אני לא מבינה.

[Yvaine]

אני לא מבינה.

את הבחור אני מכירה בקושי חודשיים. יש משהו, אבל אנחנו לא מוגדרים ככלום, וזה בסדר לשנינו, זה נכון. עכשיו הוא אמר לי שלא טוב לו, אבל הוא לא רוצה לדבר. ואם אנחנו לא כל כך קרובים, אז למה זה עושה לי כל כך רע? למה מפריע לי לא לדעת מה קורה? למה כלכך משנה לי אם הוא עונה תגובות קצרות ואדישות? ארר. והיום הזה היה כל כך טוב עד שהוא אמר את זה (אמא אפילו החליטה להקשיב לי, ולא רק - גם להרשות לי לנסוע אליו מתי שרק ארצה). הדברים התגמדו, אפילו שהיו קטעים לא טובים במיוחד, הם פשוט היו חסרי משמעות עם הידיעה שביום רביעי אני רואה אותו. [וגם - למה אני כל כך אובססיבית? לעזאזל] רק רציתי לפרוק, תודה.

 

[יעל ניסן]

ואני תמיד תוהה

אם להגיב למישהו שכותב שהוא "רק רצה לפרוק"

 

[Yvaine]

ולמה לא?

זה לאו דווקא אומר שהוא לא מעוניין בתגובות [והרי אם לא הייתי מעוניינת בתגובות, או שלא הייתי שולחת את ההודעה, או שהייתי כותבת אותה במסמך וורד מוגן עם סיסמה, לא?]

 

[יעל ניסן]

לא יודעת

ובגלל זה שואלת. את מניחה יותר מידי הנחות מוקדמות: "אם לא הייתי מעוניינת בתגובות לא הייתי שולחת" המסר שעובר ממשפט כזה הוא: תביני לבד שאם שלחתי, אני כן מעוניינת בתגובות. מצד שני כתבת ש*רק* באת לפרוק. משפט כזה נתפס אצלי כמסר של הסתייגות מתגובות. כשאני קוראת אותו אני אומרת לעצמי - OK היא *רק* פורקת מי אני שאתערב? מכירה את המילה *רק*? את יודעת מה תפקידה בשפה? תפקידה לאותת על בלעדיות. "רק פורקת" זה פורקת בלבד. לא בהכרח פתוחה לשמוע תגובות. מכיוון ש'לא בהכרח', זה לא ברור - נוקטים במשנה זהירות ולא מגיבים. ככה אני בכל אופן. לכן אני תוהה.

 

[Yvaine]

צודקת ../images/Emo13.gif

טעות שלי.

 

[יעל ניסן]

OK

עכשיו שהבהרת שאת כן רוצה התייחסות - הנה היא באה. כתבת: "...יש משהו, אבל אנחנו לא מוגדרים ככלום, וזה בסדר לשנינו... הוא אמר לי שלא טוב לו, אבל הוא לא רוצה לדבר. ואם אנחנו לא כל כך קרובים, אז למה זה עושה לי כל כך רע?" כי בגדול - אנשים שאומרים לך "לא טוב לי, אבל אני לא רוצה לדבר על זה" באופן אוטומטי שמים אותך במקום לא נוח. 'שתדעי שלא טוב לי אבל אני לא אומר לך למה ולא משתף אותך בכלום'. נו? אז מה הדחיפות להגיד שלא טוב לו אם הוא לא רוצה לשתף אותך בכלום? כמו שאת העלית לפה מסר שבתוכו אמרת לא לשאול אני צריכה להבין לבד שאת רוצה שאני אשאל. זו המשאלה הכי הכי הכי כמוסה של כל אדם - שיבינו אותו בלי שהוא יטרח להסביר את עצמו. כמו שאמא מבינה מתי התינוק הבוכה - בוכה כי הוא רעב, משועמם, כועס, חם לו, יש לו פיפי... וכו' וכו'. התינוק רק בוכה והאמא מנחשת. נכון עולם סבבה? על אותו משקל אני אגיד לך "לא טוב לי" ואת כבר תביני לבד מה אני רוצה ולאיזה "לא טוב לי" בדיוק אני מתכוונת. עוד שאלת: "למה מפריע לי לא לדעת מה קורה? למה כלכך משנה לי אם הוא עונה תגובות קצרות ואדישות?" שאלות טובות. באמת למה? ועוד: "ארר. והיום הזה היה כל כך טוב עד שהוא אמר את זה (אמא אפילו החליטה להקשיב לי, ולא רק - גם להרשות לי לנסוע אליו מתי שרק ארצה). הדברים התגמדו, אפילו שהיו קטעים לא טובים במיוחד, הם פשוט היו חסרי משמעות עם הידיעה שביום רביעי אני רואה אותו..." אולי הגדרת ה"כלום" הזו מההתחלה שלך היא שונה בתחלית השינוי מהגדרת ה"כלום" שלו? לך יש "כלום" אובססיבי שרוצה לדעת עליו עוד ועוד דברים ואילו לו יש "כלום" אדיש ולאקוני שמה-זה-לא מתאים לך! מתוך כל מה שכתבת - לוגית המשפט הראשון בו אתם מוגדרים כ"כלום" וזה בסדר לשניכם זה משפט שקרי. אין מוגדר כ'כלום' - אם את מרגישה אכפתיות, את מוגדרת ככזו שאכפת לה בקשר הזה. אם הוא מרגיש 'לא טוב' איתך, לא רוצה להסביר לך כלום או לשתף אותך, מהמהם תשובות קצרות ומתחמקות - הוא מוגדר כלא רוצה להיות בקשר. מה לא ברור כאן? מה את צריכה קשר עם אחד לא מתחייב לכלום, לא מגדיר כלום ולא מספר לך כלום?

 

[Yvaine]

אר

אני אומרת שאני בסדר עם הכלום הזה בגלל שאני לא מוכנה לקשר רציני ורשמי כרגע. אני כן חושבת עליו ורוצה אותו, ורוצה להכיר אותו ולהיות איתו, אבל אני לא בטוחה אם אני רוצה רשמיות. ועכשיו, בדיעבד, אני יודעת שה"לא טוב לי" לא היה קשור אליי בכלל, והוא היה מצוברח, ובגלל זה לא רצה לשתף באותו רגע. ואם להיות כנה, הוא מתחייב יותר ממני (דיברנו על זה, התחייבנו לספר אם קורה משהו עם אחרים, הוא התחייב לא לשכב עם אף אחת). אני חושבת שהוא כן רוצה, לפחות לפי איך שהוא התנהג ביומיים האחרונים... וכנראה שאני פשוט רגילה שמחזרים אחריי בקשר, רגילה לא להצטרך לעשות כלום. בכל אופן, תודה רבה על התגובה, אני מעריכה את זה מאוד

 

[יעל ניסן]

תסלחי לי, כן?

אבל עם כל הכבוד זה שאת מגדירה כ"כלום" איזו מערכת יחסים כי את 'לא רוצה רשמיות' - את סתם משלה את עצמך. הרי כל דקה שאת ממשיכה להיות איתו, מכירה אותו יותר, מעורבת יותר בחייו והוא בשלך, מה כלום פה? איזו הודעה (או הודאה, יותר נכון) רשמית את צריכה שאתם בקשר? אז נכון לא הכרזתם קבל עם ועצמכם "אנחנו חברים" אבל אתם מתנהגים כחברים לכל דבר. זה שלא הכרזתם לא מאדה את מה שיש ביניכם. כשיען טומן ראשו בחול העולם לא באמת נעלם כמו שהוא חושב. הפטנטים הללו של אמרתי / הכרזתי / רשמי / לא רשמי - לא מעידים על המציאות. הם מעידים רק על הכוונות שלך לעוות אותה. תכלס - שורה תחתונה: אם את אוהבת מישהו או אפילו 'רק' מחבבת אותו מאוד ואכפת לך ממנו - אז את אוהבת-מחבבת-ואכפת לך ממנו גם בלי הצהרות רשמיות. כמו שראית גם זה שהגדרת את מערכת היחסים כ'כלום' לא עשתה אותך חסינה מפני משהו שפירשת כדחייה. אם באמת היה 'כלום' כמו שהגדרת, היית אדישה לדחייה.

 

[Yvaine]

לא הבנת אותי,

לא אמרתי שאין כלום בינינו, אני לא יכולה להכחיש שיש, אמרתי שאנחנו לא מוגדרים ככלום, משמע אין הגדרה רשמית. השאלה היא, בסופו של עניין, מה הוא בשבילי? מה אני מרגישה ורוצה וחושבת על העניין. הבעיה היא שאני לא מצליחה להבין בעצמי.

 

[ToryMaster]

אבל הנקודה היא

שמה זה משנה אם אתם מוגדרים או לא? כלומר, אני ונעם מעולם לא הגדרנו את עצמנו, זה פשוט משהו שהיה ברור לשנינו ולכל העולם, וזה מעולם לא שינה כלום - כי הרגשות וההתאהבות שהיו, היו בכל מקרה. הגדרות הן רק מילים, ומילים לא קובעות ולא משפיעות על הרגשות, והרגשות לא מתחשבים במילים.

 

[יעל ניסן]

דווקא אני חושבת

שהבנתי טוב מאוד

את מרגישה כל מיני דברים, פוחדת להגיד אותם בקול רם כדי שחס וחלילה לא יתנסח לך איזה משהו שישמע כקשר רשמי כדי להגן על עצמך. שחס וחלילה לא תהיי הראשונה מבין שניכם שאומרת "רוצה אני" את הקשר הזה ובכך לחשוף את רגשותיך ואת הפגיעות שלך... הרי יכולים להגיד לך "לא" ו"עדיף להישאר ככה כלום" ועוד כל מיני אמירות שיכאבו לך מאוד אחרי שחשפת את רגשותייך. אז יוצא שאת מסתובבת עם כל הרגשות בפנים בערבוביה, בלי הגדרות (אה - סליחה - עם הגדרה של כלום) ומתפלאת שאת לא מבינה מה פה קורה פה.

 

[Yvaine]

הייתי אומרת מה אני מרגישה,

אבל אני לא יודעת מה אני מרגישה, אם בכלל. [ולא, לא הגדרה של כלום. לשנינו ברור שיש משהו, אנחנו פשוט לא מגדירים. לזה התכוונתי בהודעתי הקודמת.]

 

[יעל ניסן]

אני מרגישה

שאנחנו הולכים במעגלים. את לא תדעי מה את מרגישה עד שתקבלי ותכירי את הרגשות שלך ותתני להם את הכבוד הראוי. לשניכם ברור שיש משהו? תגדירו אותו. עד שלא תגדירו לא תדעו. ואפשר גם להגדיר שמבררים עכשיו ובוחנים את הרגשות. גם זה לגיטימי. אבל לפחות לא תהיי סהרורית שם אלא תדעי מה עושים. אבל מה לא לעשות זה להגדיר ב"טוב" ו"רע" - טוב ורע אלו לא רגשות אלא שמות תואר לערכים. למשהו שאת "מעדיפה" או "לא מעדיפה". אלו לא רגשות אלא מסקנות מהזן השופט. מאלה רצוי להתרחק.