אני לא מאמינה שאני שואלת את זה

[מ י w ה י]

אני לא מאמינה שאני שואלת את זה

ואני עדיין לא בטוחה לגמרי שאני אנסה את זה - אבל למישהו יש מושג אם ואיך אפשר לקבל טיפול לפוסט טראומה על חשבון המדינה?
למי צריך לפנות? מה התנאים לקבלת טיפול? יש סיכוי שבמקומות המדוברים יש מטפלים רציניים ומקצועיים? לצערי נוכחתי שזה ממש לא מובן מאליו גם באופן פרטי, ולכן קשה לי מאוד לסמוך על המתכונת הזאת.

ברור שעדיף משמעותית להתאבד, אבל לצערי האופציה הזאת לא רלוונטית עבורי.

 

[יורם צדיק]

מה עושים

צריך לברר אם יש באיזור מגוריך תחנה לבריאות הנפש או מרפאה פסיכיאטרית.
אם כן, עליך לפנות לרופא המשפחה ולבקש ממנו לשלוח לאותה תחנה/מרפאה בקשה לטיפול עבורך, תוך שהוא מציין שמדובר בפוסט טראומה.
התחנה/מרפאה יודיעו לך שעליך להשיג מקופת החולים (באמצעות רופא המשפחה) מנוי (איבחוני , קצר או ארוך) לטיפול.
כשתקבלי את המנוי תודיעי על כך לתחנה/מרפאה והם יקבעו לך תור למפגש ראשון ואחריו המשך טיפול.
האם יש סיכוי ששם יהיו מטפלים מקצועיים ומנוסים?
בודאי.
אלה מקומות ששולחים אנשים להשתלמויות ונותנים להם הדרכה טובה.

 

[מ י w ה י]

אם זו הפרוצדורה, אז אני מוותרת

אין מצב שאני מערבת את רופא המשפחה ואת התיק הרפואי שלי בזה.

מתוך סקרנות: איך נוצר מצב כזה שמאפשרים לרופא משפחה לאבחן פוסט טראומה? או בכלל הפרעות מהמשפחה הזאת?

 

[יורם צדיק]

ערוב רופא המשפחה נובע מהרפורמה בבריאות הנפש

שבה הועברה האחריות לטיפול בבריאות הנפש לקופות החולים,מתוך רצון להקטין את הסטיגמה של בעיות הנפש.
ארגוני הנכים והמטופלים מאוד תמכו ברפורמה.

 

[יורם צדיק]

על אבחון ע"י רופא משפחה

רופאי המשפחה רבים עברו קורסים בבריאות נפש ראשונית
ולפי מה ששמעתי הם גם רושמים תרופות כמו ציפרלקס, בלי צורך להפנות את האנשים לפסיכיאטר (שאנשים רבים נרתעים מהפנייה כזו) .

הרופא יכול להפנות בלי לרשום פוסט טראומה, אבל הוא צריך לנמק את ההפנייה שלו.

 

[מ י w ה י]

אני מאמינה שזה רע מאוד שרופא משפחה רושם תרופות כאלו

בהרבה מקרים רושמים תרופות כאלו בלי סיבה, והיות שרופא משפחה ממוצע לא מוסמך לאבחן מחלות נפשיות, זה יכול להיות מסוכן.
&nbsp
לא ברור לי גם איך דרישה שרופא המשפחה ייתן הפנייה למרפאה פסיכיאטרית מקטינה סטיגמה כלשהי, ובכל מקרה ברגע שזה נכנס לתיק הרפואי המשמעות היא צרות צרורות. לא שהייתי זקוקה ליותר מדי שכנועים שעדיף לי לא להכניס את עצמי לגוב האריות שוב.