חול פירמידות
New member
אני מאשים!
- "בנים הם חרמנים- אין מה לעשות. זו עובדת חיים" - "אני דתי סרוג כמוך. אז מתי אני בא לעשות לך עיסוי?" - "אל תחוש רע. צפה לזה שהומואים הם מאכזבים סדרתיים" - "אם אתה לא מתפשט במפגש ראשון/שני/שלישי, יהיה לך קשה מאוד למצוא פרטנר למשחק הזה שנקרא זוגיות" - "כן אני מחפש קשר רציני. רגע, אז מה אמרת שאתה אוהב בסקס?" מוכר? קשה לי מאוד. לא מספיק שנבראתי שונה (נמשך לגברים ודתי מאמין) באה המציאות וכפתה עליי בנוסף לחיות בעולם רדוד, מיני עד זרא ושפל. אז הנה הבעיה: ביהדות מקדשים את חיי החומר, משלבים חול וקודש. אבל כיוון שהרוב לא מרגיש שיש קודש בכלל בחיי המין החד-מיניים (או בקשר בין גברים, לצורך העניין), הם הופכים את התחום הזה לריק גדול ואפל בחיים שלהם. וכיוון שכך, הוא הופך לחור שחור ממכר ובולעני, שמחסל כל חלקה טובה בדתיות שלהם בתחום הנ"ל. חדר שלתוכם אפילו אלוקים לא יכנס (כדברי שלמה ארצי), ועליו חוקי המוסר והתורה לא רלוונטיים. יחי הייאוש! זוהי פשוט כפירה, פשוט כך! מה קרה ללתקן עולם במלכות שדי? מה חשבתם בשאר הדברים, כמו כל הסטרייטים, רק לא בתחום הזה? האומנם? ואתה לא חושב שהוא רוצה שדווקא פה תתקן? שדווקא בגלל זה הוא גלגל אותך לניסיון הזה? והנה בשורה נוספת: חברים, מי ששוכב ב'דייט' (פארסה לקרוא לזה ככה), מחפש סקס - לא קשר! בני אדם הם בני אדם. ואם אצל גברים ונשים, המפוקפקים והזנותיים שוכבים על ההתחלה, המהוגנים ממתינים עם זה. בחורה שתשכב איתם בדייט ראשון- לא תזכה להערכה גבוהה ולרוב הם לא ירצו להמשיך איתה לקשר רציני. כך שהעיקרון הזה צריך לתפוס בכל מקום. "בנים הם חרמנים" זו תפיסה תרבותית שהתפתחה בתוך עולם ההומואים. פעם אמר לי מישהו: "הבנות ממתנות את הבנים. אבל כששתי מנות טוסטסטרון נפגשות, די מהר יוצאת שלולית לבנה וגדולה". בנים יכולים לשלוט בעצמם כשזה מגיע לבנות, אבל לא כשזה נוגע לבנים? האם באמת "אטרף" לא היה כל-כך פרוץף באופן טבעי הייתם נמשכים להפקרות הזו? פשיטא שלא...הרי במחוזותינו הדתיים, דבר כזה לא היה עולה על הדעת. ולא רק בגלל שיש איסור לא לשכב לפני החתונה. גם אלו שלא מקפידים על כך (או לפחות לא שומרים נגיעה), יעשו את זה בהדרגתיות, אחרי היכרות ממושכת. אחר כך טוענים שאין תוחלת לקשרים בעולם החד-מיני. חבל שלא טורחים לבדוק את הגורמים לעניין. כשהופכים את הסדר, שום דבר לא מרגש, ושום דבר לא שורד. אולם מעבר לכך, אף אחד דתי באמת בחיים לא היה מעז להתנהג במופקרות מינית כזו עם בנות. ולא בגלל שאיתן הוא אינו חרמן. אלא שאז הוא היה מתנהג באופן מכובד, שמכיר בנפש שמאחורי הגוף. איפה המעוף של תיקון עולם, גם בתחומים שבהם אין ספר הוראות מדויק? זהו? אמונתכם נובעת רק מנסיבות סביבתיות והגדרות חברתיות? לא החזיקו לכם את היד, אז זה לא שווה כלום? הכל פרוץ והכל מותר? אי אפשר להבין את הפואנטה ולעשות לה שעתוק? מכרתם את הערכים האלו במחיר הורדת תחתונים? מי שמכם להתיר הכל בגלל שנבראתם קצת שונה? מי ביטל כל ערך של מהוגנות וכבוד להיכרות אישית? מי הרשה לכם להוריד עצמכם לדרגת בהמות תאוותניות ורעבות לבשר? מתי הומצאה מצווה חדשה שהזמן גרמא (ייחום) בה המקום גורם (ממוקם) בשכבך ובקומך (נייד)? מהיכן הגיעה האיוולת הזו "נו, זה היצר שלי, קשה לי להתמודד איתו" או "היצר שלי גדול עליי"- איזה מין אמירה פגאנית זו, להיכנע ליצר? ואיך אחר כך אתם נמצאים בחיק המשפחות הדתיות שלכם, עם כיסויי הראש, השמלות והציציות- ולא חשים קבס של גועל שעולה בגרונותיכם לנוכח עצמכם? איך אפשר לשבת בבית הכנסת ובשיעור התורה ולא לחוש חוסר-שייכות? ואני מתכוון מצד עצמכם- לא מצד החברה כפי מרבים להתלונן חדשות לבקרים. אני קורא לחשבון נפש נוקב. "הזמן שיר אבל מנגן עוד, והימים הם כואבים..."
- "בנים הם חרמנים- אין מה לעשות. זו עובדת חיים" - "אני דתי סרוג כמוך. אז מתי אני בא לעשות לך עיסוי?" - "אל תחוש רע. צפה לזה שהומואים הם מאכזבים סדרתיים" - "אם אתה לא מתפשט במפגש ראשון/שני/שלישי, יהיה לך קשה מאוד למצוא פרטנר למשחק הזה שנקרא זוגיות" - "כן אני מחפש קשר רציני. רגע, אז מה אמרת שאתה אוהב בסקס?" מוכר? קשה לי מאוד. לא מספיק שנבראתי שונה (נמשך לגברים ודתי מאמין) באה המציאות וכפתה עליי בנוסף לחיות בעולם רדוד, מיני עד זרא ושפל. אז הנה הבעיה: ביהדות מקדשים את חיי החומר, משלבים חול וקודש. אבל כיוון שהרוב לא מרגיש שיש קודש בכלל בחיי המין החד-מיניים (או בקשר בין גברים, לצורך העניין), הם הופכים את התחום הזה לריק גדול ואפל בחיים שלהם. וכיוון שכך, הוא הופך לחור שחור ממכר ובולעני, שמחסל כל חלקה טובה בדתיות שלהם בתחום הנ"ל. חדר שלתוכם אפילו אלוקים לא יכנס (כדברי שלמה ארצי), ועליו חוקי המוסר והתורה לא רלוונטיים. יחי הייאוש! זוהי פשוט כפירה, פשוט כך! מה קרה ללתקן עולם במלכות שדי? מה חשבתם בשאר הדברים, כמו כל הסטרייטים, רק לא בתחום הזה? האומנם? ואתה לא חושב שהוא רוצה שדווקא פה תתקן? שדווקא בגלל זה הוא גלגל אותך לניסיון הזה? והנה בשורה נוספת: חברים, מי ששוכב ב'דייט' (פארסה לקרוא לזה ככה), מחפש סקס - לא קשר! בני אדם הם בני אדם. ואם אצל גברים ונשים, המפוקפקים והזנותיים שוכבים על ההתחלה, המהוגנים ממתינים עם זה. בחורה שתשכב איתם בדייט ראשון- לא תזכה להערכה גבוהה ולרוב הם לא ירצו להמשיך איתה לקשר רציני. כך שהעיקרון הזה צריך לתפוס בכל מקום. "בנים הם חרמנים" זו תפיסה תרבותית שהתפתחה בתוך עולם ההומואים. פעם אמר לי מישהו: "הבנות ממתנות את הבנים. אבל כששתי מנות טוסטסטרון נפגשות, די מהר יוצאת שלולית לבנה וגדולה". בנים יכולים לשלוט בעצמם כשזה מגיע לבנות, אבל לא כשזה נוגע לבנים? האם באמת "אטרף" לא היה כל-כך פרוץף באופן טבעי הייתם נמשכים להפקרות הזו? פשיטא שלא...הרי במחוזותינו הדתיים, דבר כזה לא היה עולה על הדעת. ולא רק בגלל שיש איסור לא לשכב לפני החתונה. גם אלו שלא מקפידים על כך (או לפחות לא שומרים נגיעה), יעשו את זה בהדרגתיות, אחרי היכרות ממושכת. אחר כך טוענים שאין תוחלת לקשרים בעולם החד-מיני. חבל שלא טורחים לבדוק את הגורמים לעניין. כשהופכים את הסדר, שום דבר לא מרגש, ושום דבר לא שורד. אולם מעבר לכך, אף אחד דתי באמת בחיים לא היה מעז להתנהג במופקרות מינית כזו עם בנות. ולא בגלל שאיתן הוא אינו חרמן. אלא שאז הוא היה מתנהג באופן מכובד, שמכיר בנפש שמאחורי הגוף. איפה המעוף של תיקון עולם, גם בתחומים שבהם אין ספר הוראות מדויק? זהו? אמונתכם נובעת רק מנסיבות סביבתיות והגדרות חברתיות? לא החזיקו לכם את היד, אז זה לא שווה כלום? הכל פרוץ והכל מותר? אי אפשר להבין את הפואנטה ולעשות לה שעתוק? מכרתם את הערכים האלו במחיר הורדת תחתונים? מי שמכם להתיר הכל בגלל שנבראתם קצת שונה? מי ביטל כל ערך של מהוגנות וכבוד להיכרות אישית? מי הרשה לכם להוריד עצמכם לדרגת בהמות תאוותניות ורעבות לבשר? מתי הומצאה מצווה חדשה שהזמן גרמא (ייחום) בה המקום גורם (ממוקם) בשכבך ובקומך (נייד)? מהיכן הגיעה האיוולת הזו "נו, זה היצר שלי, קשה לי להתמודד איתו" או "היצר שלי גדול עליי"- איזה מין אמירה פגאנית זו, להיכנע ליצר? ואיך אחר כך אתם נמצאים בחיק המשפחות הדתיות שלכם, עם כיסויי הראש, השמלות והציציות- ולא חשים קבס של גועל שעולה בגרונותיכם לנוכח עצמכם? איך אפשר לשבת בבית הכנסת ובשיעור התורה ולא לחוש חוסר-שייכות? ואני מתכוון מצד עצמכם- לא מצד החברה כפי מרבים להתלונן חדשות לבקרים. אני קורא לחשבון נפש נוקב. "הזמן שיר אבל מנגן עוד, והימים הם כואבים..."