אני מבואס

[מתלבט13]

אני מבואס

מחד, נראה שאין דרך חזרה. אני לא רואה את עצמי חוזר לדת. אבל אין לי כוח. רבאק אין לי כוח!. אין לי אין לי אין לי אין לי. ואני חי לי לא פה לא שם. מתחלן והולך לפי מצב הרוח, ומהירות הרוח. מרגיש לא קשור לא מחובר. לפעמים אני לא מבין מה זה הסיפור הזה. אני פשוט שוכח שיש שאלה דתית וחברתית בעולם ולא יודע מה. ולפעמים זה עולה וצף. פוגע ומכאיב. אני אומר לעצמי, אולי אם תבהיר לעצמך חד משמעית, ולחברה שאתה חילוני. אולי ייטב לך. ואני שואל, האם חוסר הבהירות היא שמכאיבה לי? או אולי זה משהו אחר? ואני רוצה להרביץ לזאת ששאלה אותי אם אני מאמין לפני שלושת רבעי שנה, וגרמה למין סחף. ואני אומר מה היה אחרת? האם היה טוב יותר? לא בטוח. והאם עכשיו רע? גם לא נראה לי. אין סיכום. ומותר לבכות. ומותר לא לדעת. ועדיין זה מפחיד מבלבל וכואב. די.

 

[אנדרנליסט]

אין שמחה כהתרת הספקות

דא עקא אין כאב כספק עצמו. כן, זה חוסר הבהירות, הספק עצמו, הוא זה שמכאיב.

 

[מתלבט13]

ואין עצב כדיבאגינג

אחרי שאיזה מישהו שתל לך באגים "בלי כוונה". מה העניינים? צריך פעם לראות לך. ולהחליף מכות וחיבוקים בעולם האמיתי. וכסף לא מביא אושר. שכח מזה. רק מדיטציה, אחי.

 

[מתלבט13]

זה מפסיק להיות נודניק

טוענים שנקע ברגל הורס את החיים יותר מנכות. כי הנקע מציק כל הזמן. אני חושש מכל מיני דברים כשההוא ידע, וכשההוא וכו' וכו'. ואני חושב אולי במקום לחשוש מכל כך הרבה דברים, שכולם ידעו, ושילכו לעזאזל. ואם יש מחיר לשלם, אני אשלם אותו כמו גדול! גם אם המחיר יותר יקר כך, זה חוסך את אי הוודאות, הפחד החששות והסיבוכים הנפשיים.

 

[מתלבט13]

כנראה שלצאת בשאלה זה וואחד סרט ../images/Emo7.gif

יותר מטריף מלהתגרש. יותר כואב מלמות (טוב כשמישהו אחר מת). יותר מבלבל מ.... [מצא את החסר]. בלגן של החיים. לא פלא שאני לא מוצא את עצמי. כאילו שזה טיול קיצי בגן של ורדים. זה לא. ואגב, התחלתי להבין מה גרם לי היום לביאוס הגדול מכולם. אבל לומשנה, העיקר שתרחמו עלי ותביאו לי מלאנתלפים נשיקות וחיבוקים. בכל מקרה למרות כל הבכי והדרמה, יש מסכנים יותר גדולים ממני. מה שלא אומר לא לרחם עלי

 

[אדוגמטית]

ההרגשה הכללית של "ביאוס" לא ממוקד

נוראית באמת. אחת הדרכים היעילות לצמצם את הבאסה זה לא לוותר ולרדת לשורשי הסיבות ל"בלוז"... נראה לי שאתה בדרך (ככה לפחות אתה כותב). כשיודעים מה גרם לתחושה הקשה, פתאום זה מקבל שם, צורה, אולי אפילו מתחילות לעלות דרכים להתמודדות. רק לדעת במה מדובר, כבר עוזר לנו לשלוט במצב וזה הרי סוד העניין, שליטה! בכל מקרה, מנסיון אישי, רעדתי כששיניתי לבוש, ביום הראשון הרגשתי כאילו אני קוף שברח מכלוב. בכלל לענות אפילו לחילונים בשבת במייל, היה קשה מאד. "מה, את כותבת בשבת? מה את לא דתיה יותר? איך את מסתדרת עם המשפחה?" ועוד כהנה וכהנה חטטנויות פולשניות שמערטלות את נפשך ומתירות את דמך. דווקא אנשים שלא ציפיתי מהם להבנה וקבלה הפתיעו אותי לטובה. האמת, לא ויתרתי. הלכתי על כל הקופה. היה נורא בהתחלה (וההתחלה היתה ארוכה). אבל זה השתלם לאורך הדרך. מאד. לא מתחרטת לרגע (וזה היה רגע של אמת לכבודך מתלבט). בכלל, למה אני מקבלת את התחושה שהכנס אתמול גרם להרבה אנשים לתחושות קשות???

 

[קלידוסקופ]

אל תתרגש מבחורות ששואלות

זה דבר ראשון. כלומר היא שואלת, ואתה מטבע הדברים מתרגש יותר מידי. (קל לי לדבר, אבל זאת האמת, הן עושות יותר מידי בלאגן בראש, שהוא לפעמים מיותר ולא שוה את המחיר) לענין הזהות, אם תגדיר לעצמך זה תמיד יותר טוב, מצד שני אולי תמצא זהות ותרגיש אחר כך צורך לשנות? חשבת על זה? אני למשל חשבתי שלעולם לא אהיה רפורמי, זה נראה לי מצחיק ומגוחך, ואחרי שנה הדברים נראים אחרת. לגמרי.

 

[מתלבט13]

הקטע היה קצת שונה

הבחורה שאלה אותי אם אני מאמין. והייתי "דתי" לגמרי אז. והאווירה היתה כזאת שעניתי לה שאני לא מאמין. היתה לזה השפעה עצומה עלי (רגשית) זה כאילו פעם ראשונה שככה בחופשיות, למישהי שאינה קרובה אלי בעצם, אמרתי בלי היסוסים שאני לא מאמין. רגשית, זה סוג של יציאה מהארון. אני עד היום לא לגמרי בטוח שאני מבין מה גרם להשפעה הגדולה של השיחה ההיא עלי.

 

[קלידוסקופ]

הבחורה

ופרויד צדק

 

[שבי 83]

אני חושב שההשפעה היא באמירה לעצמך

אני חושב שאני מבין את ההשפעה של האמירה בקול. האמירה היתה לא לבחורה אלא בעיקר לעצמך ומכאן ההשפעה שלה. מאותו רגע הגדרת לעצמך מה אתה מרגיש והבנת שאתה חייב לבחור את הדרך שלך מבחינה מעשית. היו כמה פעמים ששתקתי כשדיברו אלי אבל עניתי לעצמי במחשבה וההכרה בדברים משפיעה חזק. הרבה סימפטיה ממני מתלבט. איבוד האמונה הוא תהליך קשה.

 

[Le Fay]

מדגים יפה את תיאוריית התפיסה העצמית

של בֶּם. השאלה שלי היא מה היה קורה אילו נתקלת בשאלה הזו בעוד עשרים שנים במקום אז. ועוד שאלה: האם שמת לב במה רוב האנשים נוטים להתהדר, כשידוע להם שמותם קרוב? לא עוויתי, לא פשעתי, לא גנבתי, לא רצחתי. זה מבאס. לא מעברים.

 

[Le Fay]

../images/Emo24.gif

שלא תגיד שמפלים אותך... אבל זה רק הזמן הזה בחודש. בחמישי כשתצא השמש תראה שיעבור. וכן, אתה חי לך לא פה לא שם, כמו כולם. או כמו שליאונרד כהן אומר: Passing through, passing through Sometimes happy, sometimes blue glad that I ran into you Tell the people that you saw me passing through (let's do it one more time) Passing through, passing through

 

[מתלבט13]

העיקר שזה סטנדרטי

בקשר לק קו קוק קוקו קוקור קוקורי קוקוריק קוקוריקו, לא ניסיתי. אצלך זה עבד?

 

[Le Fay]

לא, לי יש סגולה אחרת לשמחה.

הרבה יותר סטנדרטית.

 

[אנדרiאיד]

תגבש לעצמך תזה

ברורה עד כמה שאפשר מי אתה. מהם האמונות שלך. ואיפה אתה ממקם את עצמך. כשיצאתי בשאלה הדבר הכי חשוב לי הייה לגבש לעצמי השקפת עולם שיכולה להתמודד בויכוחים. קראתי כמעט כול חומר פילוסופי. סיכמתי וגיבשתי אותו. לאו דוקא בנושאים דתיים. ההיתי מבולבל. מרוכז בעצמי. חפרתי הרבה. אבל בסופו של דבר אחרי כמה חודשים שבהם היספקתי לעבור על מגוון דעות מאנרכיזם וקפיטליזם. דת ואמונה. פסיכולוגיה ומשמעות. ועוד. הצלחתי לגבש לעצמי דרך. הפסקתי לחשוב על פילוסופיות פשוט כי חשבתי כבר על הכול. אני חי את החיים. בטוח בדרכי וזה מה שמחזיק אותי בזמנים הקשים.

 

[מתלבט13]

אין תזה

אני מתגאה בכך שאני לא יודע. ואני לא מתכוין להפוך את עצמי למישהו שחושב שיודע. כבר אריסטו (אני חושב) אמר שהדבר היחיד שוהא יודע זה שהוא לא יודע

 

[אנדרiאיד]

שווה לנסות

יופי. עכשיו אתה יודע שאתה לא יודע.

 

[שבי 83]

הכרחי. לא טוב יותר או רע יותר

אובדן התמימות מורגש כשאתה מבקר שם. מתרגלים לא לחשוב עליו. ככל שמתרחקים המחשבות מופיעות בתדירות נמוכה יותר.

 

[Le Fay]

עדיין? אם כן

יתכן שתרצה להשתמש בזה

 

[naty 1]

../images/Emo28.gif