אני כישלון (ט)

levshavur

New member
אני לא חושבת שאת כישלון

פרח שלום
אני לא חושבת שאת כישלון, אני חושבת שאת חולה ואני חושבת שדווקא זה שאת כועסת על עצמך מראה שאת יכולה לצאת מזה ולהחלים. עצם זה שאת מודעת לחולשה שלך זה כבר צעד אחד בכיוון של פתרון.
למה בעצם את בחרת בניק פרח נובל? למה לא לבחור פרח, או ניצן או כל שם אחר אופטימי? אני בעקבות ההשתוממות של הנשים בפורום שיניתי את הניק שלי מלב שבור ללבשה (זה שם החיבה שהעניקו לי כאן בפורום) ואני שמחה להיות עם השם הזה, היותר נחמד והיותר אופטימי (למרות שלבשה ברוסית זה מישהו שהוא שמאלי אבל בעברית זה נשמע נחמד
) אני מציעה לך לבחור במשהו אופטימי כסמל לתהליך ההחלמה שלך. מה דעתך?
לבשה.
 

תמרה45

New member
פרח,

ערב טוב :)
אני גם מסכימה עם לבשה..
אם יש את ההבנה שאני חולה, האם אין בהבנה הזו קצת כדי להקל על תחושת האשמה והכעס שאת חווה?
אני חושבת, שכמה שהתחושה שלך נראית בעינייך צודקת ואמתית, שנכון לכעוס על עצמך ושכאילו באמת את בסדר,
זה לא באמת כך, התחושה הזו לא תוביל אותך להרגיש יותר טוב.. אבל אולי היא תוכל להוביל אותך למקום של לבדוק למה הקאת ואיפה את צריכה חיזוק כדי לדחוף את עצמך לכיוון של התמודדות בצורה אחרת מול דברים, ולא בעזרת הקאה.
אולי היא תוכל לדחוף אותך ליותר חיזוק וטיפול במקומות שאת צריכה ועם מי שאת צריכה..
לקבל יותר כלים...
אני יודעת שמאוד קשה לך גם ככה, אבל יש דרכים שבאמת יכולות להאיר לך דרכים ושבילים אחרים להתמודדות..
את רוצה בהם? (אני לא יודעת אם את נמצאת באיזה שהוא תהליך טיפולי.. את נמצאת? אם בא לך לפרט ולומר..)
את יודעת, אולי באמת תשני את הניק? אני חושבת שזה עניין של החלטה.. לא בטוחה ולא יודעת אם נכון לחכות ליום שבו תרגישי אחרת או ראויה לניק אחרת... הרי בידיעה ובהבנה שלך את יודעת שהניק הזה לא באמת מעלה אותך מעלה מעלה, אז אולי טוב יהיה לפעול לפי הידיעה וההבנה שזה לא עושה לך טוב ולשנות גם אם את לא מזדהה באופן ישיר אם ניק אחר...
(את לא חייבת פרח פורח, אבל אולי לפחות משהו נייטרלי באמצע...)
מכל מקום, אני כאן, מחבקת אותך ואוהבת אותך, ומחכה לשמוע ממך..
אני מקווה שפיזית את מרגישה טוב או לפחות בסדר....

תמרה
 

כמהאפשר

New member
יקרה,

את לא כישלון- אבל מבינה כיצד זה מרגיש לך ככה עכשיו.
את לא כישלון- אבל כן נכשלת לעתים לאורך הדרך.
וזה בסדר, זה קורה.
את חייבת ללמוד לסלוח לעצמך.
נופלים, מועדים. זה קורה לכולם.

השאלה כיצד את ממשיכה. כיצד את קמה כעת.
כיצד את לא נשאבת לבור של שנאה עצמית, של נפילה מתמשת שמעצימה ומדרבנת את עצמה.

פרח,
אל תתני להפרעה יד. אל תעזרי לה לקטול ורמוס אותך. היא מחכה לזה.
תלחמי בה..
אל תלחמי בעצמך.
אל תדרסי את עצמך.
 
פרח.

את לא כישלון. את חולה.
ולהפסיק להקיא זה מאוד מאוד קשה.
הדרך למעלה לא נמדדת בשאלה אם את מצליחה להפסיק בבת אחת להקיא ולעלות כל הזמן רק בכיוון אחד. זה בסדר שיש עליות וירידות. הדרך נמדדת באם את יודעת לעלות אחרי הירידות, וכמה את לומדת מהן...

אז, מה למדת מהפעם הזו?

קצת טיפים
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=198&MessageId=93279648
 

מייפלס

New member
וזה כישלון ?

זו מעידה וזה קורה ... מותר ( אבל כמובן שלא רצוי ! ) ...
זה ממש לא הופך את כל כולך לכישלון !
 
תודה לכולכם!

המצב שלי לא יותר טוב. אני לא מצליחה לעצור את עצמי..
ההקאות והצמצומים...
המחשבות על להיות רזה! הם הורגות אותי. משהו אובססיבי בטירוף!!!
סתם התלהבתי שהפסיכולגית אמרה שנתראה פעם בשבוע. זה חזר מהר מאוד לפעמיים. וזה קשה בטירוף!!!
הכול קשה...המחשבות האובדניות חזרו ממש.
אני מכירה את עצמי, עוד מעט הפגיעות...
 
אם את מכירה את עצמך

ויודעת מה השלב הבא בתסריט,
זה דבר טוב.
זה מאפשר לך להתכונן לדברים, לא להיות מופתעת כשיבוא הדחף לפגוע,
לא להתבלבל.
זה לא חייב ללכת באותה הדרך תמיד, זה לא חייב להיות אותו תסריט קשה ועצוב.
אפשר ליצור בתוך התסריט הזה שינוי, אפשר שתצליחי לעשות הפעם משהו קצת אחר.
רוצה?
 

רגישה1855

New member
את ממש לא כשלון!!!

מצטערת על הדיליי....
כולנו כאן יודעות כמה קשה להחזיק מעמד.... הדרך סלולה בהמון עליות וירידות, ולפעמים גם יש מעידות - זה ממש לא אומר עלייך שאת כשלון!

יש תקופות שאין כוחות, יש תקופות שרוצים לוותר.... יש תקופות שהקולות החולים משתלטים והם שואבים כל כך למטה... זו מלחמה אמיתית, מלחמה איומה, וקשה!

אבל יקירתי.... אני באמת מאמינה בכוחות שלך שלדעתי הם עצומים ממה שאני קוראת אותך כאן, והיי פרח , את תראי שאת עוד תפרחי ותצמחי, את לא נובלת, לא בעייני!!
כרגע אולי חשוב שתיהי אצל הפסיכולוגית פעמיים, וזה באמת בסדר! זה קשה, נכון, אבל ככה מתקדמים בדרך למקום יותר טוב - ואני יודעת עד כמה זה מלווה בכאב וקושי מטורף!

את חשובה ויקרה באמת, וכשאני קוראת שהמחשבות האובדניות חזרו ממש, כל מה שאני רוצה לעשות זה לחבק אותך חזק ולהגיד לך שאת חשובה, למרות שאני לא מכירה אותך ברמה האישית וכאלה, אלא במסגרת הפורום והאנונימיות שבו - אני מרגישה באמת צביטה לקרוא את זה, כי אני רוצה לשמור עלייך, לא רוצה שתפגעי בעצמך

תמיד איתך ושולחת אין סוף חיבוקים מרגיעים ואוהבים!
 
למעלה