אני חייבת את עזרתכם ודעתכם

ingrid

New member
אני חייבת את עזרתכם ודעתכם

כשהכרתי את בעלי, ידעתי שיש לו בעיה נפשית, והוא לוקח כדורים, הוא היה מקסים ונהדר , התחתנו, אחרי החתונה , בהחלטה משותפת, הורדנו את הכדורים , כי הוא הרגיש ממש טוב , גם הפסיאטרית שלו עודדה את הורדת הכדורים. אומרים, שהעלי החל עם מחלתו, שנה אחרי שחווה את פטירתה הטרגית {הסיבות למותה אינם ידועות} של אחותו. לפי כולם {לא הכרתי אותו אז} הוא אושפז לפי רצונו בקליניקה פרטית, והרגיש טוב. אחרי שיחה עם הפסי' שלו וחשש שמדובר בסכיזופרניה, נאמר לי כי מדובר ב"אפיזודה פסיכוטית" הסימפטומים שלו {לפי מה שהצלחתי להבין} פחד שיבואו להרוג אותו, דיבר לבד, ולא היה מסוגל שמדברים על מוות לידו. אני לא ראיתי אף אחד מהסימפטומים עד לפני זמן מה. במהלך שנות נישואנו, איבדנו שני הריונות בחודשים מתקדמים מאוד |{חודש תשיעי} בגלל בעיות רפואיות ולאחרונה, הצלחנו להביא תינוק בריא ונפלא. היום, לצערי בעלי בנסיגה רצינית, מדבר המון לבד, צוחק לבד המון,לא רוצה אפילו לדבר איתי {שלא לדבר על נטילת כדורים או פגישה עם הפסי'} כל פעם אומר שאני נדוניקית, מעשן באופן מטורף, ולא מוכן לשמוע אותי. הוא אוהב מאוד את התינוק, מחזיק אותו שתי דקות ולאחר מכן מניח אותו, הוא לפעמים מתפקד נורמלי אבל תמיד מכונס בעצמו ונמצא ב"עולם אחר" מדברים איתו אז הוא חוזר על מה שאמרנו או שבגלל לא עונה.... המצב הזה נמשך דיי הרבה זמן ואני ממש על סף התמוטטות עצבים, ניסיתי ואני מנסה להמשיך כי אני אוהבת אותו למרות הכל ולא רוצה לאבד אותו, אבל לצערי אין מנוס מכך, הוא מדבר על גירושין,כל היום מחוץ לבית {הפסיק לעבוד} לא מצליח אפילו לישון בלילה. אני אחרי המשבר הרציני שלי בו איבדתי הריוניות יקרים, איבדתי את הוריי באופן טרגי, נמצאת במערבולת של ממש חוסר אונים. הוא כרגע מחוץ לבית ואני נמצאת רחוק רחוק ממשפחתי לבד כאן איתכם. אנא ייעצו לי, בבקשה
 
היי אינגריד יקרה :)

סיפורך נוגע ללב לאבד הורים יקרים, הריונות ולחיות עם אדם "חולה" בבית זה בכלל לא פשוט . הסימפטומים של המחלה שתיארת (וחששת בצדק) מאוד דומים לסיפטומים של הסכיזופרניה (בדידות, מדבר לבד / צוחק לבד...) כי זה בערך מה שעובר על אחי החולה בסכיזופרניה, מה שכן הכדורים מאוד עוזרים לו פעם הוא היה: שומע קולות, מדבר לעצמו יותר מהיום,אלים ושואל שאלות מיליון פעם למרות שענינו לו שנייה לפני.... מה שחשוב שתביני שאילולא לא תיהיה לו תמיכה רפואית המצב ימשיך להיות כך או אפילו יכול להתדרדר - אני מבינה שהוא לא מוכן לקבל עזרה אבל חייבים באיזשהו אופן להביא אותו להכרה שהוא מוכרח לטפל בעצמו אחרת הוא יכול להגיע שוב לאישפוז (ולדעתי חבל...) . אני מאחלת לך אינגריד יקרה שתיהי חזקה אני שמחה לשמוע שלמרות הקושי הבאת לעולם ילד מקסים נשמח לשמוע ממך רויטל .
 

ingrid

New member
רויטל יקרה תודה על תגובתך

אני מאוד רוצה לעזור לו, אבל הוא ממש לא מוכן שיעזרו לו. הוא כל הזמן מחוץ לבית, לא מוכן אפילו לשוחח איתי, כשאני רוצה לדבר איתו הוא מבטל אותי , צועק עלי ואומר לי תסתמי. הוא כמעט תמיד עונה לענין, מאוד חכם, מטפל לפעמים בתינוק שלנו מאוד יפה, כשרצנו עם התינוק לביח הוא נהג במהירות והגיב מהיר ומעולה. אני יודעת שהןא חולה, המשפחה שלו שמכירים אותו בתקופה של המחלה שהתפרצה אמרו לי שזה לא סכיזופרניה. אני חושבת שהפחד מהמוות משתק אותו, אסור לדבר איתו על כך. הוא מעולם לא היה אלים כלפיי, ההפך הוא הנכון, הוא רגוע וכשאני מדברת איתו הוא לפעמים שם את ידיו על האוזניים. כעת, הוא זה שרוצה לפרק את החבילה, למרות שאני בטוחה שהתנהגותו {שהוא כביכול לא סובל אותי} נובעת מכך שהוא לא במיטבו. איך לגרום לו לרצות לקבל טיפול? איך להתנהג איתו? אני מתחילה להשתגע אנא
 

ל ו ל י ת

New member
לגבי המשפחה שלו

בלי לשפוט לא הייתי סומכת רק על המילה שלהם לגבי מה יש לו. משפחות נוטות להכחיש. אני מכירה אחת כזו לצערי. משפחותגם לא תמיד יודעות מה יש לבן שלהם כי לא תמיד נותנים להם את המידע, במיוחד פעם כשאנשים היו חולים היתה פחות נטיה לתת או לשתף את ההורים באבחנה-משהו שגם מוכר לי, בעיקר כשיש אינטראקציה בין משפחה שלא ממש רוצה לדעת לבין מערכת טיפולית שלא יוזמת לשתף. שורה תחתונה זה שהם אומרים שזה לא סכיזו' לא אומר שזה לא. תאמיני לי , מנסיון. גם אמא שלי כששאלתי פעם אם לאחותי יש סכיזו' אמרה לי שלא.
 

patbat

New member
אל תוותרי עליו

אבל תתעקשי על עניין האישפוז והטיפול המתאים. לפי תאוריך כנראה סכיזופרניה פרנואידית. תציבי למשפחה שלו אולטימטום, תעשי עניין ואפילו תאמרי שאת חוששת מהתוקפנות שלו (לפסיכיאטר המחוזי) כך יתיחסו אלייך ברצינות ויצילו אותו ואת משפחתכם הצעירה (ת י נ ו ק ) בהצלחה.
 

ingrid

New member
אין פה אף אחד שיכול עוד ליעץ לי

אני ממש שבורה וזקוקה לעזרה
 

ima2

New member
מנסיון

אצלי זה לא הבעל זו הבת כך שאי אפשר להתגרש אני מבינה לליבך את חייבת להביא אותו לפסיכיאטר דחוף אני יודעת שהוא יתנגד אבל תנסי אולי דרך חברים או משפחה קרובה תדברי עם הפביכיאטרית הקודמת אולי עם כדורים הוא יחזור לתפקד היום הוא במצב פסיכוטי ולא יודע מה הוא רוצה או מה טוב בשבילו תשקלי אשפוז בכפיה אם שום דבר לא ישכנע אותו יש פורום נפלא של פסיכיאטר בדוקטורס http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/List/xFI/385 תפני לשם יש תגובות מהירות ועזרו לי שם תחזיקי מעמד
 

סמסרה1

New member
לאינגריד היקרה

לא מקנאה בך. היכן משפחתו בכל הסיפור? האם אינם יכולים לשכנע אותו לקבל טיפול? ישנן מחלות , שמחייבות לחיות על כדורים כדי לחיות חיים נורמלים. היכן בעלך מסתובב? האם לא כדאי לך אישית להתייעץ עם פסיכיאטר? לשאול להצעתו כיצד לנהוג? הבן שלי לפני כשנה חלה. היה גהינום עד שהצלחתי להביאו לפסיכיאטר. אם תרצי ארשום לך את שם הפסיכיאטר הוא טוב, אנו הולכים אליו באופן פרטי. חזקי ואימצי! עם כל הקושי את חייבת להיות חזקה למען התינוק שיש לך. אין ברירה.
 

סמסרה1

New member
אינגריד

היי נזכרתי, בהתחלה כשהבן שלי סרב לטיפול בטענה כמובן שהוא הבסר אז באמת הלכתי אני לפסיכיאטר והוא נתן לי כדורים, שאותם דחפתי לשתייה שלו או/ו לאוכל שלו.
 

ל ו ל י ת

New member
קודם כל מזל טוב גדול על הולדת הבן.

תוספת מבורכת למשפחה. שנית, את חייבת אבל פשוט חייבת לקבל עזרה. יתכן מאד שבעלך במצב פסיכוטי כרגע (אפילו מאד יתכן פשוט לא מאבחנים דרך הרשת!) וחייב תרופות. את חייבת להתפנות לטפל בתינוק ובעצמך כאמא חדשה. וגם חייבת לקבל תמיכה כאמא חדשה, ונראה שמבעלך לא תקבלי אותה. אז מבחינת עזרה ראשונה שתפי אנשים קרובים ובקשי עזרה מיידת בטיפול בבנכם, בהזנה שלו ושלך מבחינה תזונתית ורגשית. השעני על כל מי שאת יכולה ושיכול להושיט לך יד. דבר שני: אין מספיק מידע לגבי ממה סובל בעלך. אם זו היתה אפיזודה קצרה וחד פעמית בעבר, מדוע המשיך לקחת תרופות, האם נטל כל שנים הללו תרופות אנטיפסיכוטיות? כשמודבר באפיזודה חד פעמית שעוברת תוך פרק זמן קצר והאדם חוזר לעצמו אזי לא קוראים לזה מחלה=לא סכיזופרניה אלא אירוע חד פעמי. אבל אז לדעתי האדם לא צריך שום תרופות אנטיפסיכוטיות. יתכן שמה שבעלך קיבל במשך השנים זה משהו לייצוב מצב רוחו או לייצוב כנגד חרדות. בכל מקרה עברתם כמה תהפוכות לא קלות עם האובדנים של ההריונות הקודמים ועם (להבדיל אלפי הבדלות) הלידה. הוספה של תינוק חדש למשפחה, יחד עם השמחה הגדולה, מהווה גם גורם סטרס לא קטן וכל אחד צריך למצא מקום חדש בשלשה לעומת השניים. בנוסף לכך זו הורות ראשונה עבורכם, מה שרק מגביר את הסטרס. אני מקווה עבורך ועבורכם שעשיתם עיבוד לאובדנים שעברתם. בכל מקרה וללא קשר, פני לעזרה כפי שכתבתי לך ושמרי עליכם. הכוחות שלך בהמשך ללמעלה, לא צריכים ללכת על האם להתגרש או לא כרגע אלא על לשמור כוחות עבור עצמך ועבור בנך. במקביל שמישהו יקח את בעלך בהקדם לפסיכיאטר. אנא עדכני מה קורה איתכם.
 

תוליק 1

New member
אינגריד

אני מתקשה להאמין שבפורום הזה יוכלו לעזור לך משום שאין פה אנשיפ מקצועיים לתחום הזה וכמו כן לא הייתי מסתמכת על ידע פסיכיאטרי דרך הרשת. נסי להתייעץ עם הפסיכיאטרית של בעלך או עם גורמים אחרים מוסמכים יותר בנושא. נשמע פה שבעלך לא כל כך מתפקד והוא די מנותק מסביבתו. למה הוא הפסיק עם התרו]ות? נשמע שיש לו רגרסיה רצינית אבל שוב אני לא פסיכיאטרית אז קטונתי.
 

ל ו ל י ת

New member
רק הערה אחת קטנה לדברייך

יש כאן אנשים שהם אנשי מקצוע. מסתבר. זה שהם לא מצלצלים בצהלולים זה נכון אבל הם קיימים כאן ומנסים לפחות להיות אחראיים.
 

נט ודות

New member
גשי דחוף לעזרה מיקצועית

מישהו בתחום הפסיכיאטריה - רצוי שכבר מכיר את עברו של בעלך
 

ingrid

New member
רוב תודות לכם על תגובותיכם

אז ככה כן עירבתי את הוריו, ואת אחיו והם ידברו איתו. הם מכירים את הבעיה שלו עוד לפני שהכרנו ואמרו שלא מדובר בסכיזופרניה, כיוון שאם היה חולה בסכיז' הפסיכאטרית שלו לא היתה מפסיקה את הכדורים, וגם משיחה אישית איתה בנוכחותו , היא הסבירה לי שזה לא סכיזופרניה. הוא מעולם לא אושפז, האפיזודה שהיתה לו קרתה לאחר המוות של אחותו. אחרי חתונתינו, הוא תיפקד נפלא {ללא כדורים}. המצב התחיל להתדרדר כשאיבדנו את ההריון הראשון והרופאים המליצו לנו לראות את התינוק, הוא לא רצה ואני איכשהו הכרחתי אותו {טעות שלי} ומשם עד למותו של התינוקת השניה הוא היה פחות או יותר בסדר. מה שברור זה שהוא מפחד פחד מוות מהמוות, כל פעם שהוא שומע על מקרי מוות הוא מתכנס בעצמו, בעיקר שהבן הבריא שלנו לא הרגיש טוב בשבוע שעבר ואני נלחתצתי והלחצתי גם אותו, כל הזמן אמרתי לילד תתעורר אל תמות לי בבקשה ובעלי נסע כל כך מהר, ובביח תיפקד טוב יותר ממני. כל מקרה מלחיץ או טרגי בחיים שלו, שלנו , זורק אותו, בעיקר המוות. אני אעשה את כל המאמצים שביכלתי לשמור על התא המשםחתי שלנו ואנסה להילחם בשיניים על מנת שהוא יבריא, כי אנחנו אוהבים. הבנתי גם שחולי סכי' אינם מסוגלים להרגיש לחוש? מודה לכם מאוד ואשמח לשמוע תגובות נוספות
 
אינגריד היקרה

את מתארת מצב לא פשוט ואני שמחה שלפחות מצאת את הפורום הזה, על מנת לקבל תמיכה חלקית ומקווה שתמצאי לך תמיכה נוספת, מקיפה יותר, בהמשך. לגבי שאלת האבחנה: ישנם קריטריונים לאבחון סכיזופרניה – תסמינים עפ"י DSM: .A סימפטומים: קיום של 2 סימפטומים או יותר, הנוכחים חלק משמעותי מהזמן לאורך תקופה של חודש ימים: 1. דלוזיות. 2. הלוצינציות. 3. דיבור לא מאורגן. 4. התנהגות לא מאורגנת או קטטונית. 5. סימפטומים שליליים. (נדרש רק סימפטום אחד מקריטריון A אם הדלוזיות ביזאריות או ההלוצינציות כוללות קולות מצווים, מבקרים או מס' קולות בו זמנית). B. דיס פונקציה חברתית / תעסוקתית: למשך תקופה משמעותית מהזמן החל מפרוץ ההפרעה, בתחום משמעותי (עבודה, יחסים וכו') ונמוך באופן משמעותי מהתקופה שקדמה להתקף. C. משך: תסמינים חוזרים במהלך שישה חודשים לפחות. מתוכם לפחות חודש אחד של סימפטומים (קריטריון A). התקופה יכולה לכלול סימפטומים פרודרומאלים או רזידואליים שיכללו רק סימפטומים שליליים או לפחות שני סימפטומים חיוביים מוחלשים. D. שלילת הפרעות אפקט וסכיזואפקטיביות E. שלילת שימוש בסמים או מצב רפואי כללי. כאשר ישנה התפרצות ראשונה, אפילו אם היא נמשכת כחודש ויותר (קריטריון A), אם אין מספיק מידע על מה שהיה ב-6 החודשים שקדמו (קריטריון C), לא תאובחן סכיזופרניה, אלא פסיכוזה אקוטית דמויית סכיזופרניה. בהמשך, אם ישנן התפרצויות נוספות / התדרדרות במצב, האבחנה עשוייה להשתנות. לכן, גם עם בעלך לא אובחן כסובל מסכיזופרניה בעבר, אין לשלול התפתחות המחלה וקיומה כיום. מקווה שעזרתי במעט ובכל אופן את חייבת לקבל תמיכה, כל תמיכה אפשרית. חשוב לדעת כי הבאת בעלך לידי קבלת טיפול עשוייה להביא לשיפור שלא ייאמן. חזקי ואמצי, אישה יקרה מחבקת
 
בסכיזופרניה החושים מתקהים...

אני כנפגע ומאובחן סכיזופרניה,יכול לומר שלא חשתי עייפות,רעב,צמא,כאב,קור,חום.הייתי מן "פצצת אנרגיה" שיכולה לפעול עד אובדן חושים.הלכתי קילומטרים רבים בכל מצב ומזג אויר,לא הזיזו לי יבלות ברגליים ופצעים שנוצרו כתוצאה מההליכה המרתונית.הייתי אובססיבי,לא הייתי ממש מבחין ורגיש לצרכיי,או לצרכי אחרים.הייתי שקוע ב"בועה" שלי עם המחשבות והדמיונות שהעסיקו אותי.לאחר אשפוז קצר לפני 5 שנים,יצאתי "אדם חדש",ואולי זה אף יכול להכתב ללא מרכאות.אני חש בכאב,אני אוהב,אני רעב,אני עייף,אינני מסגף את עצמי בתעניות ואיסורים קיימים או מדומים.אני מפוקס בראש!אני אף עברתי להתגורר עם החברה שמלווה ותומכת(היא לא נפגעת/מתמודדת)ורואה בי "אחד האדם" ומאמינה בי וביכולותיי ואני מקדיש לה באהבה כל מילה או שורה.היא המלאך שלי וזו התקופה שאני יכול להגדיר כהכי יפה בחיי.
 

ingrid

New member
אני שמחה מאוד בשבילך שאתה

מרגיש טוב, ושיש לך מישהי שתומכת ואוהבת את האדם שבך, אני בטוחה שאתה אדם נפלא. תודה על התיחסותך.
 

סמסרה1

New member
לציוני השפוי

אהלן, תמיד כשאני קוראת את אשר אתה כותב, כולי מתמלאת תקווה. אני מגרישה שאינני נלחמת לשוא. הנה, ביום ראשון הבן שלי מתחיל לימודים, הוא נרשם להשלמת הבגרות במתמטיקה ולפסיכומטרי, הוא גם יתחיל ללכת לסדנא מסויימת פעם בשבוע למשך שלושה חודשים, בסדנא הזו יחזירו אותו לקחת חלק יותר ביוזמות בחייו, כמו להזכיר לו כיצד ניגשים לבני המין השני וכיצד ליצור/לשמור קשר עם החברים...ולא להמתין שמישהו אחר יתקשר ויזום... ציוני, בני ואני מעולם לא שוחחנו ישירות על הבעייה. הוא לא משוחח עליה עם אף אחד. בגלל זה, אני לעיתים בחיי היום יום מתמודדת איתו עם מצבים בלתי אפשריים שגוזלים ממני הרבה אנרגייה. כיצד ומי צריך יכול לשוחח עם הבן בגלוי, ולומר לו שאתה אובחנת בזמנו כחולה סכיזופרנייה ולכן לא קוראים לך יותר למילואים, ולכן יתכן שיהיו עבודות שלא תוכל להתקבל אליהן מכיוון שלצערי זה רשום במחשב של קופת חולים... וכהנא וכהנא, ויתכן והזריקות שאתה מקבל הן לכל החיים... האם אני צריכה לעשות זאת? האם לדרוש מהפסיכיאטר לעשות זאת?זה לא יהיה שוק עבורו? למרות שהוא אדם חכם מאוד ומבין שיש בעייה כלשהי שכיום היא מטופלת.
 
ללמוד להכיר בבעיה...

סמסרה,לא ניתן להתכחש לעובדת החולי.אני לא מיד הפנמתי את חוליי.זה קרה "רק" לאחר מס' שנים.נלחמתי כנגד כל העולם.כיום אני הרבה פחות נלחם ומקדיש יותר למטרות נעלות ככל שניתן.אני עברתי למקום מגורים חדש לפני חודש,אני עובד,עוזר לבת הזוג שתהיה בריאה בכל עבודות משק הבית.אני תמיד נוהג לומר:'אם אני יכול,אז למה שאחרים לא יוכלו?!'.ברגע שמתמודדים עם בעיה,לא מנסים כל העת להתכחש ולהסתיר(אני לא אומר שיש סיבה לגאווה מאידך גיסא),כל העסק הופך לפשוט הרבה יותר.בת הזוג סייעה ומסייעת לי ועושה הכל שאסתדר בלמצוא עבודה או בהתנהלות בתחבורה ציבורית באזור בו אני מתגורר(גוש דן),אזור בו ממש לא נהגתי להסתובב בו בעבר.חשוב מאוד לשמור ולקיים חיי חברה תקינים.בת זוג מבינה זה בהחלט תורם,והרי כבר דובר רבות שאהבה מרפאת ומחוללת ניסים ונפלאות.חשוב שבנך ילמד להסתגל למצב החדש וללמוד להעריך את עצמו ואת כל אשר לו. מאחל לך ולו המון הצלחה בהמשך.הדרך אולי קשה,אך זכרי את אמרת הברסלבים:'אין יאוש בעולם'. ליל מנוחה,עמית
 
למעלה