פנתרית סגולה
New member
אני לא עושה כלום
(אין לי מקצוע מוגדר, וגם לא מעוניינת לעבוד קשה ו/או שחלק גדול מהיום שלי יוקדש לעבודה)ולא מצליחה למצוא חברות/חברים. נפגשתי עם כמה (א)נשים, וזה לא זה. 2 המכרים-משנים שלי אינם מאוששים נפשית לגמרי, והם לא מתקשרים אליי ולא באים.
לכן איבדתי כל חשק לכל דבר. איבדתי חיוניות.
אינני מצפה שתשובות בפורום באמת יעזרו, בטח יגידו לי "לא להתייאש ולחפש חֶברה", "למצוא עבודה לחצי יום או פחות" או בכלל "להתנדב". אני חושבת שהבעיה יותר עמוקה. טוב, אז ישלחו אותי "לטיפול פסיכולוגי". אני כבר נמצאת בשיחות עם פסיכולוגית. נחמדה. עדינה. גם רגישה למדיי. בגללה התחלתי באמת ללכת לשיעורים מסוימים (התעמלות, ריקוד) במרכז תרבות ברחוב שלנו. אני כ"כ עייפה מהלא כלום בבית שלעתים אין לי כוח ללכת לשיעורים האלה. למרות גישושים ראשונים של כמה נשים שם כלפיי, שום דבר לא התפתח ועכשיו אני כרגיל בחברה שבה אף אחת לא פונה אליי.
כאמור, מה תוכלו לעזור??? אני כותבת כדי להתבטא, לפרוק. לעשות משהו ברגעים הריקים בבית.
(אין לי מקצוע מוגדר, וגם לא מעוניינת לעבוד קשה ו/או שחלק גדול מהיום שלי יוקדש לעבודה)ולא מצליחה למצוא חברות/חברים. נפגשתי עם כמה (א)נשים, וזה לא זה. 2 המכרים-משנים שלי אינם מאוששים נפשית לגמרי, והם לא מתקשרים אליי ולא באים.
לכן איבדתי כל חשק לכל דבר. איבדתי חיוניות.
אינני מצפה שתשובות בפורום באמת יעזרו, בטח יגידו לי "לא להתייאש ולחפש חֶברה", "למצוא עבודה לחצי יום או פחות" או בכלל "להתנדב". אני חושבת שהבעיה יותר עמוקה. טוב, אז ישלחו אותי "לטיפול פסיכולוגי". אני כבר נמצאת בשיחות עם פסיכולוגית. נחמדה. עדינה. גם רגישה למדיי. בגללה התחלתי באמת ללכת לשיעורים מסוימים (התעמלות, ריקוד) במרכז תרבות ברחוב שלנו. אני כ"כ עייפה מהלא כלום בבית שלעתים אין לי כוח ללכת לשיעורים האלה. למרות גישושים ראשונים של כמה נשים שם כלפיי, שום דבר לא התפתח ועכשיו אני כרגיל בחברה שבה אף אחת לא פונה אליי.
כאמור, מה תוכלו לעזור??? אני כותבת כדי להתבטא, לפרוק. לעשות משהו ברגעים הריקים בבית.