אני כל כך
מדוכאת מכמה דברים
1. שעם האובדן איבדתי את האמונה בה',ושזה היה יום הכיפורים הראשון שלא צמתי ושהייתי במחשב כל היום ממש כמו גוייה,ונאלצתי להגיד לכולם (שחשדו שלא אצום בגלל כל השאלות שלי על אלוהים ולמה הוא עשה את זה) שצמתי והיה קשה,כי גם בלי הצום חטפתי מיגרנה כשחלמתי בערב על אחת התאומות.
2.מזה שעליתי במשקל בהריון של אובדן התאומות 30 ק"ג כי קיבלתי תמיכה הורמונלית עד חודש רביעי וזה השמין אותי מאוד!!
ואני כיום עם 16 ק"ג ותר!!!!!!
בתור סטודנטית לתזונה אני יודעת איך מורידים את זה,וזה באמת קורה,יורד המשקל
א-ב-ל- לאט!
לפעמים אני מתה כבר לראות את עצמי חוזרת לבגדים הישנים ואז כשאני מודדת אני שוב מתבאסת
ההריון של הבנות השאיר אותי עם צלקת של קיסרי וצלקת שלאובדן ועם 16 ק"ג לא מבורכים כלל!
מה גם שהמשקל התחיל לרדת יפה ואז הפסקתי לעשן ופתאום נוספו להם 7 ק"ג.. למרות שאני יודעת שכאשר מפסיקים לעשן המשקל עולה בין5-12 ק"ג שיורדים אחר כך . . . אז זה מתסכל להוריד במשקל ולא לראות את התוצאות על המשקל
3.שאנחנו בנסיונות להרות בשלישית וכבר פעמיים קיבלתי מחזור. חשבתי שיש לי ביוץ מאוחר ובאותו חודש בייצתי כנראה ביום ה-12...אז פספסנו. בפעם השניה הלכנו על הימים 12-16,ובייצתי ביום ה-22....שוב התפספס
ועכשיו 2 הגיסות שלי אחת בת 32,ואחת בת 37.שאחת מהן ילדה יחד איתי והשניה ילדה ליפני חודש כבר מדברות על להביא עכשיו מיד עוד אחד. והן נקלטות בקלות. אחת מהצד שלי ואחת מהצד של בעלי.אני כמהה להריון נוסף לא בגללן,אבל פתאום זה מלחיץ אותי,אם שוב ייקח הרבה זמן (בפעם שעברה לקח לנו 4 שנים,כי היה לי זיהום מאוד קשה בדם,ועד שטופל,ועד שהכבד חזר לתפקד..)
אני יודעת שאני פוריה מאוד וגם בעלי, הרופא אמר שאין לנו שום בעיה שעובדה שנקלטנו טבעי עם תאומות...ואחר כך מיד ללא מחזור עם 'נוגה שלי' היקרה
אבל עדיין החשש מנקר...
4.החודש זה אזכרה שנה של מאור היקרה שלי שנפטרה בראש חודש חשוון ועדיין לא החלטתי אם לעשות אזכרה כמו שצריך כי זה מטעין את כולם וכולם בוכים.גם ככה קשה לי שאיכזבתי את כולם שהרחם שלי לא החזיק אותן ולא שמר עליהן
מדוכאת מכמה דברים
1. שעם האובדן איבדתי את האמונה בה',ושזה היה יום הכיפורים הראשון שלא צמתי ושהייתי במחשב כל היום ממש כמו גוייה,ונאלצתי להגיד לכולם (שחשדו שלא אצום בגלל כל השאלות שלי על אלוהים ולמה הוא עשה את זה) שצמתי והיה קשה,כי גם בלי הצום חטפתי מיגרנה כשחלמתי בערב על אחת התאומות.
2.מזה שעליתי במשקל בהריון של אובדן התאומות 30 ק"ג כי קיבלתי תמיכה הורמונלית עד חודש רביעי וזה השמין אותי מאוד!!
ואני כיום עם 16 ק"ג ותר!!!!!!
בתור סטודנטית לתזונה אני יודעת איך מורידים את זה,וזה באמת קורה,יורד המשקל
א-ב-ל- לאט!
לפעמים אני מתה כבר לראות את עצמי חוזרת לבגדים הישנים ואז כשאני מודדת אני שוב מתבאסת
ההריון של הבנות השאיר אותי עם צלקת של קיסרי וצלקת שלאובדן ועם 16 ק"ג לא מבורכים כלל!
מה גם שהמשקל התחיל לרדת יפה ואז הפסקתי לעשן ופתאום נוספו להם 7 ק"ג.. למרות שאני יודעת שכאשר מפסיקים לעשן המשקל עולה בין5-12 ק"ג שיורדים אחר כך . . . אז זה מתסכל להוריד במשקל ולא לראות את התוצאות על המשקל
3.שאנחנו בנסיונות להרות בשלישית וכבר פעמיים קיבלתי מחזור. חשבתי שיש לי ביוץ מאוחר ובאותו חודש בייצתי כנראה ביום ה-12...אז פספסנו. בפעם השניה הלכנו על הימים 12-16,ובייצתי ביום ה-22....שוב התפספס
ועכשיו 2 הגיסות שלי אחת בת 32,ואחת בת 37.שאחת מהן ילדה יחד איתי והשניה ילדה ליפני חודש כבר מדברות על להביא עכשיו מיד עוד אחד. והן נקלטות בקלות. אחת מהצד שלי ואחת מהצד של בעלי.אני כמהה להריון נוסף לא בגללן,אבל פתאום זה מלחיץ אותי,אם שוב ייקח הרבה זמן (בפעם שעברה לקח לנו 4 שנים,כי היה לי זיהום מאוד קשה בדם,ועד שטופל,ועד שהכבד חזר לתפקד..)
אני יודעת שאני פוריה מאוד וגם בעלי, הרופא אמר שאין לנו שום בעיה שעובדה שנקלטנו טבעי עם תאומות...ואחר כך מיד ללא מחזור עם 'נוגה שלי' היקרה
אבל עדיין החשש מנקר...
4.החודש זה אזכרה שנה של מאור היקרה שלי שנפטרה בראש חודש חשוון ועדיין לא החלטתי אם לעשות אזכרה כמו שצריך כי זה מטעין את כולם וכולם בוכים.גם ככה קשה לי שאיכזבתי את כולם שהרחם שלי לא החזיק אותן ולא שמר עליהן
