אני כל כל בדיכאון

[סתיו2001]

אני כל כל בדיכאון

תודה לכל כותבי התגובות פה. אצטרך לחכות חודשיים למכון התפתחות הילד אך בנתיים אפנה גם לבייקר . אני ממש באבל ורואה עתיד שחור ולא מצליחה לשלוט בזה. לצערי זה גורם לי לשחק עם התינוק שלי פחות. כמעט ואין קשר עין כלל, הוא מסתכל לי על הפנים : אף, פה לפעמים מצח, והמון כלפי התקרה והקירות. מתסכל אותי. אני

 

[סתיו2001]

המשך

אני נוטלת כדורים נגד דיכאון בגלל דיכאון לאחר לידה שהיה לי לפני 13 שנים. הפעם הלידה היתה מדהימה, בעל שני שתומך מאד והייתי ממש בהיי, שמחה ומאושרת. פתאום הכל נראה לי ככ שחור ואני רק מרוכזת בעתיד של אבחונים, טיפולים מסגרות מיוחדות. לא מצליחה להוציא את זה מהראש. והוא רק בן חצי שנה. אני מודעת חזה שאני צריכה לשדר משהו אחר ולא שולטת בתחושת האובדן והאבל.

 

[schlomitsmile]

אל תריבי עם עצמך- לפני קבלה של הילדים,
אנחנו צריכים לקבל את עצמנו.
זה מה שאת מרגישה בשלב זה, וזה לגיטימי להרגיש כך.

לא שמעתי מעולם על איבחון בגיל 5 חודשים,
לא נשמע לי סביר.
לא מאבחנים לפי מאפיין אחד.
בכל מקרה, גם אם תנוקך על הספקטרום,
זה לא אומר שגורלו/גורלכם נחרץ

אם אתם לא תהפכו את החיים למרוץ של איבחונים, טיפולים ומסגרות,
הם לא יהיו כאלה.
וגם לאנשים על הספקטרום יכולים להיות חיים יפים

לעניות דעתי, כדאי שתתמקדי בעצמך-
מה מחזק אותך,מה עושה לך טוב, מה משמח אותך?
אפילו בלי קשר לתינוק.
כמו שבמטוסים אומרים לנו: במקרה הצורך,
קודם כל לשים מסכת חמצן לעצמנו ורק אח"כ לילד.

כרגע את רואה שחור, זה בסדר,
רק כדאי שתזכרי שזה שלב, זה יעבור, בקצה יש אור

 

[סתיו2001]

שולחת חיבוק ענק תודה מקסימונת

 

[schlomitsmile]

בכייף

ובזכותך החלטתי לפתוח שוב את שירשור "פעמיים כי טוב" הותיק שלנו

מקוה שתשתתפי בו

 

[dina199]

את לא צריכה לשלוט בשום דבר

אם כבר היה לך דיכאון אחרי לידה לפני 13 שנה , למה את לא חושבת על
אפשרות כזאת לגבי הלידה הנוכחית שהיתה רק לפני חצי שנה? האם שללו לך דיכאון אחרי לידה בפעם הזאת ?
כי אם יש לך דיכאון (ללא קשר מה גרם אותו) אז זה הגיוני שאת רואה הכל בשחור ומסתכלת על העתיד בצורה שלילית.
ייתכן שאת צריכה שינוי מינון או תרופות אחרות.

 

[אמא לנער אוטיסט1]

הוא אובחן כאוטיסט בגיל חצי שנה? זה הגיוני? קורה כיום תדיר?

 

[dina199]

לא אובחן. חסר לו רק קשר עין.

 

[אמא לנער אוטיסט1]

אז למה להיות בדיכאון? ממתי זה הקריטריון היחיד לאיבחון?

 

[dina199]

אם זה דיכאו קליני , זו עובדה ולא בחירה.

לאמא כבר היה פעם דיכאון אחרי לידה.

 

[Ziggy Stardust7]

תהיי חזקה..

מכירה את המשפט "כל ההתחלות קשות, אבל אחר כך קל יותר?"
לדעתי, כדאי לך לאמץ אותו ולשנן אותו לעצמך, בכל פעם שאת מרגישה שקשה לך.
גם בנושא התמודדות עם גידול של ילד אוטיסט, ההתחלה מאוד קשה.אין לי ספק בכך ואני בהחלט מבין אותך ומזדהה איתך.
כרגע הבן שלך עדיין תינוק, ואת לא יכולה לדעת בוודאות מה צופן לו העתיד.
הרבה אנשים המאובחנים על הספקטרום מוצאים דרכים להתמודד עם הקשיים שלהם, ומצליחים בתחומים רבים בחיים
אל תתייאשי, אני בטוח שע"י תמיכה וסיוע מצדך ומצד בעלך, וכן מצד האנשים שיטפלו בו, הוא עוד יגיע רחוק...
עם הזמן הדברים יתחילו להתבהר לאט לאט, ותדעי לאילו טיפולים כדאי להפנות אותו.זה דורש הרבה סבלנות, אבל בסופו של דבר הסבלנות משתלמת
והכי חשוב-תזכרי שאת לא לבד! לכל ההורים קשה בהתחלה לעכל את העובדה שלילד שלהם יש קושי מסוים.
&nbsp

 

[סתיו2001]

תדע שאתה מאד מעודד אותי

אתה נשמע נער נבון, מעניין, בעל הרבה מוטיבציה. פשוט עושה לי טוב על הנשמה לקרוא אותך

 

[גור42]

"עתיד של אבחונים, טיפולים ומסגרות מיוחדות" - לאו דווקא

אוטיזם זו לא מחלה, ולכן גם אין פה מה ל"טפל" או "לרפא". הרבה יותר חשוב שלבנך תהיה ילדות (קרי - תקופה שבה הוא יכול לחקור את העולם ולהתפתח בדרך שלו), מאשר לחנוק אותו עם טיפולים מכאן ועד להונולולו.

אז אני מציע, שתנצלי את העובדה ש"עתיד של טיפולים" מפחיד אותך ומדכא אותך, כדי להימנע מהטעות הזו שהורים רבים עושים. ראיתי כאן בפורום הרבה הורים שהקיפו את ילדיהם בטיפולים, והדבר היחיד שיצא להם מזה הוא חור גדול בכיס. וגם אותי, בילדותי, שיגעו עם כל מיני טיפולים וניסיונות להפוך אותי ל"כמו כולם", וזה רק הזיק.

ובואי אני אגיד לך עוד משהו:

אני חי היום חיים מלאים ומספקים, למרות שאני לא עומד ברוב המכריע של "יעדי הטיפול" שאנשי המקצוע אוהבים לקבוע. אני עד היום לא מסתכל לאנשים בעיניים. עד היום יש לי "נושאי עניין מוזרים" (שבזכותם עשיתי תואר בהצטיינות, ובזכותם אני גם כותב עכשיו ספר). החיים שיש לי היום, הם הוכחה ניצחת לכך שכל ה"מטפלים" למיניהם התעסקו בשטויות לא רלוונטיות, ושלא צריך לקחת אותם יותר מדי ברצינות. מה שחשוב זה שהבן שלך יהיה מאושר, ולא שהוא יעמוד באיזשהו סטנדרט שרירותי של "נורמליות" שאין שום קשר בינו לעולם האמיתי.

 

[dina199]

 

[סתיו2001]

תודה!!!!!! 3>

 

[סתיו2001]

גור יש לי אליך שאלה

נניח אם כשהיית תינוק היו עובדים על עניין קשר העין, ולהביט באנשים לא היתה בעיה מבחינתך וזה לא היה מאיים, לא היית מעדיף זאת? מאד הרגיע אותי מה שכתבת, אבל הוא ככ קטן ומערכת העצבים שלו יכולה ללמד ככ הרבה, מה שלאחרים פשוט כמו להביט בעיניים. למה לא לאפשר לו את זה אם אפשר?

 

[dina199]

בן אדם זה לא מכונה שמרכיבים אותה

מערכת עצבים היא מולדת. אפשר ללמד אדם מה שרוצים, אבל אי אפשר לשנות את מערכת העצבים עצמה.
יש לי שאלה: למה את כל כך מעריכה קשר עין עד הצבתו כמטרה עליונה ?

 

[גור42]

תגידי לי, האם *את* היית רוצה ש"יתקנו" את ההעדפות שלך?

אם יש איזה סוג מוזיקה שאת לא אוהבת, או ז'אנר של סדרת טלוויזיה, או כל דבר אחר. היית רוצה שיפשפשו לך במוח ו"יתקנו" את זה? אני מניח שלא. אז למה את חושבת שאצל אוטיסטים זה יהיה אחרת?

ודווקא העובדה שהמוח של תינוק הוא כל-כך גמיש ונוח להשאה, זה מה שהופך את העניין לכל-כך מטריד. אילו היו עובדים איתי על דבר כזה או אחר כשהייתי תינוק, אז פשוט לא הייתי אני. ואת מבינה... אני אוהב להיות אני. אז הרעיון שלך לא מושך אותי אפילו קצת.

 

[kagome10]

קשה לי להסביר כמה מבחיל הרעיון הזה. זו פשוט שטיפת מוח, בדיוק כמו שניסו לעשות הקומוניסטים בברה"מ.

 

[dina199]

לבן שלי היה הווה של איבחונים

כי לא ידענו מה יש לו. ברגע שהגענו לאבחנה הנכונה לא היינו צריכים איבחונים.
כנ"ל טיפולים ומסגרות מיוחדות. אלה לא אסון טבע. אם אדם אוטיסט הוא לא מביא אותם על עצמו (או על ההורים שלו). אלה רק אופציות של עזרה.
יש אוטיסטים שדווקא מסגרות רגילות טובות עבורם. וגם אין צורך בעומס טיפולים. אין נוסחה : כמה שיותר טיפולים = יוצא כמה שפחות אוטיסט.
בקיצור גם אם לתינוק בן 5-6 חודשים יש קושי כלשהו (ושבכלל לא ידוע עדיין)
זו לא סיבה להתייאש ממנו. ואם יהיה קושי ידוע - יש הרבה אופציות עזרה.