אני מאוד מאוד עצובה
עדיין לא בדקתי אם אני בהריון אבל קשה לי מאוד עם האמא המיועדת. מאז ההחזרה דברנו פעמים לתאם העברת תרופות מבלי להחליף מילה אחת או נימה אנושית כלשהי. אחרי ההחזרה היא מהרה לרוץ לאחותה ולא נשארה איתי שניה אחת לאחר שיצאנו מבית החולים. כשבאה למסור לי התרופות(היינו שתינו בתל אביב- אני עכשיו לומדת בקורס מקצועי), העבירה אותן אלי ומבלי לעצור ולשאול לשלומי הודיעה שהיא רצה כי לא החנתה טוב את האוטו... היא לא מתיחסת אלי, לא מסתכלת לי בפרצוף, קרה כמו קרח. אני שואלת את עצמי האם אסכים להתאמץ- לנסוע לתל אביב לבדיקות וענינים, אקבל זריקות ,תרופות- בשבילה ? ממש לא בא לי! והאמינו לי שהכל קטן עלי(זריקות אני אפילו מזריקה לעצמי...) אבל הרגשה של בשביל מה כל הסיפור בכלל? אני כל כך רציתי לתת ולעזור לאנשים טובים וקיבלתי אבא שבכלל לא בתמונה(מענין אותו בכלל?) ואמא שאולי חושבת שזה עסקים בלבד ושבעצם עבורה אני לא קיימת. אני לא מוכנה לדרך הזו! הייתי חייבת שוב לשחרר. אני ממש עצובה. נחכה לבדיקה הביתית ואם התשובה שלילית אשקול מה לעשות לילה טוב לי לך
עדיין לא בדקתי אם אני בהריון אבל קשה לי מאוד עם האמא המיועדת. מאז ההחזרה דברנו פעמים לתאם העברת תרופות מבלי להחליף מילה אחת או נימה אנושית כלשהי. אחרי ההחזרה היא מהרה לרוץ לאחותה ולא נשארה איתי שניה אחת לאחר שיצאנו מבית החולים. כשבאה למסור לי התרופות(היינו שתינו בתל אביב- אני עכשיו לומדת בקורס מקצועי), העבירה אותן אלי ומבלי לעצור ולשאול לשלומי הודיעה שהיא רצה כי לא החנתה טוב את האוטו... היא לא מתיחסת אלי, לא מסתכלת לי בפרצוף, קרה כמו קרח. אני שואלת את עצמי האם אסכים להתאמץ- לנסוע לתל אביב לבדיקות וענינים, אקבל זריקות ,תרופות- בשבילה ? ממש לא בא לי! והאמינו לי שהכל קטן עלי(זריקות אני אפילו מזריקה לעצמי...) אבל הרגשה של בשביל מה כל הסיפור בכלל? אני כל כך רציתי לתת ולעזור לאנשים טובים וקיבלתי אבא שבכלל לא בתמונה(מענין אותו בכלל?) ואמא שאולי חושבת שזה עסקים בלבד ושבעצם עבורה אני לא קיימת. אני לא מוכנה לדרך הזו! הייתי חייבת שוב לשחרר. אני ממש עצובה. נחכה לבדיקה הביתית ואם התשובה שלילית אשקול מה לעשות לילה טוב לי לך