל הניאורולוג אני מזכירה שאני מדברת על הבת הקטנה בת 5.5. עדין בתהליך האיבחונים וקביעת המינון של ריטלין או קונצרטה שהיא בגן חובה עכשיו ההנחיות של הרופא היו להמתין בחודש הראשון ללא כל טיפול ולתת לגננת החדשה למלא שאלון - הגננת די התקוממה ראשית אמרה שהילדה בסדר גמור - אמנם תוססת אמנת בתנועתיות ודברנות יתר אבל כל השאר בסדר ואמרה שהיא לא מכירה טוב את הילדה, שקשה לה למלא את השאלון מה שעלול לחרוץ את גורל הילדה- על סמך זמן כל כך קצר, (הביא התקשרה אלי באחד הערבים במיוחד הביתה) עניתי שהמטרה שלי זה להגיע מוכנה לכיתה א' וביקשתי שתמלא בכל זאת ושתציין את הסתגיותה וכך עשתה. בפגישה שלי עם הגננת הקודמת סיפרתי לה את זה והיא ענתה לי שהבעיה של הילדה שלי לא השילוב במערכת אלא שלילדה קשה והיא משקיעה משאבים רבים כדי להיות בסדר קיבלתי את השאלון מרבית הפרמטרים שם הם במספור של 0-2 מתוך 5 עכשיו מה להגיד לרופא? ובכלל האם עדיף להגיע אליו ללא הילדה - הוא כבר ראה אותה כ-3 פעמים אני ביקשתי ורוצה להגיע לטיפול התנהגותי אבל משום מה הוא לא נותה לכיוון הזה? איך בדיוק לדרוש זאת?
 
לדעתי, לסיים האיבחון ולחכות עם הריט

אני חושב שלזכותה של הגננת יאמר שהיא היתה ישרה איתך ואמרה לך שהיא לא מכירה מספיק את הילדה. לעניות דעתי אני שואל למה למהר?? האם הילדה סובלת כרגע ??? והאם קיימים קשיי ריכוז ותפקוד בבית ? אלו שתי השיקולים החשובים לדעתי כרגע, וזאת בהנחה שהגננת אומרת שאין בעיה. אם לדעתה היא משקיעה בלהיות בסדר, אז אולי ה- ADD הוא מינורי יותר ומשני כרגע בסך ההתנהגות שלה, והבעיה שהיא מתארת נובעת מבעיה רגשית אחרת. (ייתכן גם שהיא נגד ריטלין כעיקרון, לכן רצוי גם לשוחח איתה ולשאול בעקיפין לדעתה לגבי מתן ריטלין לילדים). לדעתי האישית, אני מאמין באינסטקנטינט אימהי. אם את מאמינה בפסיכתרפיה, לכי על זה. לדעתי, בשלב זה ללכת לפסיכאטר, לסיים האיבחון אך לחקות עוד קצת עם הטיפול התרופתי, ולהיות בקשר עם הגננת לגבי שינויים התנהגותיים או החמרה בתהליכי הקשב. חתימה טובה גיל
 

מלמלה

New member
הסיבה שפנינו לאיבחון

היה שהילדה התלוננה: "כל הילדים עושים לירעש זה מפריע לי להתרכז ועושה לי כאב ראש" - בגן הקודם היה איתה הסכם שכל פעם שקשה לה היא הולכת למחסן ששם יותר שקט וכך היא ביקשה שיהיה גם בגן החדש (וקיבלה) זאת בנוסף לטמפרמנט שלה, לדברנות הבלתי פוסקת, לקושי הרב לחכות לתורה הפסיקה חוג התעמלות "כי צריך לחכות בתור" היא אמרה לי על הגן הזה - אמא הם לא יודעים כמה אני מתאפקת אני רוצה להקל עליה היא חכמה ובעלת יכולת ביטוי הרבה מעל הממוצע כך לדברי הגננת
 

05 מיכל

New member
חשוב לעזור לילדה!

גם דבריה של הגננת הקודמת וגם דבריה של הילדה הם נורה אדומה מאוד ברורה: הילדה נמצאת שעות רבות "על קצות האצבעות" של המאמץ, והמחירים עלולים להיות כבדים בהמשך. אני אפילו חושבת שחשוב לעזור לה עכשיו, לא לחכות לכיתה א', כי נראה שהיא סובלת עכשיו. אכן, יפה שהגננת החדשה מסייגת את עצמה; אבל נראה לי שהיא לא מודעת לסכנה הטמונה באפשרות שילדה מתאמצת כל כך להיות בסדר. אני הרבה יותר מתרשמת מהמודעות של הגננת הקודמת לבעייתיות של מאמץ שכזה. אני רוצה להחזיר אותך בקצרה אל סיפורה של בתי הקטנה. החלק הכי נוגע ללב בכל הסיפור הוא שמאז שהיא מקבלת מינון מתאים של רטלין (שכאמור לא משפיע על תיפקודה הלימודי, כי הוא תקין ממילא) הילדה חזרה לצייר! פעם היא ציירה ה-מ-ו-ן, ובכיתה א' זה נעלם בהדרגה. עכשיו זה חזר. בעיני זה מבטא יותר מכול את המחיר הכבד שהיא שילמה על "להיות בסדר". אבל אני תוהה למה בעצם את בעד טיפול התנהגותי. טיפול התנהגותי מגייס את הילד למאמץ לרסן את עצמו ולשלוט בעצמו יותר. והרי לפי תיאורך הילדה בהחלט מתאמצת, ודורשת מעצמה. נוסף על כך, הקשיים מסוג "יותר מדי רעש" לא ייפתרו על ידי טיפול התנהגותי. אולי משום כך הרופא לא נוטה לכיוון של טיפול התנהגותי. אולי הוא מעדיף קודם להקל על הילדה, ואז לראות אם עדיין נחוץ טיפול התנהגותי. בעניין השאלון שמילאה הגננת, שאולי אינו משקף את קשייה של הילדה: האם הרופא ביקש גם ממך למלא שאלון? ובכל מקרה, את יכולה בהחלט להסביר לו שאת חושבת שכך זה נראה לגננת כי הילדה כל כך מתאמצת. הנוירולוגית שאני הגעתי אליה הבינה את העניין הזה מיד (היא אפילו לא ביקשה דיווח של המורה כי היא הבינה שזה לא ייתן כלום.) שיהיה בהצלחה!
 

מלמלה

New member
מיכל תודה

נתת לי נקודות הסתכלות חדשות אני לא התבקשתי למלא את השאלון - עניתי בעלפה שאלה - האם להגיע אליו עם הילדה או רק ההורים שאז ניתן לדבר יותר בשקט (היא מאוד הפריעה בפגישות קודמות איתו)
 

05 מיכל

New member
השאלה היא אם הרופא זוכר אותה היטב

ובכלל, אולי כדאי להתקשר אליו ולשאול אותו. אפשרות נוספת, אם יש אח/ות גדולה/ה שיכול/ה לבוא איתכם ולשמור עליה בחוץ חלק מהזמן.
 
אלו דברים שניתן להקל עליהם

הואיל והיא עדיין בגיל הרך, אלו דברים שבהדרכה (פסיכתפריה) או דימיון מודרך- מגמה הולכת וגדלה עם ילדים בשנים האחרונות, ניתן להשקל עליהם. כמובן שאם יש בעית קשב, ברור שרעש הילדים מפריעה. . איני אומר לא לתת ריטלין, אבל אולי אפשר לחכות ולסייע לה להשתלב בתקופה הקרובה ללא ריטלין, תוך שילוב ההתמודדות שלך עם הגננת. אפשר גם לנסות לבנות איתה "סולם חוויות". שבו 10 עיגולים צמודים, שבכל קוטב יש עיגול גדול שבצד אחד יש פרצוף אדיש :) - |)ובצד השני יש פרצוף עצוב (
) . הסולם בן 10 הדרגות כולל צבאים מהקל (לבן) ועד הקשה ביותר (אפור חזק- לא שחור!). בטווח סדר עולה של כהות. לשבת , איתה בבית כמה דקות בכל ערב ולספר סיפור יחד "תארי לעצמך ילדה שבגיל שלך, שהולכת לגן". לתת לה להכניס לדמות חיים. איך היא נראית, מה היא לובשת, רק לא שם!!!. אחר כך להמשיך "הילדה אומרת/ מרגישה ........(לתאר את התחומים שמפריעים לילדה שלך בגוף הסיפור)- נניח מתלוננת על רעש בגן". לשאול "למה הילדה מרגישה כך" ? ולתת לביתך למלא את התוכן. בסוף להראות לה את הסולם הרציף ולשאול "עד כמה היא סובלת". ומה אפשר לעשות כדי להקל עליה" (הילדה, הגננת ההורים- להתייחס לכל אחד בנפרד אחרי התשובה הראשונית שלה). לכיצד היא תרגיש (בסולם) אחרי העזרה. כך ניתן לשאול את תכונות נוספות, שמפריעות לביתך, בל יום עד שתי דברים. מה התרגיל הזה ? זה תרגיל של סיפור נרטיב. זה מראה לך סכימות קוגניטיביות שהתגבשו אצלה ואת הפונקציונליות שלהם בחיי היום יום שלה. את יכולה לזהות מה יותר מפריעה ומה הפחות. הילדה לא יודעת שמדברים אליה, (גם מבוגרים בתרגיל הזה לא ידועים !!) ולכן משתפת פעולה בבניית הסיפור, ובכך אפשר לנסות להבין מה מפריע לה. התרגיל מעוגן במסגרת תיאורית של "התיאוריה הפונקציונלית של קוגניציה" (A functional theory of cognition). שעוסקים בגישה זו עם ילדים פרופ' יובל וולף, ו אנדרסון (Anderson) מארה"ב, שהוא גם מפתח השיטה למחקר ויישום. אחרי סכימות היסוד שירכיבו ביחד את סיפור היסוד, ניתן לפרק גורמים אפשריים ולבדוק כיצד כל אחד תורם במרכיב בודד- לשם כך אצטרך לייעץ לך אישית כי זה מורכז על גבי הכתב להסביר כיצד לבחור את הגורמים המפריעים וכיצד לחשב את המשקל היחסי של כל אחד מהם. אם תרצי דוגמה לסולם שלחי לי מייל ואשצל לך אותו באטץ'. יובל וולף בחן את השיטה לבחון "פסיכודינמיקה יומיות של האשמה" אצל ילדים בגן חובה. (אם תרצי יש מאמר בתחום, בספר "עבריינות וסטייה חברתית" שערכו משה אדד ויובל וולף משנת 2002. והוא בהוצאת אוניברסיטת בר אילן (בעמודים 321-359). אם ייתבקש הדבר, אנסה לצלם מהספר ולשלוח לאחת ממנהלות הפורום בדואר. משהו שעולה לי בראש עכשיו, לנסות חוג של תנועה (ריקוד, קראטה אפילו) זה מלמד משהו על ויסות עצמי, שליטה עצמית ותנועה- שילוב שאולי יכול לעזור ?? (ורק זרקתי רעיון שאולי אפשר לנסות במשולב). חתימה טובה גיל
 
לא כתבי מה עושים עם זה

אם את רואה מצוקה גדולה, שאין משהו מיידי שעוזר, לחפש את כל הפרתונות עליה כי אסור שהיא תסבול ותתחיל לשלם מחיר אמוציונלי על ההשתבלות שלה. השיטה יכולה לבודד לך מה משמעותי יותר ועד כמה זה חמור. גיל
 

facundo te amo

New member
ניסו לעשות את זה לאחי

הוא בן 6 והוא רק התחיל לצעוק שהוא מבין שזה עליו והתחיל להדחיק את מה שמפריע לו. אני לא יודעת אם הוא חכם מדי,במילא יש אולי לעשות את זה בצורה פחות שקופה... לדעתי זה תלוי באינטילגנצית הילד, כי אם הילד פיקח הוא יקלוט כמו שקרה עם אחי.
 
למעלה