dance of life
New member
אני לא מאמינה!!!
אההההההההההההההההה היה לי עכשיו טסט ראשון הבחור שלפני נהג ממש לאט בתוך משרד הרישוי והאוטו נכבה לו הוא סיים בסוף הכל חצי צולע אבל היה פסדר אחריו אני עשיתי את המסלול, הכל הלך פיקס. עשיתי דרך ללא מוצא מושלם עשיתי חניה במקביל. כשסיימתי אותה, הרגשתי כיף כזה בלב שהיה מעולה. ואז הטסטר בא לי ביציאה "כמעט עלית על הפס הכתום, שהוא מסמן מדרכה. אם זו היתה מדרכה, זה לא היה טוב, נכון? תעשי שוב." בשלב הזה הרגל התחילה כל כך לרעוד לי על הגז שלא ידעתי מה לעשות. פתאום הלך לי כל הבטחון וכל מה שלמדתי. לא לצחוק נכנסתי בבריקדה (בפלסטיק המסריח הזה שתוחם את החניה) וזה מרגיז כי בפעם הראשונה זה מושלם!!! בחיים שלי לא נכנסתי בכלום ובטח שלא נגעתי בבריקדות במשרד הרישוי זה קרה רק מרוב לחץ שהפעם הראשונה נראתה לי מושלמת ולמרות זאת הוא ביקש שוב...!!! אוףףףףףף בחוץ הלך לי מושלם. לא היו היערות, כמובן לא נגיעות בדוושות או בהגה. היה באמת אחלה. השאלה היא עכשיו אם הוא ידע להבחין שנכנסתי בחרא הזה רק מרוב הלחץ ושזה בכלל לא היה פירי שבגלל שהייתי רק קרובה-לא נגעתי!- הייתי צריכה לעשות שוב ועל זה להכשל אוף הוא היה כזה אנטיפת, רצינו למות בנאדם שלא יודע מזה לחייך או איך לדבר. כאילו אנחנו עם איזה שוטר תנועה. היה כזה מעצבן
אוף טסט ראשון עד חמש וחצי בערב אני כוססת צפרניים (יודעת שאין הרבה סיכוי אחרי הבריקדה...) אבל בכל זאת יש ניסים בעולם
אההההההההההההההההה היה לי עכשיו טסט ראשון הבחור שלפני נהג ממש לאט בתוך משרד הרישוי והאוטו נכבה לו הוא סיים בסוף הכל חצי צולע אבל היה פסדר אחריו אני עשיתי את המסלול, הכל הלך פיקס. עשיתי דרך ללא מוצא מושלם עשיתי חניה במקביל. כשסיימתי אותה, הרגשתי כיף כזה בלב שהיה מעולה. ואז הטסטר בא לי ביציאה "כמעט עלית על הפס הכתום, שהוא מסמן מדרכה. אם זו היתה מדרכה, זה לא היה טוב, נכון? תעשי שוב." בשלב הזה הרגל התחילה כל כך לרעוד לי על הגז שלא ידעתי מה לעשות. פתאום הלך לי כל הבטחון וכל מה שלמדתי. לא לצחוק נכנסתי בבריקדה (בפלסטיק המסריח הזה שתוחם את החניה) וזה מרגיז כי בפעם הראשונה זה מושלם!!! בחיים שלי לא נכנסתי בכלום ובטח שלא נגעתי בבריקדות במשרד הרישוי זה קרה רק מרוב לחץ שהפעם הראשונה נראתה לי מושלמת ולמרות זאת הוא ביקש שוב...!!! אוףףףףףף בחוץ הלך לי מושלם. לא היו היערות, כמובן לא נגיעות בדוושות או בהגה. היה באמת אחלה. השאלה היא עכשיו אם הוא ידע להבחין שנכנסתי בחרא הזה רק מרוב הלחץ ושזה בכלל לא היה פירי שבגלל שהייתי רק קרובה-לא נגעתי!- הייתי צריכה לעשות שוב ועל זה להכשל אוף הוא היה כזה אנטיפת, רצינו למות בנאדם שלא יודע מזה לחייך או איך לדבר. כאילו אנחנו עם איזה שוטר תנועה. היה כזה מעצבן
