אני לא אמא, רק חברה,

little moon

New member
אני לא אמא, רק חברה,

אבל הרשיתי לעצמי להניח שכאן אוכל לקבל קצת חיזוקים... יש לי על גבול לבנון שניים מהאנשים היקרים לי ביותר- החבר שלי וידיד מאוד טוב שלי שגדל איתי מגיל 0. אתמול בבוקר הם יצאו הביתה אחרי שלא יצאו 3 שבועות, ופחות מחצי שעה מהרגע שהם הגיעו הביתה הם קיבלו הקפצה לבסיס. עכשיו הם בקו האש ויכול להיות שהם נכנסים ללבנון... החבר שלח עכשיו אס.אמ.אס שהוא בסדר, אבל אני באטרף בכל מקרה... (אגב- אם למישהו יש בן בגדוד 50 של הנח"ל, הם בסדר בינתיים...) שולחת לכם את ה
הכי חם שלי, ומבקשת עצות להמשך חיים נורמליים עד שהחיילים שלי חוזרים...
 

מאקי

New member
ברוכה הבאה.. חברה של... וכן יש מקום

לתת לך חיבוק וחיזוק... עיצות? לחיות.. זה העיקר. ובסופו של דבר החיים גדולים מהכל. אה.. וחיים רק פעם אחת כל פעם.. חבקי חייכי... חשבי חיובי. היית חברה של לוחם הרבה מימי חיי ככה שאני מבינה את חששותייך... לבשי את שריון האופטימיות.. עטי את מסכת החיוב.. והאמיני... יום יבוא שלך... לשבת קלה לך אני
 

mars4

New member
רק חברה? חברה זה לא רק...

ושלא יעלבו לי האימהות כאן אבל חברה זה מה שאמת מעלה את המורל! תמשיכי לעודד, לשלוח SMS מפנקים ותבטיחי הרים וגבעות לחופשה הקרובה... שיחזור החבר מהר ובשלום!
 

mikca

New member
../images/Emo24.gifשיחזרו בשלום יקרייך ובכל

אטרף , את מוזמנת לבוא לפרקו פה אצלינו.
 

סמדר בנ

New member
בהחלט הגעת למקום הנכון

אצלינו מקבלים כל מי שקשור לא משנה איך בחיילים. חברה זה לא "רק" - זה מאוד חשוב. אם את לא חיה באיזור המופגז כעת, להתעסק בעיסוקים הרגילים הוא הפתרון הכי טוב בשביל לעבור את התקופה הזו. תשתדלי להיות פעילה כמה שאת יכולה - אם תסתגרי זה לא יעזור לחברך ולידידך - הם ברי נלחמים שם כדי שאנחנו נוכל לנהל חיים נורצליים.
 
דווקא בגלל זה מקומך איתנו

מי אמר שהחברות פחות דואגות? את יודעת משום מה ולא בצדק תמיד כאילו החברות בצד. אז בואי אגלה לך סוד שאף אחד לא ישמע
. אני כל כך מאושרת עם חברתו של בני (היא כאן והיא בטח תקרא
). את יודעת איזה יופי זה לחייל בחזית שיודע שיש לו אהובה שחושבת עליו? יש אהבה של אמא ויש אהבה של חברה. הרי אנחנו האמהות היינו פעם חברות של.. יודעות מה את מרגישה וחשה. תמשיכי להיות איתנו. והחיילים שלך יחזרו וכל החיילים כולם.
 

little moon

New member
בעזרת השם או מי שזה לא יהיה שאתם

מאמינים בו :) אני בקיבוץ בצפון, אצלינו ספציפית די בטוח בגלל המיקום, אבל ברדיוס של כמה קילומטרים מכל כיוון שלנו הכל מופגז, אנחנו שומעים את הבומים כל היום, ואסור לצאת מהבתים... היום דיברתי עם אמא של הידיד הטוב שנמצא באותו הגדוד עם החבר שלי, והיא מסרה דרישות שלום ושלטענתם הכל בסדר. (זה רק אני או שצמד המילים האלה הן הכי מלחיצות בעולם?) בינתיים מקווה לטוב, התקשורת בינינו די מנותקת כי הוא לא יכול להתפנות לדבר, אבל לפחות אתם חיזקתם אותי קצת
 
למעלה