אני לא מבינה...

[black_magic]

אני לא מבינה...

איך יש לכם את הכח לשפוך את ההרגשות שלכם? לפני שנה וחצי אבא שלי נפטר, פתאום כך, מדום לב, ערב שבועות, אמא ואני הכנו ארוחה חלבית חגיגית וחיכינו לאבא שיחזור מהים לאכול איתנו, והוא לא חזר.. מאז... עברתי המון דברים נוספים, קשים מאד, אפילו בעצמי הייתי קרובה מאד למוות.. ולי.. קשה לדבר על ההרגשות שלי, אני כמעט ולא בוכה, תמיד יש בי תחושה שעלי להיות חזקה, בשביל אמא.. כשאני רואה מה אתם כותבים, בקשר לקרוב משפחה זה או אחר, הלב שלי נצבט, רוצה גם לשפוך, לשתף אבל לא מסוגל...

 

[rnati]

היי קסם

נשמע שמה שחסר לך זה טריגר. מישהוא (או משהו) שיגיע למקום הכואב שסגרת כל כך חזק יפתח את הפצע ויעזור לדברים לצאת החוצה. (יכול להיות שהקטע של המסיבות והסמים הם ניסיון להגיע בדיוק לשם, דרך לדפוק את הראש קצת... ומצד שני יכול להיות שלא)

 

[פופאפ]

אני מוקסם

שיש לכל תופעה הסבר כל כך פשוט ומנומק... לדעתי זו באמת קלישאה לפתוח פצע ולתת לדברים לצאת הדבר הנכון - הוא ש black magic פשוט חזקה והעובדה הנכונה היא שהדחקה היא גם פתרון טבעי שמאפשר לאנשים לעבור טראומות קשות לשרוד ולפרוח. מהסתכלות על עצמי למשל הסיבה ל"פתיחות" היא שבאמת הייתי ועדיין מוצף מדי ברגשות של כאב וכמובן שלא את הכל גם אני יכול לחשוף ולספר. התמונה לא תמיד בהירה גם לנו ונסיון לתרגם רגשות למחשבות מילוליות מחטיא קצת את המטרה. אפשר וגם טבעי לנצור את הכאב זה בהחלט לא אנלוגיה לפצע או נגע שצריך להוציא לפעמים הכאב הוא דוקא טריגר לעוצמה וחסינות כל זמן שהוא נסבל... להזרק במסיבות מאפיין הרבה בני נוער נורמטיבים וזו דרך להתפרק לדעתי הסתגרות ארוכה דוקא מסמלת משהו יותר מדאיג אבל בשורה התחתונה הכתיבה כאן באמת תורמת משהו במיוחד כשיש אנשים מבינים ונחמדים לא פחות. תודה רון

 

[rnati]

מסכימה איתך אבל...

לא אמרתי שהיא הולכת למסיבות בגלל או בשביל... אמרתי שאולי הקטע של הסמים קשור. והסיבה שהשוותי לפצע וחשבתי על טריגר היתה כי היא אמרה שהיא רוצה להוציא, שיש לה מה להוציא אבל היא לא ממש מצליחה. אני מודעת לזה שיש אנשים שהדחקה עובדת אצלהם מצויין אני באה ממשפחה שלמה של מדחיקים מקצועיים

 

[black_magic]

אני רוצה לציין...

שהקטע של הסמים התחיל עוד לפני שאבא שלי נפטר, לכן אין שום קשר בין השניים.. יכול להיות שאני באמת זקוקה למין טריגר, שיוצא ממני את כל הכאב.. לשבת לשוחח עם אמא אני לא מסוגלת כי אז היא מתחילה לבכות ושוב, אני מרגישה שאני צריכה להיות חזקה בשבילה.. ניסיתי לדבר עם פסיכולוגית, ובשלב כלשהוא הרגשתי שהיא סתם חופרת לי במח ושאבד לי החשק לחלוק איתה את הרגשות.. כולם אומרים לי, אל תדחיקי, זה לא בריא, יום אחד הכול יתפרץ בצורה הרסנית ואני אומרת, ניסיתי וניסיתי לדבר על זה אבל אני לא יכולה, לא מרגישה שזה יעזור לי, למרות שלפעמים ממש רע לי שאין לי עם מי לדבר, כי חברות שלי לא מבינות בידיוק מה עובר עלי, הרי הן לא איבדו אבא וכל מה שהן אומרת, שאלו החיים, שצריך להתגבר ובלה בלה לא נכנסים אלי לראש ולדברייהן אין משמעות בשבילי. נראה לי שמחוסר ברירה, אני איאלץ להדחיק ולקוות שהכול יהיה בסדר עם הזמן..

 

[Taliep]

אני רואה אותך היום כן? ../images/Emo24.gif

 

[כ ו ס ו נ י ת]

כל כך מוכר.....

גם אני איבדתי אבא לדום לב לפני חצי שנה. התחושות שעוברות שעלינו להיות חזקות בשביל המשפחה הן נכונות וטובות, אולם את צריכה להבדיל בין להוציא החוצה את הכאב לצורך ניקוי פנימי ורוחני לבין התפרקות.. בכי לא מחליש אותך- להיפך, הוא נותן לך את הכוחות להמשיך הלאה. שיחה עם אמך שתחשוף את הכאב שאצרת בפנים או שתעלה זכרונות יכולה רק לגרום לך להרגיש טוב יותר. אני מקוה שתצליחי לדבר בחופשיות בעתיד על אביך ועל האובדן, וששיחות כאלו יקלו עליך בהצלחה}{