לטראלוס, אנימה ועוד
אני מוכרח להודות שבניגוד לרובכם, אני מכיר את טול הכרות קצרה יחסית (שמעתי שליהם אחרי צאת לטראלוס). השירים הראשונים ששמעתי היו מלטראלוס, ולמרות שלא הבנתי את המטאפורות בכלל, נהנתי מהמוסיקה עצמה. אני חושב שחלק ממכם שוכחים שטול הם קודם כל מוסיקה! אם אני ארצה דת, אני אצטרף לדת המורמונית המטומטמת או משהו. כמובן שהמוסיקה שלהם בנויה משני חחלקים בעלי משקל כמעט שווה - היכולת של מיינרד לכתוב את השירים, והצלילים עצמם. את החלק של המילים כנראה שמי שלא מכיר את טול טוב פשוט לא מבין, אבל זה עדיין לא אומר שהוא לא יכול להנות מהערך המוסיקלי של טול. בכל מקרה, אחרי ששמעתי כמה רצועות מלטראלוס הגעתי למסקנה ששווה לנסות את שאר הדיסקים שלהם. אחרי בערך שנה שאני מכיר את טול ומבין קצת יותר את המוסיקה שלהם, אני יכול להגיד שאם OPIATE לא היה קצר כל כך, הוא היה בהחלט האלבום הטוב ביותר, אבל קצת קשה "להעניק" את התואר הזה לדיסק כל כך קצר ולכן אני אגיד שאנימה הוא הטוב ביותר עד היום. UNDERTOW היה אכזבה גדולה מבחינתי, וב-SALIVAL מצאתי רק שיר אחד שאהבתי (גירסת הכיסוי ל No Quarter של לד זפלין). השאלה היא איפה לטראלוס נכנס בכל הפאזל הזה... הייתי אומר שיש לו מקום טוב באמצע מבחינתי - מבחינה לירית הוא הראה התקדמות וגם מהבחינה המוסיקלית אהבתי אותו יותר מהאחרים, אבל יש לו בעיה קריטית במעבר בין הרצועות (חוץ ממנטרה-סכיזם ופרבול-פרבולה). לדעתי זה הדבר שפגע במה שהיה יכול להיות יצירת אומנות. Let the flaming start!