מצפה לחיובי
New member
אני כאן.
זה התחיל ב420. נאה עד גבה גלי. תרומה ראשונה. טריים, חתיכים ומשובחים. האחיות אמרו שאין צורך בהכפלות... האושר עדיין לא הציף אותי. פחדתי פחד מוות.
זה המשיך בשק עם חלמון, עבר לשק עם קוטב וזרם לשק עם עובר. הבחילות הנוראיות הגיעו. הרשיתי לעצמי לחייך קצת. בין בחילה לגועל נפש. בין עייפות תהומית לכאבי בטן מטופטפים. פחדתי לא לראות אותו. את אותו דופק שמפעם גם בנו, כשאנחנו רואות 'אותו'.
זה המשיך..... יש דופק!! שבוע שמונה. יכולתי לבדוק כבר בשש פלוס או בשבע, אבל חיכיתי עוד קצת כדי למשוך את השבוע ההוא... ההוא שכבר ביקר אצלי פעמיים, ההוא שהיה מביציותיי, פעמיים. פעם בשבע ופעם בשמונה. אז – ללא דופק. עכשיו יש!! תודה לאל. אנחת רווחה נשמעה עד ברנו. טוב, נו, אולי רק עד ירושלים.
זה המשיך באופטימיות זהירה.
וזה נגמר.
בשבוע עשר בער בי הצורך לעשות בדיקת דופק. אמרתי לעצמי, לא יתכן שהבדיקה הבאה תהיה בשקיפות, בשבוע כמעט 12. נסעתי לאולטראסאונד. ביקשתי בדיקה חיצונית, כדי שלא יציקו לי מבפנים וש"הוא" לא יוטרד יותר מדי. כשהטכנאית אמרה: "טוב, בואי תתפשטי ונבדוק מבפנים", שאלתי בעודי בוהה במוניטור ומחפשת: "למה?", אז היא אמרה: כי אני לא רואה דופק"! לא האמנתי. קיוויתי שהיא טועה ובגדול. הם לא טועים המכשירים הללו. לא, הם לא. מסתבר ש"זה" קרה שבועיים לפני. בשבוע 8 פלוס אחד או שתיים. יום או יומיים לאחר שראינו דופק. הדבר היחיד שאני יכולה להוציא מהשורש דופק כרגע זה 'נדפקתי שוב'. שוב, בפעם הרביעית!! 3 הפלות רצופות מביציותיי ואחת נוספת עכשיו. הראשונה – ריבוי מומים והפסקה יזומה ושתי הפסקות דופק עצמוניות. אז אני יושבת ודופקת את הראש בקיר – עברתי לתרומה, כי 3 הריונות רצופים – העוברים לא התפתחו טוב, ונו, מצאנו את ה"אשם". הביציות הזקנות והדפוקות שלי. ועכשיו???
כן, עשיתי בדיקת קרישיות, שיצאה תקינה.
כן, על אף זאת, הזרקתי קלקסן כמצוות קופרמינץ.
כן, עשיתי צילום רחם והכל היה בסדר.
כן, דקה לפני התרומה, עשיתי היסטרוסקופיה, וכן, היו הדבקויות, שאני כבר לא בטוחה שהוסרו כליל.
כן, אחרי שהרגשתי זוועות עם הקיבה/בטן/בחילות/טעם רע מאוד בפה בכל שעות היממה, הייתי בטוחה שחיידק לא סימפטי ישב לי על הקיבה וקטל גם את הסובבים אותו, אך מאוד הופתעתי מתוצאה שלילית להימצאותו. חבל!! כך היה לי את מי להאשים!!!
עכשיו נשאר להאשים את הסטטיסטיקה.
מה עוד אוכל לעשות?? למישהי יש איזו תובנה שכדאי לי לאמץ? נשארו לי 4 עוברים. לפני ההחזרה הבאה חשבתי לעשות שוב היסטרוסקופיה. סבלתי בראשונה מאוד מאוד! צרחתי!! אז גם גילו לי מחיצה של 25%. מחיצה?? איך בחורה בת 45 לא יודעת שיש לה מחיצה?? עברתי שני הריונות ושתי לידות עם המחיצה הזו (יש לי ילדה מאחת מהן וריק ענק וכואב מהשנייה), כך שמסקנה חד משמעית, שבגלל המחיצה משהו נדפק, אין.
חשבתי לעשות את ההיסטרוסקופיה אצל מי שמומלץ בפורומים – גולדשטיין. גם הרופא שלי המליץ עליו. 1000 ₪. בחייאתתתתת 1000 ₪. למה???... מה זה המחיר הזה?? אין לי השתתפות מקופ"ח. ביררתי. אאלץ לעשות שוב בקופ"ח. ושתבינו – את ההיסטר' הקודמת עשיתי בקופ"ח אצל פרופ' מאווווווד ידוע, שבמקרה מנהל את אחד ממסלולי התרומה כאן באזור.
מישהי יכולה להציע לי משהו שלא חשבתי עליו אולי?
תודה שהגעתן עד כאן.
עדיין מצפה....
זה התחיל ב420. נאה עד גבה גלי. תרומה ראשונה. טריים, חתיכים ומשובחים. האחיות אמרו שאין צורך בהכפלות... האושר עדיין לא הציף אותי. פחדתי פחד מוות.
זה המשיך בשק עם חלמון, עבר לשק עם קוטב וזרם לשק עם עובר. הבחילות הנוראיות הגיעו. הרשיתי לעצמי לחייך קצת. בין בחילה לגועל נפש. בין עייפות תהומית לכאבי בטן מטופטפים. פחדתי לא לראות אותו. את אותו דופק שמפעם גם בנו, כשאנחנו רואות 'אותו'.
זה המשיך..... יש דופק!! שבוע שמונה. יכולתי לבדוק כבר בשש פלוס או בשבע, אבל חיכיתי עוד קצת כדי למשוך את השבוע ההוא... ההוא שכבר ביקר אצלי פעמיים, ההוא שהיה מביציותיי, פעמיים. פעם בשבע ופעם בשמונה. אז – ללא דופק. עכשיו יש!! תודה לאל. אנחת רווחה נשמעה עד ברנו. טוב, נו, אולי רק עד ירושלים.
זה המשיך באופטימיות זהירה.
וזה נגמר.
בשבוע עשר בער בי הצורך לעשות בדיקת דופק. אמרתי לעצמי, לא יתכן שהבדיקה הבאה תהיה בשקיפות, בשבוע כמעט 12. נסעתי לאולטראסאונד. ביקשתי בדיקה חיצונית, כדי שלא יציקו לי מבפנים וש"הוא" לא יוטרד יותר מדי. כשהטכנאית אמרה: "טוב, בואי תתפשטי ונבדוק מבפנים", שאלתי בעודי בוהה במוניטור ומחפשת: "למה?", אז היא אמרה: כי אני לא רואה דופק"! לא האמנתי. קיוויתי שהיא טועה ובגדול. הם לא טועים המכשירים הללו. לא, הם לא. מסתבר ש"זה" קרה שבועיים לפני. בשבוע 8 פלוס אחד או שתיים. יום או יומיים לאחר שראינו דופק. הדבר היחיד שאני יכולה להוציא מהשורש דופק כרגע זה 'נדפקתי שוב'. שוב, בפעם הרביעית!! 3 הפלות רצופות מביציותיי ואחת נוספת עכשיו. הראשונה – ריבוי מומים והפסקה יזומה ושתי הפסקות דופק עצמוניות. אז אני יושבת ודופקת את הראש בקיר – עברתי לתרומה, כי 3 הריונות רצופים – העוברים לא התפתחו טוב, ונו, מצאנו את ה"אשם". הביציות הזקנות והדפוקות שלי. ועכשיו???
כן, עשיתי בדיקת קרישיות, שיצאה תקינה.
כן, על אף זאת, הזרקתי קלקסן כמצוות קופרמינץ.
כן, עשיתי צילום רחם והכל היה בסדר.
כן, דקה לפני התרומה, עשיתי היסטרוסקופיה, וכן, היו הדבקויות, שאני כבר לא בטוחה שהוסרו כליל.
כן, אחרי שהרגשתי זוועות עם הקיבה/בטן/בחילות/טעם רע מאוד בפה בכל שעות היממה, הייתי בטוחה שחיידק לא סימפטי ישב לי על הקיבה וקטל גם את הסובבים אותו, אך מאוד הופתעתי מתוצאה שלילית להימצאותו. חבל!! כך היה לי את מי להאשים!!!
עכשיו נשאר להאשים את הסטטיסטיקה.
מה עוד אוכל לעשות?? למישהי יש איזו תובנה שכדאי לי לאמץ? נשארו לי 4 עוברים. לפני ההחזרה הבאה חשבתי לעשות שוב היסטרוסקופיה. סבלתי בראשונה מאוד מאוד! צרחתי!! אז גם גילו לי מחיצה של 25%. מחיצה?? איך בחורה בת 45 לא יודעת שיש לה מחיצה?? עברתי שני הריונות ושתי לידות עם המחיצה הזו (יש לי ילדה מאחת מהן וריק ענק וכואב מהשנייה), כך שמסקנה חד משמעית, שבגלל המחיצה משהו נדפק, אין.
חשבתי לעשות את ההיסטרוסקופיה אצל מי שמומלץ בפורומים – גולדשטיין. גם הרופא שלי המליץ עליו. 1000 ₪. בחייאתתתתת 1000 ₪. למה???... מה זה המחיר הזה?? אין לי השתתפות מקופ"ח. ביררתי. אאלץ לעשות שוב בקופ"ח. ושתבינו – את ההיסטר' הקודמת עשיתי בקופ"ח אצל פרופ' מאווווווד ידוע, שבמקרה מנהל את אחד ממסלולי התרומה כאן באזור.
מישהי יכולה להציע לי משהו שלא חשבתי עליו אולי?
תודה שהגעתן עד כאן.
עדיין מצפה....
