אני כ"כ כועסת עליה

[נץ666]

מסכים מאוד מאוד ../images/Emo45.gif

זו אחת הנחמות הקטנות שלי גם. עובדה - שני אחיי ואני הצלחנו לבנות לעצמנו חיים סבירים, לחיות בזוגיות ארוכה מאוד, לגדל ילדים. אז נכון שיש לי ביקורת אינסופית, ועכשיו אני כועס על אמי [בטח חלק מתהליך האבל], אבל חייבים לשים דברים בפרופורציות.

 

[תשוקת האמיצים]

כנראה שזו הבעיה עם אבי...

הוא לא מרגיש הצליח איתי... גם התחתנתי עם אברך גם נולדו לי ילדים פגועים גם התגרשתי ודי תלותית בעזרה של הוריי, בעיקר של אמי בעזרה עם הילדים בעיקר. זה לא הנחת שהוא חשב שיהיה לו...יש לציין שהאמון שלו בי שואף לאפס...אבל אני יודעת מה אני שווה.

 

[נץ666]

נכון. את יודעת מי את

וזה הישג אדיר. כל הכבוד לך

 

[תשוקת האמיצים]

../images/Emo24.gif../images/Emo140.gifתודה לך.../images/Emo140.gif

 

[צוציקגדול]

מצטער שהרגזתי, זאת לא היתה

הכוונה, אבל אני רואה שלפחות על הפסקה הראשונה אין לנו וויכוח, קשה מאוד מאוד להשתנות ולטבוע בתוכנו התנהגויות שונות מהטבע הראשוני שלנו (שחלקו בא מהגנים וחלקו מהתנהגות נרכשת ונצפית). לגבי החלק השני אני יכול להמשיך ולהרגיז ולהגיד: 'speak for yourself' אבל אני בוחר להגיד 90%+ ממה שאני בתחום התקשורת והרגש זה בזכותי למרות הבית ולא בזכותו. ואין כאן קשר לשחור לבן או אפור. מה שאמרתי בתגובתי שמדי פעם אני מרגיש שמתפלק לי ואני חוזר לדפוסים לא רצויים שראיתי בבית למרות שעברו אי-אלו עשורים של מרחק שבהם חשבתי שזהו הם לא קיימים, פתאום צצים להם מין שדונים קטנים שמניפים דגל ישן ומוכר.

 

[נץ666]

לא הרגזת, רק העלית אפשרות נוספת

יש לנו נטיה להסתכל בדברים האלה כ"חוק הגורל".

 

[חידון בחרוזים]

צורת דיבור משפילה

דעתי שונה, עלייך לתפוס אותה "לשיחה" ב- 4 עיניים שיחה כנה מאוד, "להניח את הדברים על השולחן" לאמר לה בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שהתנהגותה מגעילה, שבעלך לעתיד יוצא ממנה בהרגשה רעה !!! פשוט מאוד לא לעבור על כך בשתיקה. אם אביך / בעלה מוכן "לאכול" קש ממנה - זו בעייתו כי זו הזוגיות שלו. אבל את עצמך לא חייבת לסבול את ההתנהגות שלה. פשוט דברי אתה בצורה ברורה ביותר. ייתכן בהחלט שהיא קיוותה שתשתפי אותה בסידורים של החתונה (למרות שזו חתונתך) אבל בכל זאת... אני עצמי מחתנת בת בעוד חודשיים, וכולנו יחד עושים את הסידורים לחתונה כלומר נפגשנו עם הורי החתן יחד עם החתן והכלה, וביחד הלכנו לבחור אולם ביחד הלכנו לבחור תקליטן ביחד הלכנו לבחור הזמנות, ובסוף פשוט מצאנו דברים שמצאו חן בעיני כולנו....(כמובן עם פשרות קטנות של הצדדים) ללא קשר להתנהגותה בארוחת הערב, ייתכן שהיא מקווה שתשתפי אותה בהכנות לחתונה.

 

[goost1]

החיים

קשים...

 

[mich78]

אם רק אשתף אותה בדבר הקטן

היא תשתלט על הכל ותעשה דברים שייראו לה אני חושבת שאם היא היתה מעוניינת להשתתף בהכנות היא היתה מביעה נכונות מסויימת, נמאס עלי לעשות את הצעדים לקראתה ... לשתף, להתקשר, לברר אם אחלה או חס וחלילה אמות היא האחרונה שתדע .. אני גרה עם בן זוגי כבר כמעט חצי שנה, היא ואבי הוזמנו כמה פעמים אך מעולם היא לא טרחה לבוא, שעברתי לגור איתו היא לא התעניינה ולא ניסתה לעזור למרות שידעה שאין לנו כלום, זה לא עניין אותה בכלל... היא לא מעוניינת להשתתף בהכנות שחלילה לא תצטרך להשתתף בהוצאות ולכן, אם אין לה רצון לעזור (כן, גם כלכלית) לי אין רצון לשתף אותה לגבי ה"שיחה" אמרתי ואומר שוב, אין עם מי לדבר, היא איננה יודעת לקבל ביקורת מבחינתה התנהגותה מושלמת

 

[alona 9]

חבל

היא מפסידה אותך.

 

[דיא]

אני מודה

שאני כבר לא יודעת מה לומר. הניסיון שלי לא כל כך מסובך. אמי לא שתלטנית, להפך, היא מרחיקה ודוחקת החוצה. אין ספק שאם אני רוצה מההורים שלי משהו, אפילו ביטוי חיבה בסיסי קטן (כזה שאני אפילו זוכה לו מזרים כמו למשל "וואי, באיזה חודש את? זה בן או בת? איך את מרגישה"), אני חייבת להתאמץ. לספר, ואז אולי מתעורר איזה עניין. לשאול ואז אולי תהיה תגובה. ולא שבמשפחה שלנו שתקנים גדולים, פשוט אין אינטראקציה. אחרי שנים רבות ששימשתי כ"כותל" המשפחתי, ונסיתי לפתור עניינים בין כולם וביני לבין האחרים, החלטתי לוותר, לתת לזה לעבור מעלי. לפעמים זה לא עובד, ואני מתעצבנת. אבל יש לי את המשפחה של האיש שלי, שאותה בחרתי. נץ, מסכימה מאוד עם הדרך התמודדות שלך ושל זוגתך, אבל זה בא רק אחרי הרבה זמן יחד. אהבה לא תמיד עוזרת, צריך גם נסיון וסובלנות זוגית, שלוקח זמן לפתח. וגם אצלנו זה עובד בהצלבה - הוא מכיל את ההורה הבעייתי שלי ואני את שלו.

 

[נץ666]

את צודקת מאוד ותודה על ההערה

שכתבת לי בענין קשר זוגי ארוך שמאפשר הכלה צולבת של הורים בעייתיים. לפעמים הפתרון שאנחנו מגיעים אליו נראה לנו כלכך טבעי, שאנחנו נוטים לשכוח שגם אצלנו הוא לא הגיע מהשמיים, אלא נדרשו הרבה תהליכים קודמים לכך. תודה

 

[עוד שרון]

אני גם חששתי שאביא דברים

שנואים מבית הורי לביתי שלי. אז בן זוגי שהוא אחר מאבא שלי שומר שלא אגיע למקומות ולהתנהגויות שאמא שלי הנחילה לי. אני מוצאת את עצמי שניה לפני שאני מגיבה עוצרת כי ברור לי שהתגובה תהייה זהה למה שאימי הייתה מגיבה, או לאופן שבו היא הייתה מגיבה. תודה לבעלי היקר שאינו דומה לאבי ולכן מערכת היחסים ביני לבינו אינה דומה ליחסים של הורי. וכך גם כלפי הילדים. אני חייבת לרוץ עכשיו. חיבוקים גדולים לך.

 

[לוני פוני]

אני כלכך מזדהה איתך...

אני יכולה להעיד שבלעדי בן זוגי לא הייתי מבינה דברים כמו שאני מבינה היום, בן זוגי מצליח להסביר לי את הדברים מבחוץ - ולהראות לי את עצמי מעבר לסיטואציה. תראי, גם אני מאוד דומה לאמי - ובכל פעם שאומרים לי את זה (במיוחד אחותי ) זה עושה צמרמורת בכל הגוף!!!! זה מזעזע אותי ברמה שאני ממש נגעלת מהרעיון .... לשנות את המצב אי אפשר, מה שחשוב הוא, שכשאת מגלה שאת בדרך לפעול כמו אמך - תעצרי, תחשבי רגע - ואח"כ תמשיכי את הפעולה כמו שאת היית רוצה שיקרה ... כאן את יכולה לשנות ... אמי היא בן אדם קשה מאוד !!!! והיא מתייחסת אלי בצורה מאוד מעליבה - רק היום אני מבינה שגם אני חלק בעניין הזה שאני משתפת פעולה, בהתנהגות שלי ... ורק היום ,4 שנים , אחרי הטיפול (כשנה) אני מבינה את המצב הזה ... ולכן ההצעה שלי אלייך היא : קודם לסלוח לעצמך שאת לא מושלמת, תמיד יהיו עוד "שגיאות" ויהיה לך נדמה שאת מתנהגת ממש כמוה..מה שחשוב הוא שתפיקי את המירב מ"השגיאות" - תלמדי מהן לפעם הבאה ...זאת דרך הלמידה הכי טובה שאת יכולה לעזור לעצמך להשתנות... כל יום הוא יום חדש בלהתמודד איתה (ועוד מצבים שונים בחיים) - וכל יום מחדש יש לך הזדמנות לשנות ...זה לא קל אבל אפשרי !!! כל הכבוד שעשית את השינויים בחייך!!! טטפחי לעצמך ותעריכי את המאמץ והדרך, תסתכלי על עצמך איפה את נמצאת היום .... חזקי ואמצי!! והכי חשוב תפעלי כמו שנכון לך...בסופו של דבר את שולטת בחיים שלך ולא אמך...את חיה אותם ... היא לא תשתנה ...אבל את מתוך המודעות שלך יכולה לשנות לדרך שמתאימה לך להתנהג... בהצלחה .. ד.

 

[mich78]

../images/Emo51.gif../images/Emo140.gif

 

[pianonet]

לmich היקרה, הייתי מציע לך להסתנל

על אימך במבט שונה. היא מתנהגת ,לפי איך שאת מתארת, בצורה לא ממש נורמטיבית ביחסי אם ובת ולכן אולי היא פשוט אישה חולה שלא מסוגלת להתנהג אחרת.זה מה יש, ולא תוכלי לשנות אותה.תנסי לא לחפור יותר מדי בנושא,למרות שברור שיש לך חור בלב שמבקש אהבה מאמא.תחשבי על העתיד ,בו זוג ילדים ומשפחה ימלאו אותך באהבה.למרות שתמיד באיזה פינה תמיד תשאר הילדה הקטנה הדחויה אבל ככל שתתבגרי הכאב יקטן.

 

[mich78]

pianonet היקר

אתה צודק בהחלט והלוואי והייתי יכולה לשנות את המצב ואת הראייה שלי, הבעיה היא שההתנהגות שלה היא רק כלפי ולא כלפי אחי הילדה הקטנה תמיד תשאר בפנים עמוק אבל היא כבר לא שואפת לשלמות ולעשיית דברים בכדי להפוך אותה (את אימי) לגאה בי, זה לא קרה ולא יקרה היום דברים נעשים לי ובשבילי ייקח עוד קצת זמן בכדי שאוכל להסתכל על הדברים בצורה שונה ואני מקווה שזה יקרה מהר

 

[pianonet]

התופעה של הורים מפלים בין ילדים

ידועה ואין לה קשר להתנהגות שלך, אלא לבעיות האישיות שלה. ואולי הרווחת מהיחס שלה כי לעיתים קרובות אנשים שסבלו הופכים להיות אנשים יותר שאפתנים ,טובים ורגישים.מקווה שעזרתי.

 

[mich78]

עזרת בהחלט ... ../images/Emo13.gif../images/Emo51.gif

 

[pianonet]

אני שמח ובהצלחה