אני מאוד מאוד עצובה

לי לך

New member
אני מאוד מאוד עצובה

עדיין לא בדקתי אם אני בהריון אבל קשה לי מאוד עם האמא המיועדת. מאז ההחזרה דברנו פעמים לתאם העברת תרופות מבלי להחליף מילה אחת או נימה אנושית כלשהי. אחרי ההחזרה היא מהרה לרוץ לאחותה ולא נשארה איתי שניה אחת לאחר שיצאנו מבית החולים. כשבאה למסור לי התרופות(היינו שתינו בתל אביב- אני עכשיו לומדת בקורס מקצועי), העבירה אותן אלי ומבלי לעצור ולשאול לשלומי הודיעה שהיא רצה כי לא החנתה טוב את האוטו... היא לא מתיחסת אלי, לא מסתכלת לי בפרצוף, קרה כמו קרח. אני שואלת את עצמי האם אסכים להתאמץ- לנסוע לתל אביב לבדיקות וענינים, אקבל זריקות ,תרופות- בשבילה ? ממש לא בא לי! והאמינו לי שהכל קטן עלי(זריקות אני אפילו מזריקה לעצמי...) אבל הרגשה של בשביל מה כל הסיפור בכלל? אני כל כך רציתי לתת ולעזור לאנשים טובים וקיבלתי אבא שבכלל לא בתמונה(מענין אותו בכלל?) ואמא שאולי חושבת שזה עסקים בלבד ושבעצם עבורה אני לא קיימת. אני לא מוכנה לדרך הזו! הייתי חייבת שוב לשחרר. אני ממש עצובה. נחכה לבדיקה הביתית ואם התשובה שלילית אשקול מה לעשות לילה טוב לי לך
 

miri71

New member
לי לך, זה נשמע מבאס, במיוחד כשאת

מצפה לקשר אנושי. אני לפעמים הרגשתי בקשר את הצד שלך, רק "מכיוון ההפוך" והרגשתי שהפונדקאית שלי הסכימה להישאר לדבר איתי, כי אני כאילו (אבל באמת כאילו) - קובעת את העניינים. בחרתי שלא לפתוח את זה איתה, כי לא ראיתי בזה טעם. מעניין אם היו לאמא המיועדת שלך קשרים עם פונדקאית לפנייך (משום מה נראה לי שכן - ?), מה היה סוג הקשר ולמה זה נגמר. אולי הייתה גם אכזבה גדולה...איך שלא יהיה, נראה לך ששיחה פתוחה יכולה לעזור במשהו? סליחה אם זה נשמע קצת נדוש...
 

מירבי*

New member
לי לך, קשה לקרוא את דברייך

אני מתארת לעצמי כמה הורים מיועדים קוראים עכשיו את ההודעה שלך ומרגישים איך הבטן מתהפכת להם. לי לך אני באמת חושבת שאת ראויה ליותר, הספקתי להכיר אותך בשנה האחרונה ואני יודעת עד כמה את נחושה להצליח, לא לוותר ולהתקדם בתהליך עד להשגת המטרה. עצוב ומכאיב לדעת שאת נתקלת באטימות ובחוסר הערכה, אני באמת לא רוצה לשפוט את ההורים המיועדים שלך, אני רק רוצה לנסות לחזק אותך ולהזכיר לך שיש לך מטרה, כשהחלטת להיות פונדקאית ראית לנגד עיניך את המעשה ולא את האנשים שלמענם את הולכת לעשות אותו, השתדלי להתרכז בזה ואולי כשהטיפול יצליח וההריון יתקדם תצליח האם המיועדת לשחרר חלק מההגנות שהיא נוהגת לבנות סביב עצמה.
 

bellita

New member
תהיי את

לי לך יקרה את נמצאת במצב הכי לא טוב שיש אבל לדעתי את צריכה לעשות אותו למצב הכי טוב שיש אני טוענת שרק נשמות ממש גדולות מגיעות לעשות פונדקאות {מהצד שאת עושה אותו} בדבקות אכפתיות בנחישות ואם נועדת משמיים לעשות "לזוג שאת תוהה אם מעניין אותו בכלל" אז תעשי את זה על הצד הטוב ביותר . ווידוי קטן אני הייתי בתחילת דרכי (שזה היה ממש מזמן) סוג של איכסה כי מאוד פחדתי מכל מיני דברים שאפילו לא ידעתי ממה אני פוחדת אמרתי לעצמי שאני ילך על זה כמו ביזנס וזה מפחד נטו וכידוע הפחד הוא האויב הכי גדול שלנו ובחיי היום יום שלי אני בחורה רגישה אכפתית ואוהבת אל תישפטי אותה כשיהיה לה יותר ביטחון הדברים ישתנו זה לא כל כך פשוט לבוא ממקום של אני זקוקה למישהו אל תישכחי שאת הגעת לפונדקאות מרצון דברים יבואו על מקומם בשלום תפתחי ידייך לחיבוק הם יתקרבו ויחבקו אותך בחזרה שיהיה המון בהצלחה
 

need1

New member
לראות גם את הצד שלהם

היי לילך ראשית קבלי
ענקי! בתור אמא מיועדת הייתי רוצה להראות לך את הצד שלנו: לגבי האב המיועד: אני יודעת שבן זוגי פשוט נבוך,וגם אני התעמתתי איתו לגבי זה אבל הוא מרגיש שקשה לו ה"אינטימיות" עם מי שלא בת זוגו,אז החלטנו שבנושא הקשר עם הפונדקאית אני מוותרת (הוא מקבל עידכונים שוטפים ממני). לגבי האמא: יכול מאד שהיא לא יודעת מה להגיד לך ,יכול להיות שהיא כל כך שבורה שקשה לה לראות את הקושי שלך ואל תשכחי שההורמונים שאנחנו מקבלות משפיע על מצב הרוח. ליפעמים יש תקופות שאנחנו לא במיטבינו. (ואולי יש לה קשיים נוספים שהיא לא מספרת לך עליהם כדי לא להכביד) בקיצור יש אלף ואחד סיבות לכך אני פשוט מציעה לך להיתייחס אל זה כמעשה טוב ששכרו בצידו ואני מבטיחה לך שעם ההריון (אין מצב שלא) הכל ישתנה לטובה
 
יקירתי,

הלכת לתהליך הזה מתוך כוונה לעשות משהו משמעותי בחיים, לתרום משהו משמעותי למישהו שזקוק לו - וזה מה שיקרה בלי קשר לטיב היחסים בינך לבין המשפחה המיועדת. נדבקת ב"שיגעון" הזה כששמעת מחברה על הקושי שיש לה בתהליך הזה כאם מיועדת - מיד הצעת להיות הפונדקאית שלה (ואז עוד לא ידעת כלום על התהליך ועל הנושא). אחרי שהיא ירדה מזה, והלכה על אימוץ, נשארת עם אותו שיגעון והתחלת ללמוד את הנושא. ואז התחלת לחפש את הזוג המיועד, או האם המיועדת, עד שמצאת. את הפגישות השונות ואת ההסכם עצמו ליוותה המוטיבציה הראשונית שלך - אלטרואיזם, בלי מרכאות. לכן נסעת על חשבונך לכל הפגישות והבדיקות עד חתימת החוזה, וגם כיום את מפסידה ימי עבודה על חשבונך; ואפילו השינויים בחוזה, שנעשו בניגוד לסיכומים, לא גרמו לך לרדת מהעניין. כפונדקאית, אַת המתנה הכי גדולה שכל אם מיועדת יכולה לקבל - מינימום דרישות (כספיות, אבל לא רק), אהבה מטורפת לתהליך הזה של הריון ולידה, ורצון אמיתי לצמצם את חוסר ההגינות שקיים בעולם. וגם - פוריות נדירה. ואת אותה פוריות את מפרשת כמתנה, שממנה נגזרת המחויבות שלך לעזור למי שהאפשרות ללדת לא ניתנה לה. ולכן התעקשת על זוג ללא ילדים. את זאת שדחפה, וטלפנה, ולמדה את החומר, ונדנדה לוועדה - כי האם המיועדת לא דחפה קדימה אלא להיפך. אבל ראית את זה כבר בהתחלה. גם את זה וגם את אותם קשיים ומעצורים שרק היא יודעת מאיפה הם נובעים - אולי מכך שמדובר בתהליך מייגע ומתסכל לעתים קרובות, ומכך שהתקשרות עשויה רק להגדיל את האכזבה. את רואה את זה אחרת כי הגעת ממקום (מנטלי) אחר - אבל אני לא חושב שזה צריך לשנות לך. ותקשיבי ל-bellita ("רק נשמות ממש גדולות מגיעות לעשות פונדקאות {מהצד שאת עושה אותו}"). אני, שהתנגדתי לכל העניין, הרמתי ידיים כשהבנתי שהתהליך הזה הוא הדבר הכי חשוב לך כיום. תמשיכי עם ההבנה הזאת שלך, עם ההחלטה שלך ועם העקשנות שלך. תני לאם המיועדת ללכת בקצב שלה. ותזכרי, כמו שמירבי כתבה כאן, ש"כשהחלטת להיות פונדקאית ראית לנגד עיניך את המעשה ולא את האנשים". במלוא האהבה וההערכה, והרבה יותר יוד
 

לי לך

New member
תודה רבה על תגובתך ,ליידי

נעמת לי. לשאלתך - י' הוא בעלי היקר. לי לך
 
היי לילך !

אני מכירה את ההרגשה שלך מקרוב מאוד .( לא מהזוג הראשון ! ) קשה לי להגיד לך שיהיה טוב...כי מה שחסר לאנשים האלה זה אינטיליגנציה ריגשית וזה לא משהו נרכש , או נלמד...כך שזה לא עומד להשתנות. מכירה את ההרגשה שכל עומס וכובד האחריות נופל עליך , ונראה כאילו לך יותר חשובה ההצלחה (ואולי זה באמת כך). בתהליך השני שלי , אני דאגתי לתרופות , כי אחרת זה לא היה מגיע... אחרי ההחזרה לא טרחו להרים אלי טלפון...וגם לא העבירו לי כספים... כשקיבלתי אלרגיה לזריקות , ננזפתי ע"י הרופא שלהם שאמר "מי שישן עם כלבים ..קם עם קרציות "... אני יכולה למלא לך מחברת על היציאות שלהם ... אבל , וכאן יש אבל גדול ... כל עוד ההריון היה שמתי את כל זה מאחורי ואמרתי לעצמי כל הזמן שאני בסדר !!! שלא אני הלא נורמאלית מביננו ! והמשכתי הלאה אל המטרה שלי ! ההבדל ביני לבינך שאני הגעתי לזה בגלל כסף , ואת - כדי לעזור לאנשים שלא יכולים ללדת בעצמם , וכאן בעצם לי זה עזר להתגבר ולהמשיך ... נכון , זה לא רק הכסף , אבל זה עזר לי להתקדם בתהליך למרות כל האכזבות . אני אמליץ לך להנמיך את רמת הציפיות לאפס ואם אפשר אז אפילו לפחות מזה ולפי איך שקלטתי אותך ברור לי שאין לך ציפיות בשמיים . אז דקלמי את המשפט "ציפיות זה רק לכריות " ! דעי לך יומיום שהכל זמני , וגם זה ! ואם אם אם זה קשה לך יותר ממה שאפשר לשאת , נסי לצאת מזה בצורה הכי טובה שאפשר ( משפטית הכוונה) ובלי יותר מידי כאבי לב ! ואם בא לך אז תכתבי לי מסר , ונדבר ! מחזקת אותך אחותי !!! סיגל
 

mondani5

New member
סיגל יקירה!

אני קוראת כלא מאמינה,שאכן כך חוויתם והרגשתם כפונדקאיות,חבל שזה כך, וגרוע שכך מערכת היחסים. אירית
 

mondani5

New member
לי לך יקרה

אפילו בחרת שם בשביל המיועדת לי לך ,קשה לי מאד לקרא את דברייך, אם לא מקשה על המיועדת שלך תמסרי לה את הטלפון שלי ואפגש אתה ביחד עם הפונדי שלי כדי להאיר את עיניה לעיניין פונדקאות. לגבי הבעל ,לא בכל המקרים הבעל שותף,אבל לגבי המיועדת כלל וכלל לא מקובל סגנון ההתייחסות שלה לקשר בינכם. בברכה אירית
 

mondani5

New member
לי לך חמודה מסר מאיילת

באתי לבקר את אירית ,הנסיכות חולות ועזרתי לה ללכת איתן לרופא,ולעשות להן אמבטיות קרות.עליתי למחשב שלה וקאתי מה שכתבת וממש כואב לי לקרא את זה. תהיי חזקה ,אל תקחי ללב,לא כולם אותו דבר ,לי היו הורים מיועדים מקסימים והלוואי שכולם ילמדו מהם ויהיו כמוהם כייף להיות אתם בקשר. אני חושבת שצריך לעשות קורס להורים מיועדים שילמדו איך להתנהג עם הפונדקאיות שלהם ואפילו בכנס אצל מירב הסברתי שאנחנו בסה"כ בני אדם. מקוה להפגש במפגש הקרוב ועוד מעט גם יהיה לי מחשב ואירית תלמד אותי איך אוכלים את זה ותתקשרי אלי תרגישי נוח. איילת הפונדקאית של שיר ורון ,ורוצה עוד סבב אתם הלוואי. איילת.
 
לילך חמודה../images/Emo140.gif

למרות שזה מעצבן לקבל יחס שכזה, את צריכה להבין שיש כל מיני סוגי אנשים בעולמנו. תלכי עם ההחלטה שלך עד הסוף ותהיי את המלאך.
 

לי לך

New member
בוקר טוב בנות

רק עכשיו התפנתי לפתוח מחשב מאז ההודעה. הייתי בתל אביב יומים רצופים, להתכונן לבחינות אחרונות שהיו אתמול ,היום וביום ראשון. תודה רבה על התשובות, היום בדיקת הדם,אני כמובן יודעת את התשובה אבל לא אגלה לכם רק כשזה יהיה רשמי, לכבודה של האם. עדין לא הספקנו לדבר ביננו אני והאם המיועדת (הגעתי הביתה אתמול אחה"צ ונרדמתי כעבור שעתיים). המסר שלי הועבר לאם. היא הופתעה מאוד ,נהלנו שיחה טלפונית קצרה לא נעימה והצעתי שנפגש לדבר. אנחנו צריכות לתאם ציפיות ,כמו שמירבי אומרת.חבל לי שזה לא יוצא באופן טבעי. אבל אין מה לעשות. יחס חם וחיוך אי אפשר לדרוש אבל לפחות אולי אפשר יהיה לסכם לדוגמא- שמיד אחרי פגישה עם הרופא המטפל לגבי המשך תוכנית הטיפול שלנו- אני אקבל טלפון מעדכן ולא אחכה יומים, אתקשר ואקבל התשובה-בדיוק עמדתי להתקשר אליך...גם זה משהו. אני מחכה לשיחה בכליון על מנת לעבור ולהמשיך הלאה. ושוב תודה על התגובות והכי בעולם ל-י' היקר שלי(שמאוד הפתיע אותי!) בוקר טוב וסוף שבוע נעים לכולם לי לך
 
מעניין שלא הכניס את המילה בנאלי

להודעה שלך, מה שעשה יופי שאני כתבתי את רגשותיי, שלא היו כל כך רחוקים ממה שאני הרגשתי אז.. להזכירך גם אני עברתי הליך לא פשוט עם הזוג שלי, אבל כנראה שהחברה לחיים שלו יותר חשובה משאר הפונדקאיות פה שהן לעומתך בנאליות.. שמחה שנעמתי לך למעלה עם תגובתי, את מאוד צפויה..לי ולך
שבת שלום
 

miri71

New member
בנות, תעשו טובה ותפסיקו פינג-פונג

הנוקשה והאין-סופי הזה שלא מוביל לשום דבר טוב. יש כאן שמחה ונפילות, אושר וטרגדיות וכל החשבונות האלה פשוט לא לכבודכן. די.
 
מירי סתם לרענן את הזיכרון...

שמתי לב רק היום שזה נכתב ממש יומיים לפני שראיתי את אמא שלי מתה, עד כמה הבעל הנחמד שלה נכנס בי וזו לא הייתה הפעם הראשונה שלו, יוד של לילך= יצהר "הנחמד" את כל כך פתטית חצי על הכחול לקרוא מירי וכולם, ועכשיו שאלה לי לבעל של לילך האם גם אישתך פתטית ובכיינית שהיא פורקת מעצמה את הכאב שלה לגבי המיועדים???? הלא גם היא מקבלת סכום כסף מסנוור(לדברייך כמובן), אני לא התחלתי עם מסכת העלבונות פה מירי אני מאוד מצטערת.
 

לי לך

New member
שוב תודה ליידי

את צודקת . אני מסכימה איתך בכל. תגידי, מזמן לא נלחמת וקיללת בזמן האחרון? אז עכשיו זה בטוח הזדמנות טובה! כל הכבוד! לי ולך...
 
קיללתי...תשמעי את באמת לא שווה יחס

באת שאלוהים יעזור לך ולבן זוגך התמוהים לא רק לי האמיני לי, לעוד הרבה.
 
למעלה