אני לא טובה

[חומדת לה צאן]

אני לא טובה

ולא מבינה בלחימה. משאירה את השיקולים לאנשים מבינים ומנוסים ממני בעניין. [למרות שבשרותי הצבאי למדתי מהי לוחמה בשטח בנוי, וטורטרתי ב"אפזצטה אששש" ואפילו סחבתי אלונקה עם חייל עליה באחד המסעות]. אז עד עכשיו שתקתי ולא מיהרתי לבקר את ה"קבינט" בשיקוליו. א ב ל !!! אחרי שצפיתי בתוכנית, של אילנה דיין עם איתי אנגל שהצטרף ללוחמים, עלו בי הרבה שאלות, כשהעיקרית היא: האם לא ניתן היה לפוצץ את המבנה הנטוש וממולכד עם שלושה מחבלים שהסתתרו בו, דרך האוויר??? האם היה צריך לסכן כל כך הרבה חיילים???? המבט המפוחד של החיילים לא יעזוב אותי עוד הרבה זמן... מי יתן וכולם יחזרו בריאים ושלמים. אמן

 

[שמים1]

גם אני לא טובה

בשיקולים צבאיים , כל שנותר לקוות שההם שם עם הפלאפלים על הכתפיים יודעים מה שהם עושים , ואני חושבת שהם אכן יודעים מה שהם עושים , לא מדובר רק בשלושה מחבלים , מדובר על ארגון שהתחפר בתוך אוכלוסייה וחייבים למגר אותו מהיסוד. לצערי נראה לי שהפסקת האש תפריע למגר לגמרי את פעילות הטירור ולפרקו מנשקו , להרוס את כל התשתיות שלהם. גם אני כואבת את האובדן הקש של המלחמה הזו גם בחזית וגם בעורף ששילם קורבנות רבים. כל שנותר לקוות הוא שהפסקת האש אכן תביא את הביטחון המיוחל לעם שלנו , אחרת תיהיה תחושה שכל הקורבנות הללו נפלו לשווא חלילה. מאחלת ימים טובים לכולנו , תנחומיי למשפחות הנופלים וחיבוק חם לפצועים , באיחולי החלמה ורפואה שלימה.

 

[paloma blanca]

../images/Emo7.gifאיך אפשר???

אחרי כל האובדן הזה להגיע להסכם ללא איזכור החטופים איך אפשר????? המטרה שגרמה לנו לצאת למחמה הזאת . איך הם יכולים להפקיר את בנינו ??? המטרה שבגללה העורף היה מוכן לספוג כל כך הרבה . לחסל את האירגון הזה ולהחזיר את בנינו איך אפשר??? חינכתי את בני להיות פטריוטים ולתרום למדינה למה????? ארץ מפקירה בניה !!

 

[האישה הנוכחית]

לומר תודה ללוחמים ולחזק../images/Emo30.gif

אבירי המוסר הכפול / רפי גינת יש מצבים שבהם הדילמה המוסרית, קשה וכואבת ככל שתהיה,דורשת הכרעה. ובדילמות מוסריות אמיתיות אין הכרעה קלה ואין הכרעה טובה. למשל,מה נכון יותר? לסבול קטל של טובי לוחמינו כדי למנוע קטל של כפריים בדרום לבנון ולהיות הצבא הכי מוסרי בעולם – או למחוק כפרים שמשמשים אכסניה לטרור חיזבאללה, לחסוך בדם בנינו ולהיחשב פחות מוסריים? מה נכון יותר? לפעול בכוחות מוגבלים,ולהאריך בכך את משך הלחימה את מספר הטילים המומטרים עלינו ואת מספר אזרחינו הנהרגים והנפצעים – או להפעיל כוח אש חזק וקטלני ,להרגיש פחות מוסריים ולקרב את רגע ההכרעה וההרתעה ? הדילמה הבסיסית היא פשוטה וחותכת: האם נכון לשלם מחיר כבד בדם וגם בכסף כדי להיות הכי מוסריים מול אויב ותומכיו ששיקולי מוסר לא מזיזים להם? אירופה,אמו הורתו של המוסר הכפול, ממילא מתארת אותנו כמחריבי ערים וכרוצחי ילדים, תוך שהיא שופכת דמעות תנין דווקא על מר גורלה של לבנון , –מדינה שמאז ומתמיד הייתה בסיס כנוע לטרור ולא עשתה נגדו שום דבר אף פעם חוץ מלהצטדק "זה לא אני ,זה הוא". אבירי המוסר הכפול לא מנידים עפעף נוכח אלפי הקטיושות הנוחתות על ראשם של תושבי הצפון ומחריבות את בתיהם ואת חייהם. הצדיקים שבוכים על הריסות בניין חיזבאללה בביירות שותקים על חורבות הבית של כהן בחיפה. מבחינתם של אלה, הרי אנחנו תמיד לא צודקים ולא מוסריים.מה שלא נעשה- אנחנו הרעים.לכן מה שהם חושבים ומה שהם אומרים לא רלוונטי לשאלת המוסריות.הדילמה הערכית הזו, אפוא,היא בינינו לבין עצמנו. כאשר אנחנו נלחמים נגד ארגון טרור שהוא ופטרוניו מצהירים שוב ושוב כי מטרתם היא השמדתנו, האם לא הגיוני ולא לגיטימי שנעשה עם עצמנו פשרות מוסריות? האם לא צודק שבהחלטה מודעת ננמיך את הרף המוסרי שלנו כדי להכות אויב עם מוסר של גנבי סוסים וסוחרי סמים? אין לי בעיה להיות פחות מוסרי בעיני עצמי אם יש בכך כדי להציל את חייו של ילד אחד מגולני. למענו אני מוכן לשטוף באש רותחת את מחבלי חיזבאללה,את עוזריהם,את משתפי הפעולה ומעלימי העין ואת כל מי שמריח חיזבאללה – ושימותו חפים מפשע שלהם במקום חפים מפשע שלנו. אחרי אסון בינת ג'בל אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו את הלוקסוס המוסרי של פעולות כירורגיות שנגמרות בכירורגית של רמב"ם. אנחנו בעיצומה של מלחמה, ובמלחמה הזו חייבים לנצח,תוך רמיסת חיזבאללה וכל מה שהוא מייצג . צריך להכות חזק – ומותר לנו להרגיש טוב עם זה. צריך לשים בצד את יללות ההלקאה העצמית של כל מיני במאים מתוסכלים וגיבורי תרבות בעיני עצמם. צריך להתעלם מהגיגיהם ומחוצפתם של כל מיני שדרנים ופרשנים שהמצלמה והמיקרופון גורמים להם להתנפח לדרגת רמטכ"לי–על. צריך להסתכל בעיניהם של החיילים והמפקדים, להגיד להם תודה ולתת להם לעשות את מה שהם יודעים . והם יודעים. אתם עוד תראו.

 

[בלונדה 2004]

זה היה קשה מאוד...

צפיתי בתוכנית של אילנה דיין.. הלב נצבט. הדמעות זלגו בטרוף. זה שאנו שומעים חדשות. ורואים בטלוויזייה את הכל. מעודכנים בכל מה שקורה. מתגמד במעט לתוכנית שהייתה אתמול. ראינו שלב אחר שלב. את פניהם המבוהלות של חיילינו. שלא יודעים מה יבוא בעוד שניה.. את הפצועים. אוף כמה קשה. כמה כואב. אין חשק כבר לכלום. נמאס !! נקווה שתיפסק המלחמה כמה שיותר מהר. ושכל חיילנו ישובו לבתיהם במהרה. שנשמע רק בשורות טובות אמן.