אני כ"כ כועסת עליה

[mich78]

אני כ"כ כועסת עליה

כ"כ בא לי לצרוח עליה שאני ש ו נ א ת אותה חמישי הייתי אצל המטפלת לשיחה אחרי חודשים שלא הייתי, העלתי בעיות שצצות לי בזוגיות ושוב תפסתי את הראש

אני דומה לה

אני שעברתי המון שינויים ושיניתי כ"כ הרבה בחיי עדיין מביאה לזוגיות שלי דברים שדחו אותי בתור ילדה והבטחתי של

שלי הם לא יגיעו

שישי ארוחת ערב אחרי חודשיים שלא היינו, כבר לא היה אפשר להתחמק, אבי עזר לה במטבח, ונשפך לו משהו, מהצעקות והצורת הדיבור הייתי קוברת את עצמי, צורת הדיבור הדוחה וחסרת הכבוד כלפיו, והוא שותק ולא מגיב ...לאחר מכן בארוחת הערב שעלה נושא החתונה היא ידעה להרצות לנו שהתאריך שבחרנו לא לטעמה שוהרעיונות לעיצוב ההזמנה מיותרות לדעתה.. סתמתי בכוח את הפה שלא לענות לה ליד אנשים , כ"כ רציתי לחנוק אותה, גם לא עוזרת וגם יש לך מה להגיד

בדרך הביתה בן זוגי היקר העיר לי ואמר שהוא מקווה שזה לא הולך להיות ככה בבית שלנו ושזה ממש לא מקובל עליו, אמרתי ברור ובפנים התחילו לכרסם הספקות, הרי כבר אתמול גיליתי ששוב לקחתי דברים מעוותים

 

[o®eL]

מיטש יקרה(מקווה שכתבתי נכון את השם)

אין לי ספק שאת כ"כ מודעת לדברים שלא אהבת אצלם, שהם לא יופיעו אצלך ב

! גם אני הבטחתי זאת לעצמי, ואני עומדת בזה בכבוד, בטוחה שהמודעות הזו שלי לדברים, הביאה לכך שהייתי אמא טובה יותר מזו שהייתי עלולה להיות אלמלא הילדות שלי. ובטוחה שגם אצלך יהיה כך! חבל לי שאת כ"כ מוטרדת ודואגת. אנחנו שוגים בד"כ בגלל העדר מודעות. מה שלא קיים אצלך.

 

[דיא]

לא לדאוג, לא יהיו לך את המגרעות שלה

אנחנו דואגות שיהיו לנו משלנו. זה לוקח זמן, אבל כל ההתנהגויות שלנו מתפתחות במרחב שהזוגיות מאפשרת. אני הייתי בדיוק ההפך ממנה, היא שומרת הכל בפנים, אני הוצאתי הכל מיד וכמעט באלימות. האיש שלי פשוט שם את הגבולות שלו. עכשיו אני שמחה שאני קצת יותר כמוה, שומרת חלק מהדברים בפנים. מסיבות אחרות אני פשוט לא כל כך מבלה אצלם בבית. ה מעייף אותי, דורש ממני ללכת תמיד בין הטיפות, ועכשיו אני יודעת שאני לא חייבת. חיבה מאופקת, בטלפון, פעם בשבוע; ביקור פעם בחודש וחצי, זה מספיק, זה שומר על שפיותי, זה מאפשר לי לנשום עמוק לפני שאני נכנסת, וגם נותן לי ולאיש שלי סיבה מספקת לשמור על המרחק. וכן, היא תמיד תהיה שם בדרך זו או אחרת, זה את יכולה לומר לזוגך. היא בתוכך, עם הניואנסים המיוחדים שלך. זה מה שהוא ידע שהא מקבל, ואני בטוחה שגם אצלו יש קצת שרצים, אחרת מה מעניין ביחסים

הם פשוט מוציאים את הדברים - הטובים והרעים - יותר לאט, וזה טוב, כך הם יכולים להכיל אותנו

 

[mich78]

אחרי כל שבת שכזו

אני מותשת רגשית, היא גוזלת ממני כ"כ הרבה אנרגיות אנחנו ממעטים ללכת לשם, גם כי אנחנו לא מרגישים שם הכי נוח ובמיוחד (והפעם גם בן זוגי העיר) כי אני תוקפת.. מרגישה כמו זרה שמגיעה לאכול ומחכה לרגע שאפשר לברוח משם אני מגיעה מוכנה להתקפה ורק מחכה לרגע...

 

[נץ666]

נראה לי שבן זוגך

לא ממש עוזר לך בענין הזה. ביני לבין זוגתי יש הסכם: אבא שלי אצלה אמא שלה אצלי. גלינו שיש לנו יכולת 'מוזרה' להכיל האחד את ההורה של השני. אבל מעבר לזה, אנחנו נותנים ביחד שלנו, כששנינו לבד דרור לכל הכעסים, השנאות והתיעובים שלנו. כלומר, במכונית, כששנינו יחד לאחר הארוחה אני מתחיל או היא מתחילה בקיטורים, בתלונות וכו' וכו' אחרי שהעול נפרק, מתחיל שלב הצחוקים וההומור. זה עוזר מאוד אבל צריך פרטנר לזה

 

[mich78]

הוא משתדל ועוזר כמה שהוא יכול

אבל גם מפחד (באיזה מקום) הרי היא לא מנסה להסתיר את יחסה המשפיל כלפי אבי בן זוגי רואה ומודע ומפחד שזה יהיה גם אצלנו, הוא יודע שאין הרבה סיכויים שזה יקרה ... שאנחנו שם, אנחנו לא מראים כלום, הכל מתפרץ (אצלי) אח"כ כשאנחנו יוצאים משם, להורי אין מושג מה מתחולל באמת אצלנו לפני ואחרי ביקור.. שנינו לא "מתים" על הארוחות שם

 

[mich78]

אבל ...

גם הארוחות שם וגם הקיטורים שלי גורמים לו לאיזה יחס לא אהוד כלפיהם, ככה שאני משתדלת לפרוק את הכעסים והתסכולים אצל חברה טובה או על דפי היומן

 

[תשוקת האמיצים]

יקירתי אני אגיד לך מה אחותי עושה

היא התנתה את ביקורה בבית בזה שאמא שלי תתנהג יפה, לא תצעק על אבא, לא תריב ולא תעיר הערות. יש לציין שזה עובד, לפחות בנוכחות אחותי ההורים שלי זוג יונים תנסי זה יכול לעבוד גם אצלך. בהצלחה

 

[mich78]

העניין הוא שהיא לא רואה בזה

משהו לא בסדר, ואם אגיד דבר כזה

היא תטען שאני מתערבת לה בזוגיות ואני מנסה לחנך אותה, היא לא מסוגלת לשמוע או לקבל ביקורת. זו הסיבה שגם אינה היתה ועדיין לא מוכנה להצטרף לטיפול

וזה לא הצעקות או הערות זו צורת הדיבור והיחס המשפיל שכ"כ צורם אולי במיוחד אצלי כי אני ספגתי את זה רוב השנים עד שהעירו אותי אחרי ניעור חזק, שיחס כזה לא מגיע לי

 

[bulbil]

אני כל כך מבינה אותך

אני קוראת את ההודעות שלך וכאילו זה אני כותבת. ארוחות שישי ושבת הן הסיוט הגדול גם שלי. אני מרגישה תמיד מותקפת ובעמדת התגוננות לכן גם ההתנהגות כלפיהם מגעילה.

 

[m i t a l y]

../images/Emo24.gif

יקירה, כל פעם שאת כותבת את הדברים האלה שלך, מה שאני רוצה זה לחבקך... ממש מרגישה את הקושי שלך והכאב...

.. כשאמי היתה מעירה לי תמיד על כל מיני דברים בבית, תמיד הייתי אומרת לה "בסדר, "בסדר" (ותמיד הייתי ממשיכה בשלי... רק כדי שתסתום) או הייתי אומרת לה שמאוד לא נעימה לי הביקורת שלה ואני מבקשת שתפסיק... האם ניסית לדבר איתה באסרטיביות? כמו שאני דיברתי עם אמי? לגבי הדברים האחרים, אני מצטרפת לדברי אוראל. אני גם כן מוצאת את עצמי היום מעירה לילדתי הגדולה (בסה"כ בת 7) לנקות אחריה ולסדר ולא לזרוק את הדברים שלה בסלון, ואז אני מסתכלת על עצמי ואומרת לעצמי "רגע, ככה בדיוק מדברת ומתנהגת אמי" ובתור חובבת בלאגן ואי-סדר בבית אני משתיקה את עצמי מיד ורואה כמה בעצם הבת שלי דומה לי (בלאגניסטית...) ואומרת לעצמי שאם אני רוצה שהבת שלי תהיה מסודרת, אני חייבת לשמש לה מודל ולהיות מסודרת בעצמי... קצת נסחפתי... אני יודעת... אבל מה שאני מנסה להגיד הוא שעצם זה שאת מודעת לדברים שקורים לך ולדמות השלילית העומדת לפניך שאינך רוצה להידמות לה, תורמת לדברים שלא לקרות בשנית...

גדול להמשך הדרך... (ועכשיו אני רצה לעבודה) יום נעים לך ולכולם...

 

[mich78]

מיטלי ../images/Emo27.gif

דיברתי ואמרתי ואין צד שני שמקשיב ביקשתי גם שתצטרף לשיחה או שתיים יחד איתי ועם המטפלת והיא ביטלה זאת בהינף יד.. "זה לא ישנה את ההתנגות שלך.." הפסקתי לנסות לרצות אותה, הפסקתי לנסות לשנות אותה, אני מנסה לקבל אותה כמו שהיא, רק שהיא מקשה על הנושא הנושא שכואב ומרמר אותי יותר מהכל זה העובדה שלמרות הכל ולמרות ההבטחות לעצמי יש בי חלק מההתנהגות שלה וזה מתסכל

 

[m i t a l y]

../images/Emo24.gif ושיהיה לך בהצלחה...

 

[לורליי43]

לשבור את ה"שרשרת"

על זה בדיוק דברתי בהודעה הזו, וזו בהחלט סיבה מצויינת בעיני ללכת לטיפול. זה באמת מפחיד לגלות את הדברים הרעים ש"נדבקו" והוטבעו בנו, ולא סתם אומרים שהאדם הוא תבנית נוף מ/הולדתו

אז את יכולה להרגיע את בן זוגך- להגיד לו שאת מודעת לבעיה, זה לא מקובל גם עלייך ובניגוד לאמא שלך, את מטפלת בה בדיוק מהסיבה הזו. בשביל זה את צריכה את התמיכה שלו ואת האמון שלו בך. את בדרך הנכונה

לפחות את מטפלת בנושא לפני שיש לך ילדים, ואת מטפלת בנושא הזוגיות בהווה.

 

[mich78]

../images/Emo140.gif

הנושא אכן בטיפול המון זמן והביא להמון שינויים מסתבר שלא מספיק... בן זוגי יודע על הכל ותומך מאוד

יאמר לזכותו

 

[לורליי43]

אפשר להיות אופטימיים../images/Emo13.gif

מודעות זה לפחות 50% מהפתרון.

 

[ה ר מ י נ ה]

מסכימה ומוסיפה ../images/Emo27.gif

קודם כל את יכולה לטפוח לעצמך על השכם שאת מודעת, כבר בגיל צעיר יחסית, למגרעות של אמך וגם אם פה ושם תחזרי עליהן, את זאת לא היא. אצלי, לצערי הרב, המודעות הלכה והתפתחה עם השנים. דברים שלא הייתי מודעת להם לפני שנים מאוד מחודדים אצלי עכשיו. אין זה אומר שאני מושלמת, אבל אני יכולה לומר בודאות, וגם אמי חוזרת ומציינת זאת (מצידה לא מדובר במחמאה) שאני כל כך שונה ממנה. בשבילי זאת מחמאה. כמו כן את צריכה לזכור שבמערכת יחסים יש שניים. אם בן זוגך אינו התאום המנטלי של אביך מערכת היחסים ביניכם תהיה שונה, לא רק בגללך אלא גם בגללו. אני באמת מקווה בשבילך שהיחסים עם הוריך ישתפרו. חבל שהם אינם רואים שהם מרחיקים אתכם בהתנהגות שלהם.

 

[mich78]

בן זוגי שונה לגמרי

מאבי וטוב שכך

פעם הערצתי והערכתי את אבי בצורה שלא תאמן והיום .... יחסי עם הורי לעולם לא ישתפרו וכפי שנראה (ואבי התחיל להפנים את זה טוב) אני רק מתרחקת יותר ויותר, אבי מפחד מזה ולא עושה כלום בנידון מבחינתי טלפון פעם בשבוע, וארוחת שישי פעם בחודשיים מספיקה בהחלט

גם ככה אני יוזמת הכל והיא פסיבית, ביום שיימאס לי, זה יהיה היום שיפסק הקשר עם המשפחה, ומשהו בפנים אומר לי שהיום הזה לא רחוק, וכשהוא יקרה לא יזלו הרבה דמעות מצידי

 

[צוציקגדול]

תראי: שונה זה דומה אבל הפוך

אולי יהיה לי קצת קשה להסביר: כאשר אנו מאמצים או מנסים לשנות ואפילו לחקות דרך התנהגות באופן מודע, קשה מאוד מאוד להטמיע את זה ולהפוך את זה לטבע, אנחנו לא כל כך מהר משנים התנהגות ואופי ולכן במצבים כאלו אנו מעבירים את האמירות והתנהגויות ותגובות דרך מסננת. אצלי קרה אותו דבר, המון מההתנהגויות שראיתי בבית הפכתי ב- 180 מעלות ואימצתי לי תבנית אחרת של התנהגות (לפחות חשבתי כך) דרך הרציונאל, אבל מה קורה כשנרדמים בשמירה, כשהחיים נכנסים לשיגרה כשמתמודדים עם מורכבות החיים? פתאום צצות שאריות של ההתנהגות הלא מסוננת ואתה תופס את עצמך אומר: 'הייתי בטוח שאת הדבר הזה עקרתי מתוכי'. מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי...

 

[ה ר מ י נ ה]

הצלחת ../images/Emo152.gif

אני מכירה היטב את הסימפטומים. אחרי הכל חלק מההתנהגויות האלה ממש "טבועות" בגנים שלנו, והן חלק מהאישיות שלנו ועל כן גם מודעות רבה לא מבטיחה מהפך מושלם. מאידך, לא כל מה שראינו בבית ההורים הוא שחור משחור, ועל כן אפשר להיות סלחנים גם לגבי עצמנו והמגבלות שלנו וגם (וזה קצת יותר קשה) לגבי המגבלות שאנו מוצאים בהורים שלנו. בסופו של דבר החיים אינם צבועים רק בשחור ובלבן. עם כל הביקורת שיש לי על הורי אני חייבת להודות, לפחות ביני לבין עצמי שעצם העובדה שיש להם שני "ילדים" (גם אני וגם אחי כבר מזמן לא ילדים מבחינת הגיל) שהקימו משפחות מאושרות, מצליחים בעבודה, ושגידלו בעצמם ילדים מוצלחים וגם מצליחים, כל אחד בדרכו שלו,מוכיחה שלמרות כל החסרונות (והיו רבים מאוד) היה גרעין של טוב, גרעין חיובי בשני הורי וביחסים ביניהם (בעייתיים ככל שהיו). אני מקווה שלמרות הכתיבה הפתלתלה הרעיון מאחורי הדברים מובן.