chemical sister
New member
אני כאן
לא הייתי הרבה זמן אבל השתדלתי לקרוא ולהתעדכן בשלומכן, המון דברים קרו בתקופה האחרונה, הכי חשוב שקיבלנו חדשות טובות לגבי בת זוגו של אבא, התברר שהגידול שהיה לה היה מוגבל לאותו האזור ולא התפשט ולכן בינתיים היא רק נשארת במעקב. אתמול כששמעתי את החדשות האלה ירדה לי אבן מהלב, בעיקר בשביל אבא שהיה לו כ"כ קשה בתקופה הזאת. חוצמזה, עברתי לגור עם החבר, התקבלתי לעבודה שרציתי (אני מתחילה בשובע הבא), ככה שאני לא מתלוננת.... הימים האלה קצת יותר קשים, מתקרב מועד האזכרה לאמא, כבר 10 שנים, נראה כמו נצח, מה לא הייתי נותנת כדי לראות אותה שוב לרגע אחד קטן. קראתי את ההודעות של סקאלי ו-gcnet על הרגשות המציפים בעקבות המקרה של שרון, ואני כ"כ מזדהה, מחלקה נוירוכירורגית היא משהו שהכרתי טוב מדי בתקופה שאמי הייתה חולה, ובאמת נצבט הלב כשחושבים על השוואה בין המקרה האישי שלנו לבין זה המדובר כעת ... (כמובן שאני, כמו כולם, מקווה שיחלים ויתאושש במהרה....)
לא הייתי הרבה זמן אבל השתדלתי לקרוא ולהתעדכן בשלומכן, המון דברים קרו בתקופה האחרונה, הכי חשוב שקיבלנו חדשות טובות לגבי בת זוגו של אבא, התברר שהגידול שהיה לה היה מוגבל לאותו האזור ולא התפשט ולכן בינתיים היא רק נשארת במעקב. אתמול כששמעתי את החדשות האלה ירדה לי אבן מהלב, בעיקר בשביל אבא שהיה לו כ"כ קשה בתקופה הזאת. חוצמזה, עברתי לגור עם החבר, התקבלתי לעבודה שרציתי (אני מתחילה בשובע הבא), ככה שאני לא מתלוננת.... הימים האלה קצת יותר קשים, מתקרב מועד האזכרה לאמא, כבר 10 שנים, נראה כמו נצח, מה לא הייתי נותנת כדי לראות אותה שוב לרגע אחד קטן. קראתי את ההודעות של סקאלי ו-gcnet על הרגשות המציפים בעקבות המקרה של שרון, ואני כ"כ מזדהה, מחלקה נוירוכירורגית היא משהו שהכרתי טוב מדי בתקופה שאמי הייתה חולה, ובאמת נצבט הלב כשחושבים על השוואה בין המקרה האישי שלנו לבין זה המדובר כעת ... (כמובן שאני, כמו כולם, מקווה שיחלים ויתאושש במהרה....)
