סימבוליזם אקספרסיבי
New member
אני מאושרת
אני תמיד דואגת לעדכן אתכן כשהכל חרא ורע ואז אמרתי לעצמי, בואנה עכשיו כשהכל הולך סבבה וכיף-למה לא לעדכן גם??? אז נותרו לי 20 שניות לסוף הריקוד (בדיוק הקטע שאחרי הפזמון השני של ה-"טודודודודודו טודודודו טודודודו טודודודודודוד") ויש לי פחות או יותר רעיונות לגבי הקטע, וזה גם הקטע הכי כיפי עם המטפחת הגדולה הכתומה האוורירית והנפלאה. כנראה שאבא יבנה לי קיר ואני אוכל לצייר עליו ציור דכאוני (יש לי כבר ציור רק צריך להגדיל). בעזרת השם (ובעיקר בעזרת הרייכל והמרון) עד סוף השבוע גם תהייה לי מוסיקה. אחותי כמעט סגורה לחלוטין על הלבוש שלי והכי חשוב- אני כבר שבוע מסתובבת מחוייכת כולי לגבי הריקוד, אני ממש ממש ממש אוהבת אותו, הוא לא ניראה לי דל הוא לא ניראה לי טיפשי ולא בנוי כראוגרפית, אני פשוט אוהבת אותו. עכשיו אם מחר אני אראה אותו בשיעור קומפוזיציה ויגידו לי שמשהו לא טוב אני ממממממממש אתבאס.... חוץ מזה יש לי פתאום פרץ כזה של אהבה עצומה לעצמי, לגוף שלי, להתנהגות שלי בחברה ואל עצמי, למחול שלי (שזה הכל די נדיר). העניין הוא שזה כאילו כבר כמה זמן וזה לא עובר, אז יכול להיות, שזה הבסיס, אה נו זה קשור למסקנות שלי-אני לא אלאה אתכן בהן. אבל בכל זאת אני חושבת שהקטע עם ההערכה העצמית שלי, זה עבד ממש טוב זה שאמרתי לעצמי "אני מקסימה אני רוקדת יפה בלה בלה בלה"...תנסו גם!! לגבי הפרוייקט, זה עוד לא הולך טוב אני עדיין מחפשת תורמים אבל כשהמוטיבציה משתפרת העיניינים משתפרים. חוץ מזה שהעניינים משתפרים באופן כללי, ופשוט כיף כיף כיף. זה משהו מגניב איך כל מה שעבר עליי אינסטנס תוך חודש או חודשיים זה בדיוק כאילו הריקוד שלי, הנושא והרעיון שמאחוריו, ומה שהוא מעביר ומייצג. אז לפני כן זה קרה לי לתקופה ארוכה, ועכשיו בקצרה בחודשיים עברתי תהליך כזה מייצג- בזעיר אפין -של כל מה שהריקוד מדבר עליו. עכשיו אין לי ממש מושג למה אני כותבת לכן את כל זה, כי הרי מה זה מעניין אתכן אבל בכל זאת היה לי פרץ של כיף בלתי פוסק ורציתי סום הוו לשמר אותו, להוציא אותו החוצה כדי להרגיש שהוא אמיתי. יש היום הופעה של הרייכל בקמלוט הרצליה, וניסיתי לקנות לפני שעה כרטיס (יש לי אפילו איך להגיע) אבל אמרו שממש ממש אין יותר כרטיסים... אז חבל, אבל בהזדמנות אחרת זהו יום נפלא לכן....
אני תמיד דואגת לעדכן אתכן כשהכל חרא ורע ואז אמרתי לעצמי, בואנה עכשיו כשהכל הולך סבבה וכיף-למה לא לעדכן גם??? אז נותרו לי 20 שניות לסוף הריקוד (בדיוק הקטע שאחרי הפזמון השני של ה-"טודודודודודו טודודודו טודודודו טודודודודודוד") ויש לי פחות או יותר רעיונות לגבי הקטע, וזה גם הקטע הכי כיפי עם המטפחת הגדולה הכתומה האוורירית והנפלאה. כנראה שאבא יבנה לי קיר ואני אוכל לצייר עליו ציור דכאוני (יש לי כבר ציור רק צריך להגדיל). בעזרת השם (ובעיקר בעזרת הרייכל והמרון) עד סוף השבוע גם תהייה לי מוסיקה. אחותי כמעט סגורה לחלוטין על הלבוש שלי והכי חשוב- אני כבר שבוע מסתובבת מחוייכת כולי לגבי הריקוד, אני ממש ממש ממש אוהבת אותו, הוא לא ניראה לי דל הוא לא ניראה לי טיפשי ולא בנוי כראוגרפית, אני פשוט אוהבת אותו. עכשיו אם מחר אני אראה אותו בשיעור קומפוזיציה ויגידו לי שמשהו לא טוב אני ממממממממש אתבאס.... חוץ מזה יש לי פתאום פרץ כזה של אהבה עצומה לעצמי, לגוף שלי, להתנהגות שלי בחברה ואל עצמי, למחול שלי (שזה הכל די נדיר). העניין הוא שזה כאילו כבר כמה זמן וזה לא עובר, אז יכול להיות, שזה הבסיס, אה נו זה קשור למסקנות שלי-אני לא אלאה אתכן בהן. אבל בכל זאת אני חושבת שהקטע עם ההערכה העצמית שלי, זה עבד ממש טוב זה שאמרתי לעצמי "אני מקסימה אני רוקדת יפה בלה בלה בלה"...תנסו גם!! לגבי הפרוייקט, זה עוד לא הולך טוב אני עדיין מחפשת תורמים אבל כשהמוטיבציה משתפרת העיניינים משתפרים. חוץ מזה שהעניינים משתפרים באופן כללי, ופשוט כיף כיף כיף. זה משהו מגניב איך כל מה שעבר עליי אינסטנס תוך חודש או חודשיים זה בדיוק כאילו הריקוד שלי, הנושא והרעיון שמאחוריו, ומה שהוא מעביר ומייצג. אז לפני כן זה קרה לי לתקופה ארוכה, ועכשיו בקצרה בחודשיים עברתי תהליך כזה מייצג- בזעיר אפין -של כל מה שהריקוד מדבר עליו. עכשיו אין לי ממש מושג למה אני כותבת לכן את כל זה, כי הרי מה זה מעניין אתכן אבל בכל זאת היה לי פרץ של כיף בלתי פוסק ורציתי סום הוו לשמר אותו, להוציא אותו החוצה כדי להרגיש שהוא אמיתי. יש היום הופעה של הרייכל בקמלוט הרצליה, וניסיתי לקנות לפני שעה כרטיס (יש לי אפילו איך להגיע) אבל אמרו שממש ממש אין יותר כרטיסים... אז חבל, אבל בהזדמנות אחרת זהו יום נפלא לכן....
ת'אט מיי סופרפישל-סלף!
