אני לא יודעת

[קושתוש1]

אני לא יודעת

לאיזה פורום לפנות... כי על פניו הבעיה שלי לא קשורה לחמותי... אבל אתם הכי מתאימים: אני לא סובלת את חמי. כן, מה לעשות? (לא שאת חמותי אני אוהבת, כן? חשוב להבהיר לפני שיפָּגע פה מישהו) הוא אדם קשה, גס רוח, אלים מילולית, מתערב בכל דבר, מנסה לכפות את דעותיו על כולם .מה אפשר לעשות? איך אפשר להתנגד בלי להגרר למלחמת עולם?! כל ילדיו משקשקים ממנו. מצחיק לראות איך אנשים מבוגרים מודיעים לו מראש על תכניותיהם, מבקשים אישורים מראש...החרדה הזאת מתחילה להדבק אפילו אליי. איך יוצאים מזה???

 

[פרצלה]

זה משהו שידעת לפני שנישאת לא?

 

[קושתוש1]

זאת תגובה לא לעניין...

אז מה, כל בעיה שיש לך עם בן זוגך תגידי: אבל יכולתי לדעת את זה לפני שהתחתנתי! אז אולי כדאי לעשות חרם על המשפחה הזאת, שאף אחד לא יתחתן עם בניה, כך שהיא לאט לאט תימוג מעל פני האדמה... ולא ישארו יותר בני X... ואז הבעיה תפתר? אם אני אוהבת את בעלי, בגלל שיש לו אבא כזה אז לא אתחתן איתו??? מה הקשר? אני אוהבת את בעלי וטוב לי איתו, ואם יש בעיות אז משתדלים לפתור אותן... ולא להגיד זאת אשמתך כי את התחתנת איתו! לכולם יש בעיות בסופו של דבר, לא? צריך למצוא פתרון! בשביל זה אני פה!

 

[פרצלה]

את חייבת להרגע

זו תשובה לעניין. לא כל בעיה זו בעיה שידועה מראש. אבל אבא שתלטן וילדים נשלטים זה משהו שהיית צריכה לקחת בחשבון,זה לא משהו חדש,זה לא קרה לפתע פתאום. זה תמיד היה שם. אדם בגיל האבא כבר לא ישתנה. מי שצריך להשתנות זה בעלך,את יכולה לגרום לו להשתנות? אם כן בהצלחה.

 

[ברבלה האחת]

פרצלה זו לא תשובה לעניין

זה הכי קל לתרץ ידעת מראש למה את נכנסת. אז מה אז לוותר על אהבה בגלל הורים לא שפויים בנפשם?

 

[TheSegal]

כי לפעמים גם אהבה שנראית חזקה

לא תעמוד במבחן המשפחה, במיוחד כשמצד הבעל אין תמיכה. לא אומרת שזה תקף למקרה הנ"ל, אבל כן, אם ההורים לא שפויים והבעל לא תומך יש מצב שגם אהבה לא תחזיק אותם ביחד.

 

[פרצלה]

מסכימה

 

[פרצלה]

זה לא ניקרא לתרץ

יש שיקולים משיקולים שונים לפני שמתחתנים ואחד מהם זה האם את יכולה להסתדר עם המשפחה או שזה בלתי אפשרי. אני לא מדברת על מיקרים של אמא שהשתנתה אחרי החתונה וכו'. כשאת יודעת למה את ניכנסת ונכנסת לשם בעיניים פקוחות את לא יכולה לבוא בטענות,בכל מקרה את האבא לא נראה לי שאפשר לשנות והבעל לא רוצה להשתנות אז איזה פתרון קסם את מציעה?

 

[ברבלה האחת]

אני לא מדברת על המקרה הספציפי

אבל לפעמים את יודעת מראש למה את נכנסת, ובשביל האהבה את מוכנה לספוג. בוודאי שאת הורי הבעל אי אפשר לשנות- ואת יודעת מה, גם לא צריך בכלל לרצות לשנות אותם. בעל זה סיפור אחר. אבל אני לא מסכימה להרמת ידיים מראש בטענה ש"יצאת למה את נכנסת".

 

[TheSegal]

אירוני שדווקא אני אומרת את זה

לפעמים כשאנחנו מאוהבים אנחנו בטוחים שכל מה שיעמוד בדרכינו ננצח בזכות האהבה. אני אומרת אירוני מאחר וכשאני התחלתי לצאת עם החבר שלי, נעשתה לי שיחה מיותר מידי אנשים במשפחה של "שימי לב לאן את מכניסה את הראש שלך". כרגע אני צעירה ותמימה וחסרת ניסיון ואנחנו מאוהבים והתחלנו לדבר על חתונה אבל עמוק עמוק בלב אני עושה חשבון נפש עם עצמי אם אני אצליח לעמוד במה שהעתיד יציב בפני אם באמת נתחתן. מתוך הכרות עם שנינו אני מאמינה שנצליח להתגבר ולא בגלל האהבה אלא בגלל התמיכה שנקבל ובעיקר כי שנינו טיפוסים שלא מוותרים כשלא הולך. מה שבטוח זה שאם יהיה קשה בעתיד אני לא אוכל להתלונן כי זה שיקול שאני עושה כרגע ואני אצטרך לחיות עם התוצאות של ההחלטה שלי.

 

[פרצלה]

אז את עונה לעצמך בעצם

כשא אומרת שלעיתים למרות שאנחנו יודעים למה אנחנו ניכנסים אנחנו מוכנים לספוג למען האהבה....אז זו בדיוק הדוגמא לכך שהיא צריכה כנראה לספוג,כי זה מצב שהיא ידעה עליו מראש,נכנסה לתוכו בעיניים פקוחות ורוב הסיכויים שלא ניתן לשנות אותו.

 

[טרום כלה]

כל ילדיו זה כולל את בעלך ?

 

[אמא לבוגרים]

את בדוק בפורום המתאים.

תשמעי, עברתי אותו סרט לפני 28 שנים. אפילו מכתבים שלי נפתחו. עד שיום אחד החלטתי עד פה. מכתב כמעט נפתח- לקחתי והודעתי שמכתבים שלנו הוא לא מעניינו. כל פעם שהיה אומר משהו והיה נדמה לי שבעלי הולך להסכים ,חד משמעית הודעתי שאין מצב שנקבל דבריו. את צריכה להבין. בעלך ואחיו לא אשמים. הם גדלו באוירה כזו. קחי את המושכות. תספרי לחמך מה שאת מחליטה לספר. בעלך עוד יודה לך בעתיד. ואת יודעת מה ? אני היום הכלה האהובה של חמי. הוא כל הזמן אומר שכלתו אסרטיבית ויודעת מה היא רוצה. כמה מרורים אכלתי עד שהגעתי למחמאות הללו. דרך אגב, חמך איש משטרה לשעבר ?

 

[קושתוש1]

להיות אסרטיבית זו לא אופציה

מבחינתי... אני לא רוצה שיחשוב שאני "חוצפנית" או משהו בסגנון... אני משתדלת לכבד אותו. אבל לפעמים זה פשוט עובר את הגבול.ואז נפלטות לי הערות. לפני מספר ימים זה קרה (יש לו קריזה על אוכל - אסור לזרוק... ולא, הוא לא ניצול שואה... הוא רצה להכריח את בעלי ואותי לאכול תפוחי אדמה אפויים בני יומיים תמימים, שכידוע זה דבר ממש דוחה. אתה חייב לקחת הבייתה. אז מה אם רק יומיים עברו?אז אמרתי לו שהבטן שלנו היא לו פח אשפה. הוא הסתכל עלי בתדהמה, ואמר "שמעתי את זה". תפסתי אומץ ואמרתי "אני לא מתביישת (התכוונתי לומר"מפחדת", אבל לא רציתי שיחשוב שיש כאן בכלל עניין של פחד...) לומר את זה שוב!" אבל הרגשתי רע עם עצמי מאוד... אפילו משפט כזה קטן שבכל משפחה נורמלית נאמר בלי מחשבה שנייה, פה זה עושה סרטים. אני יודעת מה מצפה לי עכשיו... אוף... ו--לא-- הוא לא מהמשטרה. אבל אני מבינה למה אפשר לחשוב שהוא איש משטרה...

 

[אמא לבוגרים]

אסרטיביות זאת לא חוצפה

ועדיף מוקדם מאשר אף פעם לא תוכלי.

 

[פרצלה]

משפט חצוף להגיד לאדם מבוגר

גם אם הוא לא אבא של בעלך. יש דרכים אחרות להגיד את אותו הדבר,ואפשר גם לקחת את התפוחי אדמה ולזרוק אותם אחר כך. את מבלבלת אסרטיביות בחוצפה. לדעתי את לא צריכה לענות,בשביל זה בעלך קיים,זה אבא שלו,הבעיה היא שאם בעלך לא מוכן לקחת חלק בשינוי שאת רוצה שיקרה,אז לא יקרה שינוי

 

[אוסה]

מסכימה עם פרצלה

שאם הבעל לא ירצה להשתתף בשינוי לא יכול שינוי , אני אפילו חושבת שאם תלכי את לבד כנגד את עלולה למצוא את עצמך רבה עם בעלך.

 

[קושתוש1]

את צודקת,

וכמובן שזה מה שהייתי עושה אם הבעיות היו מסתכמות בענייני מזון. אבל זה רק סימפטום לרצון הכללי שלו (או יותר נכון לאופי - אני בטוחה שזה לא מודע) להשתלט. לקבוע. להחליט בשביל כולם. ובגלל שזה לא מודע (לדעתי, כן?) זה הרבה יותר קשה לפתרון!

 

[אוסה]

לפי שזה מפריע לך , אני מאמינה

שגם בעלך מפחד ממנו , אולי את יכולה לפקוח את עיניו ולהראות לו צד אחר?

 

[קושתוש1]

בעלי יודע שאביו משתלט לנו

על החיים. אבל הוא מתייחס כאילו אין מה לעשות! אני לא רוצה לפגוע בו, הוא אבא שלי, עשה בשבילנו המון... וכמובן, אצלו כל חוסר הסכמה קטן (למשל, על איך להלביש את הילדים שלנו, אני מדגישה, שלנו) גורר פגיעה רצינית.