המלצה מנסיון אישי
אני בת 28. כל חיי פחדתי לספר לבן הזוג/חבר שאני חולת אפילפסיה, היה לי די הרבה נסיונות מרים וממש גרועים עם התופעה. ואז פגשתי את בעלי כאשר התחלנו לצאת ואני סיפרתי כאשר ידעתי שהוא אוהב, ישבנו ביחד על הספה בסלון ואמרתי שאני חייבת לספר לו משהו חשוב, אמרתי לו שאני חולת אפילפסיה, הוא אמר שהוא אוהב אותי וזה ממש שטויות, שאלתי אותו אם הוא יודע מה היא מחלת האפילפסיה, לטענתו הוא טען שכן ואמר שזו המחלה שמתעלפים לפעמים, הסברתי לו שאני לא קיבלתי התקף 10 שנים והסברתי לו פחות או יותר על עצמי. כיום לאחר 4 התקפים רצופים, לאחר 4 התקפים רצופים שקיבלתי בעקבות החלפת תרופה (מכוון שרצינו להכנס להריון), התרופה היה מאד מאד לא טובה לי, כיום בעלי לא מוכן להתקרב אלי, להסתכל עלי לישון איתי כלום, הוא מאד מפחד, מבולבל שאנחנו כרגע חיים בנפרד הוא מאד כועס עלי מכוון שלא הבאתי לו את כל האינפורמציה בנושא. המלצה שלי אליך מלב אל לב עדיף להגיד ולתת את כל האינפורמציה, ברגע שאת חושבת לנכון (אבל לא מאוחר מידי) לספר לבחור שלך, תספקי לו את כל האינפורמציה שבו ביחד באינטרנט, תקראו ספרים בנושא, תשקיעי שבוע סביב המידע לבין זוגך זה מאד חשוב ובטח ובטח לא להיתבייש או להרגיש מושפלת. אם בכל זאת הוא לא ירצה שילך, תאמיני לי יבוא היום ויגיע הבחור שיקבל את המחלה שלך כחבילה איתך ביחד ובהמון אהבה, רק בקשה קטנה אל תחזרי על הטעות שלי תעבירי את כל האינפורמציה הרבה יותר כואב להיתגרש (מקווה שלא ושהייה בסדר) מאשר ליפרד מחבר. מחבקת אותך בחיבוק אוהב ותומך, מיטל