אני כבר לא בתה"ש

[קוקולה 19]

אני כבר לא בתה"ש

אני נורא מבולבלת , קשה לי אפילו לכתוב על זה...אבל קרה מה שקרה , ואני כבר לא שם. לא ביוזמתי , וגם בתכלס לא ממש עשיתי כלום , בטח לא משהו נוראי שיגרום לכזה סקנדל (בן ***** , איך הוא לא מתבייש לשלוח ככה מישהו בסכנת חיים מיידית עם המוגלובין נמוך מאוד - גרניום אסרה עליי לכתוב את הרמה המדוייקת

) )בקיצור , אני צריכה עוד היום לקבל תוצאות של בדיקות דם וכנראה ללכת לקבל מנות דם בפנימית או משהו. מרגישה אבודה...

 

[קוקולה 19]

לכל מי שהגיב לי לפני מחיקת ההודעה

בבקשה תעלו את התגובות שוב כי יש לי תשובות לזה....ו..k/k איבבדתי אתהמספר שלך , אם את יכולה לצלצל...

 

[No longer]

ספיצ'לס.

וגם אני מחכה להרחבה. מה את אמורה לעשות עכשיו, גלית? אני שואלת ברצינות. מה הוא מצפה שיקרה? ---

 

[פרפר בתוך אגרוף]

*הוא*?

 

[No longer]

כשהוא בחר להעיף אותה, בידיעה של המצב שלה,

הוא עשה בחירה מסוימת. [גור]. לא יודעת מה הסיבות לזה, ועדיין, לא מעיפים מישהו "למות". בל כיוון. הוא בטח אמר לה, הפנה אותה, הדסה, משהו. כל דבר. אבל אחרת איך היא אמורה להמשיך את מה שהיא התחילה בתה"ש?

 

[clastic]

מה בדיוק קרה?

טוב, ברור לי שיש סיבה שבחרת לא לפרט. אפשר להגיד על גור הרבה דברים, אני חושב ומקווה (גם מהיכרות אישית) שאדם אכזרי / "מעיף מישהו למות" - הוא לא. אני יודע שהרבה אנשים אולי היו רוצים לכתוב, ואולי לוקחים צעד אחורה בגלל הדינמיקה של הפורום והגבלות האווטינג, אבל אם את צריכה משהו... עזרה, ממישהו כאן, אני בטוח שכולן/כולם תשמחנה לסייע לך מכל הלב ובכל דרך. וזה המסר העיקרי בתכלס - תדעי שאת ממש ממש ממש לא לבד. גם אם זה מרגיש ככה.

 

[קוקולה 19]

הוא לא הפנה אותי לשומקום

כשאמא שלי אמרה לו שאם הוא שולח אותי ככה הבייתה זה גזר דין מוות- הוא פשוט אמר לה ש-זה נכון , אבל זו לא בעיה שלו.

 

[קוקולה 19]

ונכנסתי שוב לרשימה של הדסה.

שוב המתנה......... ייאוש.

 

[פרפר בתוך אגרוף]

גלית.

אני לא יודעת מה קרה שם, וזה בסדר שאת בוחרת לא לשתף. עצוב לי לשמוע שאת בלי עזרה, במצב כמו שאת נמצאת בו. אבל גם זוכרת שממילא תכננת לעזוב לא בריאה את תה"ש. קיוויתי שהזמן באשפוז יגרום לך לחשוב ולהרגיש אחרת, ואולי זה באמת קצת קרה כי נשמע שאת מאוד מבוהלת עכשיו, ובצדק... אני מניחה שההלם של לעזוב את תה"ש עכשיו, מוקדם משתכננת היה גדול, ובכל זאת- אולי זו יכולה להפוך לסוג של מתנה עבורך. ההבנה שלא משנה באיזה מצב את, לא תמיד יהיה מי שיציל את חייך ברגע האחרון, לא יהיה מי שייתן לך מיטה לשבועיים לייצוב המצב כדי שתוכלי לבוא וללכת כרצונך- יכולה אולי להפוך לעשיה אחרת עבור עצמך. ממש ממש מקווה בשבילך. איפה את בנתיים? אולי כדאי לתת להורים לשמור עלייך עכשיו?

 

[קוקולה 19]

אני..

אני אצל סבתא שלי. לא רציתי לחזור הבייתה כי רע לי שם , ולא רציתי לחזור לחיפה כי ממש לא רציתי להיות לבד...אני מנסה להמשיך בדרך שהם התחילו (לא שזה קל) , ונראה מה יהיה. אם זה לא יילך , אני אפנה שוב להדסה. העיקר , אני כבר בלי משלשלים , ויש לי סוג של דרך לעלייה. לא קל , אבל אין לי ברירה...

 

[מאפרת בשאנטי]

אם זה לא יילך

רוב הסיכויים שתמותי לפני שתביני את זה שזה לא הולך. את מבינה את זה?? (לפנות להדסה זה עכשיו או שכבר לא תהיה לך האפשרות (ה"טכנית".).) ובקשר ל"סוג של דרך" שלך לעלייה, אם הייתי יודעת איך עושים את זה הייתי שמה לך פה רשימה אינסופית של הודעות שלך בפורום הזה, בהתפרסות של שנים, בהן חשבת שאת יודעת מה את עושה..... בעצמך, בדרך שלך. ותראי איפה את היום. (קצת מידע של "מבוא לפסיכולוגיה" שנה א': - "אנשים נוטים להיות יותר אופטימים לגבי העתיד של עצמם ממה שהעתיד מראה, עיקר אלו הנוטים להסתמך שוב ושוב על אותן דרכי פעולה ש*לא* עבדו בעבר, מתוך חשיבה אומפאימפוטנטית שהפעם זה יצליח.") נקודה למחשבה.

 

[קוקולה 19]

זה כבר לא כמו קודם.

אני בלי משלשלים - שזה הכי חשוב בעיני. עליתי במשקל בשלושה שבועות האלה בתה"ש , ואני בינתיים ממשיכה באותה הדרך....כמובן שאני לא עם זונדה טפטופים , אני פשוט שותה את זה...אין לי הרבה ברירות , אחרת זה באמת יהיה למות. והכי חשוב שאני באמת לא לבד , לא חזרתי הבייתה , וגם לא לחיפה - אני אצל סבתא שלי בינתיים...יש הרבה רגעים של ייאוש אבל אני מקווה שיהיה בסדר , ואין לי יותר מזה עכשיו. לפחות לא עד שיזמנו אותי שוב מהדסה.

 

[מי אני7]

אני דואגת

אין לי הרבה מילים כרגע...אבל כשאת לא תחת השגחה זה בהחלט מדאיג מצבך לא מאפשר לך להיות בזכות עצמך..גם אם זה ללא משלשלים. תעשי מה שביכולתך כדי להכנס להדסה בהקדם ומקווה כי מצבך רק ילך וישתפר !! פה איתך

 

[ללא נ ש י מ ה]

עצוב לי מאוד להגיד,אבל חיכיתי להודעה כזאת,(ט)

השאלה היא מה יהיה בהדסה? הרי היית גם שם וגם שם, ונכון, בתקופות שונות, אני לא מכירה אותך כגלית "של עכשיו" אבל את במקום כל כך נוראי, אז מה יהיה שונה? אם נדפדף אחורה,משהו כמו 4 שנים אחורה, בפורום הזה,כבר הספדתי אותך, הייתי בטוחה שלא תצאי מזה, מהפעם האחרונה שראיתי אותך בתל השומר. אז מה יהיה אחרת? כשהכרתי אותך בהדסה, והיית במצב פחות או יותר מדהים מבחינה משקלית, שנה וחצי אחר כך הגעת לתל השומר אחרי ירידת מוות, הפעם זה יהיה שווה את זה? כי את מכירה את כל התמרונים, את כל הנהלים, אין לי מושג מה קרה בתל השומר, וזה גם לא כל כך משנה, אבל מהצד שלי אני טיפה,גם מכירה את הנפשות הפועלות, (ובואי לא נפתח את זה כאן,בשביל לא לעשות אווטינג) ועד כמה שזה נוראי להגיד, זה מתאים לסבתא שלך שתהיי אצלה? לא את אמורה לטפל בה? אני יודעת שאני כותבת לא ביתר נחמדות, כי חוץ מ"להכנס בך" אין דרך אחרת להגיב לגלית החולה. המאוד מאוד חולה.

 

[קוקולה 19]

אני כבר במקום אחר

את באמת לא מכירה את גלית של היום. ואני בהחלט במקום אחר מבחינת המחשבה. לא אומרת שלא קשה , זה תמיד קשה. אבל אני לא באותו מקום של לפני ארבע שנים. ולא אני בחרתי ללכת הפעם , ואת גם לא כל כך מכירה כבר את הנפשות הפועלות- כי לא עשיתי שום דבר אסור. מעבר לזה...סבתא שלי דווקא שמחה שאני שם...היא די בודדה בזמן האחרון...

 

[ג ר נ י ו ם]

אני לא יכולה לדמיין

את הפחד, גלית (כלומר אני כן. כי אני מפחדת על עצמי. אבל יש ביננו הבדל bmi משמעותי) ועוד משהו שאני לא יכולה לדמיין הוא סבתא ששמחה שהנכדה הגוססת שלה אצלה בבית ולא בבית חולים (לא משנה איזה, לא משנה איזו מחלקה, שיהיה פנימית גם). ועדיין, כמובן, מחזיקה אצבעות, ומקווה שיתפנה מהר קום בהדסה ושתהיי חכמה מספיק בשביל לקבל את כל התנאים שלהם.