אני יושבת מול המחשב ...

[liz_liz]

אני יושבת מול המחשב ...

וחושבת על כמה דברים . 1-האם אלו שגולשים מהעבודה מנסים לברוח מהמציאות האמיתית שלהם? לא טוב להם בעבודה ? איך הממונים עליהם מתיחסים לגלישתם ?. האם גם בזמן שאתם לא גולשים מהעבודה אתם חושבים על האינטרנט ? 2-האם יש קשר בין המציאות האמיתית ?לוירטואלית ? והאם הם נפגשים באיזשהו שלב ?ועד כמה אתם מערבים בין השתיים ? זהו לעכשיו . אני כרגע גולשת מהבית לא יצאתי לעבודה היום . אבל אגיד דבר אחד שחוץ מפעם אחת שהייתי ממש ממש משועממת לא גלשתי מהעבודה אף פעם . ועוד משהו אין לי זמן אפילו לחשוב על אינטרנט מהעבודה . אולי כי אני נהנית מהעבודה שלי שזאת יכולה להיות סיבה עיקרית . דרך אגב נזכרתי בזה עכשיו פעם הייתי מכורה למשחקי שש בש ביאהו עד שנמאס כי הייתי מנצחת את כולם .... מאחלת לכולם המשך יום נעים .. ואשמח לקרוא את תשבותיכם . ליז .

 

[e-magine]

אז ככה

אני רואה שהיום כולם שקטים, ולא בא להם להתייחס. ראיתי את ההודעה שלך מהבוקר וקיוויתי שמישהו יגיד משהו. אני רואה שבינתיים, אין איש, אז במוקום שאין איש, אני אהיה. לשעלה הראשונה שלך, התשובה שלי היא כן. אני שונא את העבודה שלי. זה תהליך שהתחיל שנים לפני שהתמכרתי, והמצב הזה, של לעבוד בעבודה ששונאים, ושיש בה המון מטח נפשי, הוא קשה. הדבר היחיד שעזר לי הוא האינטרנט, וזאת היתה התרופה שלי, או אם תרצי, הסם שלי, לקושי האדיר. העניין הוא שלי אין בוס, כלומר, אני הבוס המדומה של עצמי, וזאת בעיה קשה, כי כאשר אני מפשל, אני משלם את המחיר. אין מי שיפטר אותי ואין מי שיצעק עליי, אך את המחיר אני משלפ טובטוב. כן, אני חושב על האינטרנט, בדרך כלל האקספלורר והאאוטלוק פתוחים ברקע, וגם המסנג´ר. ומידי פעם אני מסתכל. ואם אין לי קישור, כי השותף שלי משתמש באינטרנט בעיקר בשביל לבדוק בורסה, בנקים, לפעמים חבילות תיור לחו"ל, אז אני עצבני וחושב, מה אני מפסיד עכשיו. לשאלה השניה שלך, התשובה היא שאצלי יש הפרדה כמעט מוחלטת בין החיים המציאותיים והוירטואליים. כשאני אומר כמעט, אני מתכוון לכך שכן השתתפתי במפגשים עם אנשים שהכרתי בפורומים מקצועיים בלבד, וגם קרה שדיברתי בטלפון עם אנשים מהאינטרנט. אבל זהו.כמובן שאני משתמש באינטרנט גם ליצירת קשר ושיחה עם אנשים מציאותיים ויקרים לי, שאני מקיר אותם שנים ועשרות שנים, שלא חיים בארץ. הסופו של דבר, גם זה אינטרנט.

 

[שבילים]

התגובה שלי

האמת, התחלתי לכתוב תגובה בערך בשעות הצהריים אבל תנחשו מה? זה היה כמובן ממקום העבודה שלי ואז היה משהו שקשור לעבודה שאילץ אותי להפסיק את הכתיבה ולסגור את החלון (בכל זאת זה עבודה). אז אימג´ין היקר, זה שלא מגיבים, זה לא שלא מתייחסים. לא תמיד יש אפשרות, בכל זאת. וכפי שכבר הבנתם אז כן, מודה ומתוודה שגם בעבודה אני גולשת אם כי מנסה כמה שיותר להפחית את זמן הגלישה שלי מהעבודה. בזמן שאני לא גולשת, לא תמיד אני חושבת על האינטרנט. לפעמים אני חושבת על אנשים שהכרתי באינטרנט. האם זה נחשב כמחשבות על אינטרנט? אבל קורה לי הרבה שאני כבר מתה שיגיע איזשהו שבריר של רגע כדי לבדוק מה חדש בפורום כזה או אחר. אבל לאחרונה, אני בעיקר עסוקה בלחשוב איך לברוח מהאינטרנט במיוחד אם אני בעבודה.

 

[liz_liz]

אהבתי את המשפט האחרון שלך .../images/Emo8.gif

 

[מאדאם באטרפליי]

יה אי תמיד נוגע לי כל כך ללב האומץ

לב שלך והחשיפה שלך אפילו אנונימית לפעמים זה כל כך קשה לחשוף לפעמים אני שואלת את עצמי למה אליך אני הכי קשורה בפורום הזה והגעתי למסקנה שזה מאד הגיוני כי אתה הדמות היחידה היציבה והקבועה פה כל השאר נכנסים מתי שמתחשק להם ומתי שהם יכולים לפעמים מתחשק להם והם לא יכולים אבל רובם לא נכנסים על בסיס יומיומי וחלק נעלמים כעבור כמה זמן ולפעמים לא חוזרים ולפעמים חוזרים לזמן קצר הנה לי הופיעה פה ושוב נעלמה סילקי הופיעה לשנייה ונעלמה אז בהתחלה מתגעגעים ואחר כך מסתגלים ואתה נשאר ונצבר קשר בלב אמרת שאתה לא אוהב את העבודה שלך וזה ממש הפתיע אותי ואחר כך פתאום זה בכלל לא הפתיע אותי חשבתי על זה שרוב האנשים אפילו אם אהבו את העבודה שלהם בהתחלה בסופו של דבר הם נתקעו בה או בגלל שזה המקצוע שהם למדו או בגלל שבגיל מסוים אי אפשר לעבור למשהו אחר האם חשבת אגב על הסבה מקצועית אי פעם? זה נורא כואב לקרוא את הדברים האלה לי עד היום נורא קשה להודות שבעבודה שלי שהיא במחשב אני כל הזמן קופצת לאינטרנט עד שלפעמים אני מאריכה לי את העבודה עד אין סוף והבוקר מתערבב באחר הצהריים ובערב ועכשיו שהבן שלי בצבא בכלל אני לא רוצה לחשוב מצד שני קרה שהעבודה הזאת עם המחשב עומדת להסתיים מכל מיני סיבות כי זה תפקיד שאני עושה אותו כבר 12 שנה עריכת העיתון והודיעו לי שעלי להעלות עצמי לבחירה מחדש ויש מגמה גם לחפש מישהו חדש כי בעקרון זה תפקיד של רוטציה אני לא רציתי להעלות עצמי לבחירה מחדש גם בגלל שאני צריכה אוטוטו להתאשפז לגמילה מאכילה כפייתית לשבעה חודשים וגם בגלל שאני רוצה לתת צ´אנס למישהו אחר כדי להזרים דם חדש וגם בגלל שקלטתי שלא עשיתי את העבודה הזאת כמו שצריך מאז שהתמכרתי לרשת וזה המחיר שעלי לשלם ואני לא רוצה להעמיד את עצמי למבחן על ידי נסיון אם יבחרו בי שוב או לא וגם כמובן שיש שחיקה גדולה אז אני אשאר עם עבודה לא מלאה ואצטרך לחפש איך להשלים עוד עבודה ואם אני אחליט להאבק על סטודיו בגודל סביר ועל כניסה לציור בתור עבודה שנייה אני אצטרך גם אחר כך לעשות מאמצים לשווק ולמכור זה נראה לי אתגר מאד גדול אבל החיים גםמפחידים אותי נורא הרבה יותר קל לברוח לתוך ההתמכרות הזאת ברשת תראו יש לי איסייק כבר שבוע וחצי ואני עוד לא יודעת להשתמש בו אפילו אני עייפה נורא היה לנו קונצרט במוזיאון לצילום בתל-חי רק של קטעימקהלה וזה היה קשה אגב כרמן היה מדהים ממש עלפון חושים חזותי ומוסיקלי

 

[מאדאם באטרפליי]

ודיברת על הפרדה בין העולם הממשי

הפיזי לעולם הוירטואלי זה מעניין כתבתי פעם על איזה סרט שראיתי סלין וז´ולי שטות בנהר סרט של במאי צרפתי מהגל החדש נדמה לי מפורסם שכחתי את שמו סרט ישן שהזכיר לי וירטואליה וקורה אצלנו משהו מאד מעניין בפורום אמנות לגבי החיבור בין עולם ממשי לעולם וירטואלי יש איזו התרחשות חדשה שקורמת עור וגידים תזכירו לי לספר לכם מחר כי אניממש רצוחה עכשיו ואני נופלת כמו שק מחורר למיטה

 

[אדוות גלים]

נגד גלישה מהעבודה

אני חושבת שיש משהו מאוד לא בסדר בגלישה מהעבודה. מן סוג של רמאות. לא שגלישה ממושכת מהבית זה דבר חיובי בעיקר כזה נעשה על חשבון הזמן שאנו אמורים לבלות עם האנשים הכי יקרים לנו ועוד יותר חמור כאשר אותם אנשים אפילו לו יכולים לעמוד על זכויותיהם, הבן שלי למשל צעיר מדילעמוד על זכותו לאמא שתהייה רק איתו לא ברשת. (רק הכתיבה כבר עושה לי נקיפות מצפון נוראיות) אבל לגלוש מהעבודה בעיני זה כמו ללכת לקניות בשעות העבודה או כמו לדבר בלי סוף בטלפון ואפילו גרוע יותר כי את זה לפחות רואים ושומעים ואילו ברשת זה " בכאילו עובדים" . בקיצור אני ממש אבל ממש נגד. ולרגע אני אומרת לעצמי ואולי אם אגלוש מהעבודה אהייה פנויה יותר לבן שלי בבית, ומייד אני משיבה לעצמי, ממש לא נכון. כי גם כאשר אשוב הביתה יהיה לי צורך "רק לבדוק הודעות, רק לקרוא תשובות בפורום" אז לפחות אנהג בהגינות בעבודה. זהו..וזה ממש לא בא על מנת לגרום למישהו להרגיש רע. כך פשוט אני חושבת.

 

[מאדאם באטרפליי]

אדוונת, אבל הרי זה בדיוק כל הקטע

של ההתמכרות שקשה לך לשלוט בדחפים האלה ושאתה גורם סבל לעצמך ולקרובים לך.... בשביל אנחנו פה כדי לתמוך אחד בשני בצרה האיומה הזאת....