אני חסרת אונים
בקר טוב לכולם. במשך חודשים ארוכים אני גולשת בפורומים בנושא- קוראת אבל לא כותבת. עד לרגע זה לא גיבשתי את דעתי אם העובדה שאני לא לבד וכל הילדים דומים כל כך לבת שלי וכל ההורים מתחבטים באותם קשיים- עוזרת ומנחמת או מפחידה ומשתקת... ולעניין- בתי בת ה-9.5 סובלת מADD ומטופלת ברטלין LA 30 בבית הספר היא מלאך ובבית מפלצת (וזאת בחירת מילים מדוייקת ולא מקרית) היא צועקת עלינו, מנבלת את הפה, ומפעילה מניפוציות וגורמת לאבא שלה ולי להרגיש כנותנתי שירותים, מהסוג הנחות, אשר כל תפקידינו הוא לספק את המאווים שלה כאן ועכשיו!!!ואנחנו נעים בתגובות שלנו בין הרצון לרצות ולפייס אותה על מנת להיות זכאים לחבק ולעטוף אותה בחום ואהבה לבין הרצון להכות אותה!!! (רצון שעליו, תודה לאל, אנחנו מצליחים להתגבר אבל בקושי רב!) הבקר נשארתי איתה בבית ואילו בעלי ובני יצאו לטיול משפחות רק מפני שהיא הודיעה לנו בבקר שאין לה שום כוונה לטייל איתנו!!! בתגובה הודעתי לה שמשך כל השבוע הקרוב היא לא יכולה לצאת מהבית ולהפגש עם חברות (שזאת הפעם הראשונה שאני מענישה אותה כך) עכשיו אני במחשב והיא מסתובבת בסלון בקרבתי והיא נעימה ורכה ומלאת חרטה ואילו אני כואבת וכועסת. מבחינתי היום זאת נקודת ה"אל חזור" והיום, יותר מתמיד, אני זקוקה לאוזן קשבת ותמיכה רגשית. אני מקוה שלא נשמעתי יותר מדי מבולבלת
בקר טוב לכולם. במשך חודשים ארוכים אני גולשת בפורומים בנושא- קוראת אבל לא כותבת. עד לרגע זה לא גיבשתי את דעתי אם העובדה שאני לא לבד וכל הילדים דומים כל כך לבת שלי וכל ההורים מתחבטים באותם קשיים- עוזרת ומנחמת או מפחידה ומשתקת... ולעניין- בתי בת ה-9.5 סובלת מADD ומטופלת ברטלין LA 30 בבית הספר היא מלאך ובבית מפלצת (וזאת בחירת מילים מדוייקת ולא מקרית) היא צועקת עלינו, מנבלת את הפה, ומפעילה מניפוציות וגורמת לאבא שלה ולי להרגיש כנותנתי שירותים, מהסוג הנחות, אשר כל תפקידינו הוא לספק את המאווים שלה כאן ועכשיו!!!ואנחנו נעים בתגובות שלנו בין הרצון לרצות ולפייס אותה על מנת להיות זכאים לחבק ולעטוף אותה בחום ואהבה לבין הרצון להכות אותה!!! (רצון שעליו, תודה לאל, אנחנו מצליחים להתגבר אבל בקושי רב!) הבקר נשארתי איתה בבית ואילו בעלי ובני יצאו לטיול משפחות רק מפני שהיא הודיעה לנו בבקר שאין לה שום כוונה לטייל איתנו!!! בתגובה הודעתי לה שמשך כל השבוע הקרוב היא לא יכולה לצאת מהבית ולהפגש עם חברות (שזאת הפעם הראשונה שאני מענישה אותה כך) עכשיו אני במחשב והיא מסתובבת בסלון בקרבתי והיא נעימה ורכה ומלאת חרטה ואילו אני כואבת וכועסת. מבחינתי היום זאת נקודת ה"אל חזור" והיום, יותר מתמיד, אני זקוקה לאוזן קשבת ותמיכה רגשית. אני מקוה שלא נשמעתי יותר מדי מבולבלת