אני חמותי והילדה שלי
אני וחמותי לפני הלידה היינו בקשר טוב. היא קיבלה אותי בזרועות פתוחות למשפחה, בעלי אפילו אומר שהיא רואה בי בתור בת נוספת. לא היו בנינו מריבות והיו יחסים טובים גם אחרי החתונה. הייתה מאוד נחמדה אליי תמיד.
אני אספר את הסיפור מהצד שלי,כמו שאני רואה אותו.
אני מרגישה שהקשר לא אותו דבר מאז שהודענו לה על ההיריון. ויש לי כמה דוגמאות. כשהייתי בתחילת חודש שלישי הודענו להורים ואמרנו שיחכו ולא יספרו למשפחות. שבוע לאחר מכן ישבנו עם המשפחה של חמותי וכולם אמרו לי מזל טוב. כששאלנו אותה למה סיפרה היא טענה "לא יכולתי לשקר להם ורואים כבר בטן"!!.-הבטן שלי הייתה קטנה עד הסוף. כשראו ממש בטן של הריון הייתי חודש חמישי. הרגשתי כאילו היא שמה עלינו פס ועושה מה שהיא רוצה.
מאז כל פעם שהייתי רואה אותה הייתה מספרת לי סיפורי לידה שלה, וכל הזמן אני עשיתי ככה..אני הייתי ככה... אני ואני.... היינו נפגשים פעם או פעמיים בשבוע. אז בשלב מסוים פשוט הפסקתי להקשיב ולחייך בנימוס. אני גם ככה בפחדים מהלידה וההריון לא היה לי הכי קל,אז לשמוע סיפורים מאחרים לא היה נעים. אפילו בעלי היה אומר לה שתפסיק עם הסיפורים הייתה אומרת בסדר, וממשיכה אחרי כמה דקות או בפעם אחרת.
בחודש שביעי התחלנו לחשוב על קניות לילדה. זאת פעם ראשונה שלנו ואין לנו מושג מה הדברים שחייב להיות. חמותי ישבה אצלנו בבית ולא הפסיקה במשך שעתיים!! לשכנע אותנו לקנות טרמפולינה וכיסא ואכל. אמרתי לה שכרגע אני רוצה לקנות רק מה שהכרחי לי לחודש חודשיים הראשונים. כל מה שנחשב לתוספת מיותר בעיניי בנתיים,הרי אין לי אפילו מיטה. כדי לסגור את הסיפור הייתי אומרת לה בסדר, נסתכל גם על זה בחנויות. מבחינתי הסכמתי איתה, השתכנעתי אבלל היא פשוט המשיכה לחפור על העניין. אמרתי לבעלי שהיינו לבד שתפסיק כבר כי זה מלחיץ אותי כל התכנונים לעתיד. הוא הסכים איתי ואמר זאת אימא שלו חופרת גם לו. הסברתי לו שזה לא נעים לי.
אמא שלו מכירה כל מיני אנשים עם ילדים קטנים ואמרה אל תקנו בגדים אני אביא לכם. אני מבינה שהיא רוצה שנחסוך, אבל היא ממש כעסה עלינו כששמעה שקנינו לה בגד חדש. גם למשל את המיטה, היא הכריחה את בעלי להגיע לבית של חברה שלה לקחת את המיטה, כי לא צריך לקנות מיטה או מזרון חדש לילדה. בעלי הסביר לה שהמיטה מכוערת ומזרון לא מתפשרים, חייב חדש. גם אחרי שקנינו הכל לחדר של הילדה,היא עדיין חושבת שעשינו טעות שלא לקחנו מאחרים.
אנחנו כל הזמן מסבירים לה שאנחנו נהנים ורוצים לקנות דברים חדשים. בכל זאת ילדה ראשונה.
חודש לאחר הלידה הצעתי בעלי שנביא את הילדה להורים שלי ללילה כדי שנוכל לנוח כמו שצריך בשבת. אמא שלו שמעה את זה ואמרה "אם הבאתם אותה להורים שלה,אני רוצה שתביאו אותה גם אליי" וכך נוצר מצב שכל שבוע הייתה אצל ההורים שלו או שלי. היה פעם אחת שהשארתי את הילדה יומיים רצוף-אז היא התחילה לחשבן לבעלי שאצלה היא לילה אחד ואצל ההורים שלי יותר מלילה.
אמרתי לבעלי שאם היא תישאר אצלהם לילה יש לי כמה תנאים: שלא ירימו אותה על הידיים כל הזמן, האחות הקטנה של בעלי לא תחזיק אותה וההורים שלו ישנו ביחד בחדר עם התינוקת (בגלל שחמותי לא שומעת כל כך טוב,אז בשביל השקט הנפשי שלי),לא יביאו לה מים. מידי פעם ראיתי ושמעתי שלא עשו מה שביקשתי והתחלתי לריב עם בעלי בעניין הזה.
חמותי אמרה שהיא נפגעה ממני והתחילה לבכות לבעלי שאני לא סומכת עליה. וכל הזמן אני מסבירה לו שזאת הילדה שלי, ילדה ראשונה ויש לי את החששות והדאגות של אמא צעירה. מבחינת אמא שלו זאת ילדה רביעית שהיא מטפלת בה יום בשבועיים. אמא שלו אפילו אמרה שבילד הראשון שלה היא הייתה יותר גרועה ממני. תמיד אמרתי לבעלי שיסביר לה איך היא הייתה לפני 30 שנים עם הילד הראשון שלה, לפני שתשפוט אותי.
עכשיו יש עוד משהו כי צריך לרשום את הילדה למשפחתון. באזור שלהם זול יחסית, אז היא חופרת לנו להביא את הילדה לשם ואז בצהריים היא תיקח אותה אליהם. הסברתי לה שאני לא אסע בשיא הלחץ של הבוקר 20 דקות או אפילו יותר,אחזור לבית לשים את האוטו ואצא לעבודה. בקצב הזה אגיע ב10 לעבודה. למרות שהסברתי לה שזה חתיכת סיבוב בשבילי בבוקר, היא לא ממשיכה להגיד "ברור שתעשו מה שאתם רוצים, אבל אני יודעת הכי טוב תקשיבו לי וכדאי לכם להביא אותה לשם".
עכשיו יש איזשהו מתח ביננו,והוא לא נעים לאף אחד ובטח לא לבעלי.
היא תמיד הייתה אומרת אני לא נפגעת מכלום, אני חזקה ועכשיו כל כמה ימים היא מתקשרת בוכה לבעלי כי אני נותנת לה הרגשה לא נעימה. בעלי מסכן רץ אליה כל פעם להרגיע אותה. עושה לי לא טוב לראות את בעלי ככה, ואני מבינה איפה הוא עומד-אני מול אמא שלו.
דבר אחד אני חייבת לזכותה כל פעם שהיינו צריכים שישגיחו על הילדה היא התנדבה.
אני מבינה את ההתלהבות של נכדה ראשונה, אבל אמרתי לו שההתלהבות הזאת פוגעת בי. איך אפשר להסביר לה כדי שלא תיקח כל דבר קשה. אנחנו משפחה צעירה וחדשה, עם חששות של הורים צעירים, ואני ממש לא צריכה מישהי שתתערב לי בכל מהלך בחיים. לפני החתונה הייתי בטוחה שההורים שלי יהיו המתערבים בחיים, אבל הם קצת יותר רגועים מחמותי.
