אני מאוכזבת
לא על משהו בפורום, אלא על מיכל שם טוב.
אני לא יודעת אם אתן מכירות את השם. מדובר על שדרנית רדיו מצליחה שהיא רק במקרה אישה שמנה, שבזמנו החליטה לחקות את הוידאו הסקסי של בר רפאלי ולהראות שהוא נראה טוב גם במידות גדולות. מאז היא הספיקה לקבל טור במאקו , ואני חושבת שאני העליתי פעם או פעמיים את הטורים שלה. מדובר על מישהי שאין לה בעיה לספר על איך היא נהנית לאכול אוכל אמיתי ולא רק חסה, או להסתובב חופשי ליד הבריכה בבגד ים, ובעיקר לפתוח פה ענק על כל מי שמעז חלילה להעיר לה על המשקל. רבים מהטורים שלה עסקו בחיים במידה של 50 ומעלה - החל מנושא האופנה, דרך התמודדות עם הערות של אנשים של "למה את לא עושה דיאטה", וכלה בטיפים לגברים איך להתחיל עם נשים גדולות מהחיים.
ובעיני, נושא המידה פה הוא חשוב. מידה 50 בעיני לפחות מסמלת "החלפת קידומת" ולא רק במובן המספרי. ההבדל בין מידה 48 למידה 50 הוא לא שונה פיזית מההבגדל בין מידה 46 ל 48. אבל פסיכולוגית אני חושבת שיש לו משמעות מאוד גדולה. משמעות של להודות שאני אישה שמנה אם אני לובשת מידה כזו, לא מישהו "מלאה במקומות הנכונים" או שאר כינויי פרווה לנשים שמנות. ואני חושבת שבדיוק בגלל זה מיכל בחרה לדבר בטורים שלה על מידה 50, כדי להראות לעולם שגם אישה שמנה אמיתית היא יפה, חיה ובועטת, ולא עוד "שמנת מחמד" שלובשת מידה 44 לכל היותר ומתבכיינת על כמה קשים החיים בתור שמנה חסרת תקווה.
ואתמול מיכל סיפרה לנו שהיא נבחרה כפרזנטורית של חנות בפריסה ארצית בשם So Simple. בעצם מדובר על רשת חנויות בבעלות דפנה וצביקה לווינסון, שבבעלותם כבר חנות ביגוד במידות רגילות בשם דפנה לוינסון HDL. מיכל מספרת לנו בטור על כך שדפנה לווינסון מגלה תשוקה גדולה לעיצוב אמיתי במידות גדולות, ולכן היא בחרה בה כפרזנטורית שמופיעה על שלטי חוצות (למרות שהיא עדיין לא הגיעה לאלו הפופולריים בנתיבי איילון, אבל זו כנראה המטרה הבאה). ובעיני מיכל זה חשוב - כי למסעודה משדרות וריקי כהן מחדרה ולשאר הנשים השמנות האמיתיות שלובשות מידות גדולות (ואפילו מידה 60!) חשוב לראות את הבגדים על דוגמנית שקרובה אליהן במידות ולא מישהי שרזה מידי בשביל ללבוש את הגדים של הרשת.
ואז מתגלה הבעיה מאכזבת אותי. כי רשת So Simple היא בעצם רשת שהמידות בה מוגבלות למידות 40 - 48. אותה מידה 50 שמיכל אוהבת כ"כ לספר עליה - פשוט לא קיימת. נשים במידה 40 כבר "מודרות החוצה" מהחנויות הרגילות של דפנה לוינסון לרשת עם שם אחר. ובעצם ברשת הזו אין חידוש, מלבד השימוש בפנים של מיכל כפרזנטורית של מישהי שמדברת לקהל הנשים השמנות, אם חלקים גדולים בקהל הזה לא יכול לקנות ברשת החדשה. וכמובן מלבד העובדה שהרשת משווקת את עצמה כרשת למידות גדולות כשבעצם המידות בה לא ממש כאלו.
וחבל לי. כי מיכל נשמעה כמו מישהי שהיתה מחוברת למציאות האמיתית של נשים שמנות, ולא כזו שחושבת שמידות גדולות נגמרות הרבה לפני מידה 50, וכל מי שלא מוצאת בגדים פשוט צריכה לסתום את הפה ולעשות דיאטה. אבל איכשהו היא הולכת להיות פרזנטורית של רשת שבעצם מקבעת את הסטיגמות שהיא עצמה מתנגדת להן.
לא על משהו בפורום, אלא על מיכל שם טוב.
אני לא יודעת אם אתן מכירות את השם. מדובר על שדרנית רדיו מצליחה שהיא רק במקרה אישה שמנה, שבזמנו החליטה לחקות את הוידאו הסקסי של בר רפאלי ולהראות שהוא נראה טוב גם במידות גדולות. מאז היא הספיקה לקבל טור במאקו , ואני חושבת שאני העליתי פעם או פעמיים את הטורים שלה. מדובר על מישהי שאין לה בעיה לספר על איך היא נהנית לאכול אוכל אמיתי ולא רק חסה, או להסתובב חופשי ליד הבריכה בבגד ים, ובעיקר לפתוח פה ענק על כל מי שמעז חלילה להעיר לה על המשקל. רבים מהטורים שלה עסקו בחיים במידה של 50 ומעלה - החל מנושא האופנה, דרך התמודדות עם הערות של אנשים של "למה את לא עושה דיאטה", וכלה בטיפים לגברים איך להתחיל עם נשים גדולות מהחיים.
ובעיני, נושא המידה פה הוא חשוב. מידה 50 בעיני לפחות מסמלת "החלפת קידומת" ולא רק במובן המספרי. ההבדל בין מידה 48 למידה 50 הוא לא שונה פיזית מההבגדל בין מידה 46 ל 48. אבל פסיכולוגית אני חושבת שיש לו משמעות מאוד גדולה. משמעות של להודות שאני אישה שמנה אם אני לובשת מידה כזו, לא מישהו "מלאה במקומות הנכונים" או שאר כינויי פרווה לנשים שמנות. ואני חושבת שבדיוק בגלל זה מיכל בחרה לדבר בטורים שלה על מידה 50, כדי להראות לעולם שגם אישה שמנה אמיתית היא יפה, חיה ובועטת, ולא עוד "שמנת מחמד" שלובשת מידה 44 לכל היותר ומתבכיינת על כמה קשים החיים בתור שמנה חסרת תקווה.
ואתמול מיכל סיפרה לנו שהיא נבחרה כפרזנטורית של חנות בפריסה ארצית בשם So Simple. בעצם מדובר על רשת חנויות בבעלות דפנה וצביקה לווינסון, שבבעלותם כבר חנות ביגוד במידות רגילות בשם דפנה לוינסון HDL. מיכל מספרת לנו בטור על כך שדפנה לווינסון מגלה תשוקה גדולה לעיצוב אמיתי במידות גדולות, ולכן היא בחרה בה כפרזנטורית שמופיעה על שלטי חוצות (למרות שהיא עדיין לא הגיעה לאלו הפופולריים בנתיבי איילון, אבל זו כנראה המטרה הבאה). ובעיני מיכל זה חשוב - כי למסעודה משדרות וריקי כהן מחדרה ולשאר הנשים השמנות האמיתיות שלובשות מידות גדולות (ואפילו מידה 60!) חשוב לראות את הבגדים על דוגמנית שקרובה אליהן במידות ולא מישהי שרזה מידי בשביל ללבוש את הגדים של הרשת.
ואז מתגלה הבעיה מאכזבת אותי. כי רשת So Simple היא בעצם רשת שהמידות בה מוגבלות למידות 40 - 48. אותה מידה 50 שמיכל אוהבת כ"כ לספר עליה - פשוט לא קיימת. נשים במידה 40 כבר "מודרות החוצה" מהחנויות הרגילות של דפנה לוינסון לרשת עם שם אחר. ובעצם ברשת הזו אין חידוש, מלבד השימוש בפנים של מיכל כפרזנטורית של מישהי שמדברת לקהל הנשים השמנות, אם חלקים גדולים בקהל הזה לא יכול לקנות ברשת החדשה. וכמובן מלבד העובדה שהרשת משווקת את עצמה כרשת למידות גדולות כשבעצם המידות בה לא ממש כאלו.
וחבל לי. כי מיכל נשמעה כמו מישהי שהיתה מחוברת למציאות האמיתית של נשים שמנות, ולא כזו שחושבת שמידות גדולות נגמרות הרבה לפני מידה 50, וכל מי שלא מוצאת בגדים פשוט צריכה לסתום את הפה ולעשות דיאטה. אבל איכשהו היא הולכת להיות פרזנטורית של רשת שבעצם מקבעת את הסטיגמות שהיא עצמה מתנגדת להן.
