אני לא מבין בשירה

אני לא מבין בשירה

אבל מי שכן מבין, אולי ימצא עניין בכתבה שהתפרסמה במוסף הארץ האחרון אודות "משיב הרוח" - עיתון לשירה יהודית-ישראלית. מצאתי שם שתי התייחסויות שהתקשרו אצלי להווי הפורום: נעמה שקד, המנקדת של העיתון, אומרת ש-"אין לי תארים אקדמאיים,אך יש לי זכרון צילומי, שדרכו אני יודעת איך צריכה להיראות מלה מנוקדת". ויורם ניסינוביץ נתקל בספרו של פנחס שדה "החיים כמשל", שטלטל את כל עולמו "הספר היה הפוך מכל החינוך שקיבלתי, והרגשתי שהוא צודק".
 
בלי קשר, ואולי עם - מישהו חוץ ממני

שומע את הרצאות האוניברסיטה המשודרת בגל"ץ? היום הייתה ההרצאה המסכמת על יהודה עמיחי, החל מיום שני הבא נתן זך...
 
אתה מקליט?

אני עובדת בשעות האלה אבל הייתי שמחה מאוד לשמוע. אתה יודע אם יצא כבר חומר כתוב? בדרך כלל יש חוברות שמלוות את ההרצאות האלה, לא?
 
לצערי לא. בשעות אלו אני בנסיעות

ולכן שומע, אבל להבנתי ניתן לרכוש קלטות מהסרטייה של גל"צ.
 
קצת. צר לי, אך סיכומים זה לא אני

סיכומים זה פופטיץ
 
ניסיתי - זה סיפור מה- (_)(_)../images/Emo141.gif

אם יתמזל מזלנו, זה ייצא כספרון. הספרונים של האוניברסיטה המשודרת - מצויינים.
 
מנחם בן, מתנשא כדרכו:

"... מפתיע להווכח עד כמה הפנימו המשוררים הדתיים הצעירים והאיכותיים, את החידושים הסגנוניים והתפיסתיים של השירה הישראלית החדשה במיטב גילוייה החופשיים". עוד מישהו חוץ ממני חש חוסר נוחות למקרא הדברים? בקשר ל"משיב הרוח": קראתי את החוברת מספר לא מבוטל של פעמים בעבר אבל מעולם לא הצלחתי להתחבר אליה, למרות שאני חובבת גדולה של עיתוני שירה. היו בי שילוב של תחושות שהן בין המצאת הגלגל מחדש לבין מגמתיות תוכנית שלא היתה לרוחי. מודה ומתוודה שמזמן לא קראתי את אחת החוברות ואולי דברים השתנו.
 

אלעד2

New member
לא מפתיע כלל להווכח עד כמה

העיתון לאנשים שחושבים את עצמם מתנשא. כמובן ההתפעלות ממשיב הרוח היא מחציית הקוים של המשוררים לכיוון החילוניות על כל משמעויותיה. זה רק מראה כמה העולם של הטוענים לפתיחותם התרבותית הוא בעצם צר ושאין כל סיכוי ל'חידוש סגנוני ותפיסתי' אותנטי שיבוא מהכיוון הדתי לקבל את הכשר בית דין צדק לכל מקהלות השמאלנים פה עיה"ק ת"א תובב"א.
 
עיתונאי אחד כתב כתבה

והמסקנה היא "זה רק מראה כמה העולם של הטוענים לפתיחותם התרבותית הוא בעצם צר" וכו' כלומר שאם אמצא בחור חרדי הלוקה בנפשו אוכל להסיק שכל החרדים משוגעים? למה לפזר שינאה?
 
גם אני רציתי לכתוב תגובה

בקו הכללי של אלעד, אך בצורה שונה מעט. כשקראת את הכתבה בהתחלה, התפלאתי: אני מכיר את סוג הכתבות ב"הארץ". מניסיון רב-שנים, התייחסות מחמיאה למתנחלים כותבי שירה כלל וכלל לא אופיינית לכתבי "הארץ" ולעורכיו. ככל עיתונות סקטוריאלית צרה (ובעצם, ככל עיתונות המשקפת את דעת בעליה - קרי, כל עיתונות כמעט), לא קיים בדרך כלל נתק בין פרשנות מקצועית (עד כמה השירה/ציור/אמנות הם טובים "אובייקטיבית"; עד כמה התיאוריה מובנית; וכו' וכו') לבין דעה אידיאולוגית (האם המסר העולה מתוך אותם דברים הוא מסר "נכון"). כמובן, הדברים לא בהכרח מתרחשים במודע, אך הם קורים כל הזמן, כדבר שבשגרה. כל ימני הקורא "הארץ", וכל שמאלני הקורא "מקור ראשון", מרגיש זאת מייד. רק לאחר שהמשכתי לקרוא, וראיתי שבעצם "הארץ" רואה כאן קבוצה של צעירים דתיים מרדניים, שיוצאים נגד "הממסד הדתי" והממסד הנ"ל יוצא נגדם, שהם גם רגישים ל"עוולות הכיבוש" ושמאליים בהשקפתם באופן כללי (לפחות שניים מתוך השלושה שהופיעו בכתבה) - הדבר התחוור לי כשמש בצהרי היום. העולם חזר לנורמליות.
 

אוֹחַ

New member
א"א להתעלם מן העובדה (וזה קצת מחזיר

אותנו לדיון שכבר היה) שדמויות מעין אלו הולכות ומתרבות בעולם הדתי- חשובה להם הדת כמטען רוחני, כמותרם-הם משאר העולם. אולם מחוקי הדת - הם הולכים ומתפרקים, פורצים גדר-אחרי-גדר, תוך טענות מטענות שונות. ככה לא בונים המשכיות!
 

המוזרה

New member
מהיכן הארס?

ראשית, דעה של איש אחד שכתב את הכתבה אינה מייצגת את כל מחנה השמאל. שנית, האם לא רואים התנהגות כזו בצד החרדי / דתי? יותר מפעם ראיתי מודעות בסגנון "הטייס לשעבר שראה את האור מרצה על ..." או "שדרנית הרדיו לשעבר שחזרה בתשובה מדברת על ..." כך שכולם חוטאים בשמחות הקטנות של "לקיחת שבויים" ממחנה למחנה (וסליחה על הדימויים המיליטנטיים). שלישית- צרמו לי האמירות "העיתון לאנשים שחושבים את עצמם" וגם "לכל מקהלת השמאלנים" זה זורע שנאה.
 
ויש להדגיש ../images/Emo141.gif

שהדימיון בין הטייס שחזר בתשובה לבין המשורר הדתי הצעיר הוא אך ורק בתגובה שהם עשויים לעורר אצל קטני הנפש מן המחנה המנוגד. שהרי המשוררים הדתיים אינם נחשבים לפורקי עול מצוות רק משום שהם כותבים שירה.
 
היות ואני אוהב שירה

אך איני מבין בשירה ואין לי סבלנות לקרוא על שירה, עלעלתי בחפזון עד הקטע המובטח על פנחס שדה (כמה שאני צפוי) וחייכתי לי. פנחס חביבי הוא אחת הדוגמאות המאלפות לאדם שלא היה לו דבר וחצי דבר עם הדת ועם זאת היה מאמין עד קצות ציפורניו, אדם שאחרי מותו הלכו אחרי ארונו חילוניים לובשי שרוואל וטריקו לצד בחורי ישיבה חרדיים.
 
למעלה