אני חיה.
עכשיו כשאני יודעת שכבר לא אכפת לך, אני מרגישה משוחררת. ואני יודעת שזאת אשמתי, שאני זאת שהרפיתי, אני זאת שגרמה לך לאבד אותי. לשמוע שאת ממשיכה הלאה בלעדיי, שכבר התנתקת ממני כאב לי. אבל כאב בצורה טובה, כי עכשיו אני מרגישה שאני מסוגלת. אני מסוגלת להמשיך הלאה בחיים שלי. לאט לאט אני מרפה מהזיכרונות שלנו, אני כבר לא מתאמצת לחיות אותם, אני מניחה אותם מאחוריי ונותנת להם לשחק את תפקידם כזיכרון. לפעמים אני בורחת לפינה קטנה שקטה וסוערת בתוכי, פינה ששמרתי לך. מוזר נכון, פעם היית כל כולי אבל עכשיו את רק פינה קטנה ממני. איך הכל מתהפך, זה משמח אותי באותה מידה שזה מפחיד אותי. מוזר לי לא לחשוב עלייך, לא לרצות אותך. עצוב לי שהצלחתי להרפות ממך,שאת רק זיכרון בשבילי, שאת כבר לא החיים שלי. אני עכשיו יודעת שטעיתי. שאני כן יכולה לנשום בלעדייך. הנשימות קצת קטועות ולפעמים כשהגעגוע תוקף אותי אני צריכה להתאמץ חזק יותר, אבל בסופו של דבר הנשימות חוזרת לעצמן ואני חוזרת לעצמי. והגעגוע יודע שהוא כבר לא משחק תפקיד אצלי. אני רוצה שתהיי מאושרת, אבל יותר אני רוצה שאני אהיה מאושרת, ואיכשהו זה מתנגש. את כבר לא במקום ראשון אצלי, העליתי את עצמי דרגה, ואני יודעת שכדי להחלים באמת אני צריכה לשים את עצמי קודם. וזה מה שאני עושה. אני כבר מתחילה להרגיש את זה, כל מה שהיה מת אצלי בגוף,לאט לאט מתעורר לתחייה. ואני חיה. הבנתי שלחיות למענך הורג אותי. אני חיה למעני. אני אוהבת אותך, אני לא אשקר, לא לעצמי. אבל אני חיה גם בלעדייך, וזה לא נורא כמו שחשבתי.
עכשיו כשאני יודעת שכבר לא אכפת לך, אני מרגישה משוחררת. ואני יודעת שזאת אשמתי, שאני זאת שהרפיתי, אני זאת שגרמה לך לאבד אותי. לשמוע שאת ממשיכה הלאה בלעדיי, שכבר התנתקת ממני כאב לי. אבל כאב בצורה טובה, כי עכשיו אני מרגישה שאני מסוגלת. אני מסוגלת להמשיך הלאה בחיים שלי. לאט לאט אני מרפה מהזיכרונות שלנו, אני כבר לא מתאמצת לחיות אותם, אני מניחה אותם מאחוריי ונותנת להם לשחק את תפקידם כזיכרון. לפעמים אני בורחת לפינה קטנה שקטה וסוערת בתוכי, פינה ששמרתי לך. מוזר נכון, פעם היית כל כולי אבל עכשיו את רק פינה קטנה ממני. איך הכל מתהפך, זה משמח אותי באותה מידה שזה מפחיד אותי. מוזר לי לא לחשוב עלייך, לא לרצות אותך. עצוב לי שהצלחתי להרפות ממך,שאת רק זיכרון בשבילי, שאת כבר לא החיים שלי. אני עכשיו יודעת שטעיתי. שאני כן יכולה לנשום בלעדייך. הנשימות קצת קטועות ולפעמים כשהגעגוע תוקף אותי אני צריכה להתאמץ חזק יותר, אבל בסופו של דבר הנשימות חוזרת לעצמן ואני חוזרת לעצמי. והגעגוע יודע שהוא כבר לא משחק תפקיד אצלי. אני רוצה שתהיי מאושרת, אבל יותר אני רוצה שאני אהיה מאושרת, ואיכשהו זה מתנגש. את כבר לא במקום ראשון אצלי, העליתי את עצמי דרגה, ואני יודעת שכדי להחלים באמת אני צריכה לשים את עצמי קודם. וזה מה שאני עושה. אני כבר מתחילה להרגיש את זה, כל מה שהיה מת אצלי בגוף,לאט לאט מתעורר לתחייה. ואני חיה. הבנתי שלחיות למענך הורג אותי. אני חיה למעני. אני אוהבת אותך, אני לא אשקר, לא לעצמי. אבל אני חיה גם בלעדייך, וזה לא נורא כמו שחשבתי.
