אני חדשה כאן...

[מירית71]

תודה לך נחמד 1

ממש התרגשתי כשקראתי את דבריך. תודה לך. אני יודעת שלחיים יש כח הכי חזק ואני בחורה שהיתה עם שמחת חיים וחוש הומור גדול. אומנם זה לא הלך לאיבוד אך זה כבה. אתה צודק, אני חייבת להיות מאושרת בשבילה.היא תינוקת חייכנית וצחקנית מאוד והכאב כל כך חזק כשאני מביטה בה ורואה איזה אבא היא הפסידה. הוא לא יחזור למרות שבהתחלה באמת קיויתי שהוא נחטף אולי לחו"ל ואוטוטו הוא מגיע. מקווה שעם הזמן אמשיך את חיי ולו למען בתנו היקרה. תודה.

 

[נסיכת הכוכב]

תודה שהצטרפת לכותבים

חושבת שאין כמו בעל נסיון לתת עצה שעבדה עבורו אתה אכן שנים רבות אלמן , ועשית הרבה למען ילדיך תודה ששיתפת אותנו בסיפור שלך ואנא השאר בפורום כותב כמוך יכול להוסיף לכותבים מהנסיון הרב שלך

 

[נסיכת הכוכב]

מזכירה לי חלומות שלי

אחותי הקטנה נהרגה בתאונת דרכים בצבא, וחברה מהצבא עשתה את הזיהוי ובאיזה שלב חלמתי שהיא אומרת שהיא חוזרת , שהיא הסתתרה וזו היתה טעות והיא חיה היא חוזרת הביתה אלינו , ואני שואלת אותה מה נעשה שאמא לא תבהל , ואנשים לא יטעו כי הם חושבים שהיא איננה עוד בנינו , ואנחנו נוסעים לכפר בו היא גרה והכפר מלא בירק בנוי על צלע של ההר , אני כה שמחתי לבקר אותה וזה חלום שחזר המון פעמים ב22 השנים האחרונות , אולי זה כי היא חסרה לי מאד על אף השנים

 

[em0854]

תחושה שבעצם מדברים במילים שלי

אחד הדברים שנותנים לי כוח מעיון בפורום, זה שהרבה פעמים אני קוראת משהו שמשהו מהפורום כתב מגדיר ומחדד לי יותר טוב את מה שאני מרגישה. כמו שכתב נחמד 1 בהרבה מקרים שיש לי התלבטות מה לעשות בתחומים שונים כמו חינוך הבנות , קנית מוצר לבית , או אפילו החלפת האוטו, אני חושבת הרבה מה בעלי ז"ל היה אומר כיצד הוא היה מנתח את הנושא וכיצד היינו פותרים ביחד את הבעיה. ופתאום אני מקבלת כוחות להחליט ולבצע . עדנה

 

[מירית71]

אני חדשה כאן...

נתקלתי היום במקרה בפורום הזה. לפני 9 חוד' נפטר בן זוגי מניתוח פשוט. הוא היה בחור בריא אקטיבי וחזק. יש לי תנוקת יחידה בת 11 חודש.(בתנו המשותפת) מאז שזה קרה אני נמצאת יום יום בגיהנום. לא מקבלת את זה, ממש כך. הזמן לא עושה את שלו בכלל. מרגישה שזה קרה אתמול. הוא היה אהבת חיי ותמיכתי היחידה. היתה ביננו אהבה מאוד גדולה ואמיתית. עברתי תקופה קשה מאוד ועדיין עוברת. כלפי חוץ כאילו מפגינה שהכל בסדר אבל אין רגע אחד שהוא לא איתי במחשבותיי בליבי בנשמתי ובחלומותיי. מאז שזה קרה הפסקתי לטפח את עצמי. אני מרגישה כאילו שאני רוצה להיות יפה רק בשבילו. נכון, הילדה מצילה אותי אבל זה לא נחמה מלאה. מה גם שהילדה מזכירה לי אותו כל הזמן כי היא ממש העתק שלו. בונבונה יפהפייה וחייכנית. הכאב לא מרפה לא מרפה גם אם אני עסוקה. פשוט מסרבת להאמין שהאדם הגדול הזה הרב פעלים הזה נלקח ממני. אומנם היינו רק שנה וחצי ביחד אך אני מרגישה שהייתי איתו כל החיים ומפרקת כל יום לרזולוציות הכי קטנות את הזכרונות ממנו. אני נעזרתי קצת בעזרה מקצועית שלא ממש משפרת את מצבי. מרגישה שזהו. אני חיה רק בשביל הילדה וכאילו הוא לא רוצ שאני אשחרר אותו. תסלחו לי, אבל דיברו איתי על כך שהוא רואה את הילדה ואני צריכה לשחחר את נשמתו וכו'''.מצטערת, קשה לי להאמין בזה. מבחינתי מת זה מת. אני חולה על הילדה ברמות מטורפות ומוצפת חרדות כל הזמן שמא יקרה משהו. אני יודעת שאני חייבת להיות חזקה בשבילה אבל איך?? איך?? איך ממשיכים בחיים?? הרי אני יודעת שלעולם לא אמצא בחור אוהב כמוהו וגם אמרתי לו את זה כשהיינו יחד ולפעמים רבנו. אין, הוא היה זן נדיר בנשמתו הגדולה וליבו הרחב ולא אומרת את זה בגלל שהוא נפטר. מקווה שאיכשהו קצת פרקתי מליבי למרות שלא נוהגת לעשות את זה. תודה שאפשרתם לי

 

[שיבולת7]

הי מירית,אני חדשה - "ותיקה",עם פז"מ של 6 וחצי

שבועות בסטטוס החדש של אלמנה. מזדהה מאוד עם מה שכתבת בהרבה מובנים.. אני ובן זוגי היינו יחד מגיל 18,והוא נפטר ביום הולדתי ה36. יש לי 3 ילדים בני 10 וחצי,7 וחצי, שנה ושמונה חודשים. הייתה לנו אהבה נפלאה,זוגיות טובה והוא היה אב למופת. אני מזכירה לעצמי את הטוב שקיבלתי ממנו,בדיוק ברגעים שנראה לי שאין לי כוחות להמשיך..לא כולם זוכים לאהבה ולהקים משפחה מתוך אהבה.. הגעגוע הולך ומתחזק,ומאחר שאני עצמי יתומת צה"ל,וראיתי את אימי מתמודדת כל חיי,יודעת ממקור ראשון שזה לא נעלם עם השנים. גם כשהקימה משפחה חדשה זה היה "בנוסף",לא "במקום". ובכל זאת... הבטחתי לבעלי ז"ל ולעצמי שהמשפחה שלנו תמשיך להיות שמחה ומלאת תקווה כמקודם,וזה אומר גם לדאוג לעצמי. אתמול,אחרי שנתיים שלא הקדשתי דקה לעצמי ,מאחר שעברתי מחופשת לידה לטיפול בבן זוג חולה,הסתפרתי. כשהבנתי פתאום שהאדם הראשון שאני רוצה להראות לו את התוצאה,לא מחכה לי בבית,כתמיד,הכאב היה גדול,אבל..עשיתי את זה. עברתי עוד משוכה של "הפעם הראשונה בלי". הזמן "עושה את שלו" כנראה אצל השכנים. החיים לא ממשיכים,כמו שהמנחמים מנסים להסביר לנו,הם מתחילים מחדש,עם מציאות חדשה,ושיגרה חדשה. אני מוצאת את עצמי בוחרת בחיים כל בוקר מחדש. אחרי הכאב המפלח את כל הגוף,כשאני מתעוררת לקריאות "אבא" של התינוקי..וומבינה שוב,שאין מי שיקום אליו,מלבדי. אני עושה זאת לזכרו,בשביל הילדים,וכן,גם בשביל עצמי. יודעת מנסיון חיי שתמיד כל שמחה תהייה מהולה בעצב,אבל חשוב שתהיה שמחה. מצאתי לי בית חם בפורום הזה,מקום לכתוב ולפרוק,מקום שבו אין שיפוט אלא הבנה.

 

[spirl2]

צמררת אותי בכל מילה..

 

[נסיכת הכוכב]

ברוכה תהיי מתוקה

עוקבת אחריך מאז שנכנסת לפורום ואני קוראת אותך גם בין המילים שאת כותבת נעים לראות את האטפטימיות מבצבצת בין המילים שולחת לך ים של כוחות לקום גם בלילה לתינוק המקסים

 

[שיבולת7]

../images/Emo9.gif../images/Emo24.gif../images/Emo140.gif

 

[מירית71]

וואו איזה כאב

אני רואה שיש מקרים כל כך עצובים אך הכאב משותף. תודה לך על השיתוף והעידוד.

 

[נסיכת הכוכב]

מותר לחבק אותך

את לא עברת דבר פשוט, להפרד מהחצי השני שלך הוא לא קל לאף אחת הקטנה שהיא חצי שלי מזכירה את קשר האהבה המיוחד שלכם תחשבי שהיא האיחוש שלך ושלו, ולמענה את צריכה להיות יפה ומטופחת שהיא תלמד לדבר היא תגיד זו האמא היפה שלי טוב שאת נעזרת בעזרה מקצועית , ולא לאט את תלמדי לבנות שגרה כי הקטנה צריכה שגרה בטוחה כדי לגדול וכמו השיר של מתי כספי "זו ילדותי השניה" את תגדלי איתה הלאה בואי שבי עמנו פה, בטוחה שכל שאר הכותבות והכותבים יאמצו אותך אל הלב יש פה כמה אלמנות צעירות כמוך המגדלות את פרי האהבה שלהם ולהם בטוח יהיו מילים לחזק אותך , מפה שולחת לך ים של כוחות להמשיך הלאה עם החיים ועם הזמן תמצאי את הדרך שלך להבנות מחדש לגדל את הילדה ואולי גם ילדים נוספים ותבני לה משפחה חמה לגדול בתוכה , להיות עטופה בהמון אהבה

 

[spirl2]

מירית יקרה

אני כל כך מבינה אותך. אני אמנם אלמנה רק 3 שבועות אך אני יכולה להתחבר לתחושה שהזמן לא עושה את שלו. ההיפך, מיום ליום התחושה היא שזה רק יותר כואב. אבל, הילדה שלך, שמצד אחד מכאיבה בדמיון שלה אליו יכולה לתת לך כוחות. להזכיר לך שאהובך לא ילך לעולם כי הנה הפרי המשותף שלכם. אני בטוחה שהוא רוצה שתשמחי בשבילה ובשביל עצמך. הוא תמיד יהיה חלק ממך, רק בצורה אחרת. אני יכולה לאמר לך, שמה שהכי עוזר לי(ובאמת מאד קשה לי-אני כמעט לא זזה מהמיטה) זה המחשבה על הילדים המשותפים שאעשה לנו(במקרה שלנו זה לא היה פתאומי, אך עדיין נותרתי בהלם). אני יודעת שזה לא יהיה קל, בדיוק כמו שאת מתארת אך בסופו של דבר יש לילדים את היכולת להוציא מאיתנו את הטוב. אני חשובת שזה נהדר שאת מוציאה וכותבת, ואם את צריכה אז את מוזמנת גם ליצור עימי קשר במסר ומשם הדרך לפלפון קצרה

שולחת חיבוק אוהב בתקווה שיחזק אני

 

[em0854]

חיבוק

מירית שלום, טוב שאת כותבת , הגעת למקום שבדיוק מבינים על מה את מדברת. תשתדלי לחשוב על מה שיש ולא על מה שאין. ומה שיש לך זה זכרונות מחיים משותפים עם בחור מדהים, תאמיני לי לא לכל אחד ואחת יש דבר שכזה. יש לך ילדה מקסימה מזכרת מבן זוגך וגם זה לא דבר שכל אחד זוכה לו. בטוח אם תחפשי יש עוד דברים שיעזרו לך לעבור את התקופה הקשה הזו . דבר קטן שאני יודעת עליו זה היכולת להשתתף בפורום הזה ולהרגיש שאת לא לבד. אל תתבישי לקחת עזרה מיקצועית. אני יודעת שהסדנא באוניברסיטת חיפה מאד עוזרת . חיבוק גדול , תמשיכי לכתוב ולספר ולפרוק. עדנה

 

[רוזהלי]

מירית 71 - ../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

 

[מירית71]

אני כל כך מודה לכן

באמת, קשה לי להתחבר למדיה הזו (כן אני עתיקה) אבל העזתי וכתבתי. באמת תודה על העידוד. טוב שיש כאלו שקצת שותפות לכאב שלי הגדול מנשוא במיוחד שהוא נלקח ממני בכזו פתאומיות. אולי לא אהיה הרבה פעילה כאן אבל אני קראתי ואקרא עוד הרבה בפורום הזה. תודה! על בניית משפחה נוספת לא מסוגלת לחשוב. אני לא שם. זה מדע בדיוני בשבילי להכיר מישהו. פשוט כך. ואני אומרת לכם שהלבד קשה מנשוא. לא חשבתי לרגע שאהיה חד הורית. דמות אב לילדה זה היה הדבר הכי חשוב לי והוא היה אבא נהדר (יש לו עוד שתי בנות מנשואים קודמים) ואהב מאוד את בתנו בזמן הקצר שהספיק לראותה. תודה לכן. באמת תודה לכל אחת מכן.

 

[נסיכת הכוכב]

שאלה חוצפנית

האם את מעודדת את הקשר של האחיות למחצה עם הקטנה? בנות איזה גיל הן? זה חשוב שהיא תרגיש שיש לה אחיות למחצה , בעתיד הם יספרו לה על האבא שלהם הם גם יוכלו לעטוף אותה באהבה וגם את תוכלי לדבר עם הבנותץ על האבא שלהן

 

[מירית71]

זו לא שאלה חוצפנית

אין דבר שהייתי רוצה יותר בעולם זה שישמרו על קשר. אני מנסה וזה קצת קשה כי גם יש מרחק גאוגרפי וגם כנראה הם עוד לא מעכלות שיש להן אחות. אז להן קשה עם זה. גם על זה כואב לי מאוד למרות שאני לא אוותר.

 

[נסיכת הכוכב]

עוד שאלה להבהרה

מה הגיל של הבנות?אולי הקשר עם גורשתו יכול לעזור בענין אפילו להזמין את הבנות לעשות שבת אצלך יכול לשפר את הקשר עם הקטנה חשוב שהיא תגדל איתן וזה מבטיח קשר טוב יותר וגם להן קל יותר ךקבל אותה לחיים שלהן חושבת שחיזוק הקשר בניכן יעזור לבנות לקבל את הקטנה אני חושבת ששני האמהות יוכלו לעשות הכי טוב עבור הבנות שלהן השיפור של הקשר עם גרושתו והענין שאת תגלי בבנות , יבנה קשר בין האמהות

 

[הים רגוע]

../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

מירית היקרה , את חווה תקופה מאד קשה ומתמודדת .. כן עלייך לבחור ,למען בתך ולמענך, לחיות באושר ,אושר הוא בחירה לא רגש. מצאי כל יום נקודות אור ,דברים משמחים שעושים לכן טוב ותודי עליהם . ואת מאד צודקת בחור כמוהו אין ..הוא אחד יחידי עבורך, הודי על הזכות שהיתה לך לחלוק חיים ובת עם אדם זה,עם הזמן לומדים לחיות לצד הכאב ובונים חיים חדשים, שונים אבל לא פחות טובים . התחלי לדאוג לעצמך, תאכלי טוב,תשני, טפחי את עצמך, התמקדי בקידומך ופנקי את עצמך .מגיע לבתך אמא מאושרת!! המשיכי לכתוב להתייעץ, אנחנו כאן מבנים את שאת עוברת ודלתי תמיד פתוחה בפנניך ואת יכולה לפנות אלי במסרים . רק טוב טלי

 

[לבנדר3]

מבינה לליבך את החרדה לילדתך

כרגע אני אלמנה מזה שנתיים,לבן אדם שהיתי נשואה 35 שנה הענין הוא שכאשר היתי נערה יצאתי עם בחור 6 שנים ולאחר מכן נשאתי לו היתי נשואה 3 שבעות כאשר הוא נהרג כלה טריה היתי בת 20 לא היו ילדים ממנו,לאחר 3שנים וחצי נתקלתי בבעלי שנפטר נכון לעכשיו,תכף החלטנו שאנחנו מבאים חיים לעולם,ילדתי ילדה שכיום היא בת 35+ אנו זוכרת את חרדת הקיום לגבה,שמה יקרה לה משהו,אז הבנתי שבשבלה למען שלמות נפשה אני היה אופטמית,אני יודעת שמאוד מאוד קשה לך,אני מכירה אלמנה בת 70 שגדלה 4 ילדים מוצלחים היה לה קשה מאוד אבל היא בן אדם מאוד אופטמי,אגב בעלי שנפטר נכון לעכשיו הביןאת מצבי כאשר היתי צעירה אלמנה וזה מה שחיבר אותי אליו ההבנה את השכול,מאוד מאוד אהבתי אותו והוא אותי אני יודעת כמה קשה לךתתנהלי לפי הרגשתך ואל תתני לאף אחד להשפיע בצורה השלילית עלייך,נכון להיום יש לי נכד מאותה ילדה שהזכרתי והוא ילד מאוד אופטמי מבינה ללבך