אני זקוק לעזרתכם

[tiptipon2]

אני זקוק לעזרתכם

שלום לכל הפורום הנכבד אני חייל בן 21 לפני שחרור והבעיה שלי היא שאני עמוק מאוד בארון ואני ממש סובל בגלל זה. יש לי הורים מבית מסורתי שמאוד לא פתוחים לנושא. זה לא הפריע לי עד עכשיו (העסקתי את עצמי הרבה בצבא) אבל מצאתי עכשיו את האהבה שלי ואני לא יכול להפסיק לחשוב עליו כל היום ונמאס לי לשקר להם לכל מקום שאני הולך. הם עד עכשיו חיו בתחושה שאני הילד "המוצלח" שלהם (הייתי תלמיד מצטיין ובצבא אני בתפקיד יוקרתי) מה לעשות? למה החיים כל כך קשים? יש למישהו רעיונות או שאתם חושבים שלא כדאי לספר להם וזהו,חשבתי להתחיל לספר לחברים שלי אבל אני ממש מפחד מזה,לא יודע למה אבל יש משהו משתק בלבוא ולהגיד למישהו שאתה הומו ואני לא רוצה שכולם יצביעו עליי ברחוב. כשאני מחבק את חבר שלי אני חושב לעצמי למה אנחנו לא יכולים להיות ככה לנצח ולמה לאנשים זה כל כך מפריע,אני כל כך מאושר שאני מחבק אותו ומנשק אותו וזה כל כך עצוב לי שההורים שלי אף פעם לא יבינו את זה. אני אשמח לתגובותיכם ולעזרתכם

 

[ת ה ל ה]

תודה שפנית אלינו

לצאת מהארון לפי הנסיון שלנו בתהל"ה הוא הרגע המשמעותי ביותר בשביל צעיר כמוך ולכן צריך לתכנן ולחשוב טוב טוב איך, מתי ולמי יוצאים. אני מאד ממליצה לך לקרוא חומר בנושא גם באתר של תהל"ה שם תמצא גם מידע על איך ההורים מגיבים ומרגישים כשה"ילד" יוצא מהארון וגם באתרים אחרים של גאווה יש חומר על איך יוצאים. מנסיוני כאם לבן הומו לא היה לי קל בהתחלה כשהבן שלי סיפר לי. אבל לרגע אחד לא היתה השאלה אם אקבל אותו או לא, היה לי ברור שאני אוהבת אותו לא חשוב מה הוא ומהי נטייתו המינית. היום אני מאד גאה בו על שהוא הולך בדרך שלו, שהיא לא קלה, אבל ברור לי שלחיות בשקר, בהסתר, ולא להרגיש חופשי עם מה שאתה, זה הרבה יותר קשה. לא סיפרת לנו אם יש לך אחים או אחיות, אם כן אולי כדאי לספר למישהו מהם קודם ואז יחד לחשוב איך מספרים להורים. והכי חשוב, אתה תמיד תהיה מוצלח, גם בתור הומו, להיפך, עוד הרבה יותר ולו רק בגלל שאתה הולך בדרך שלך ולפי האמת שלך. ומה לעשות, החיים לא קלים. ההורים בתהל"ה ישמחו לעזור לך ולהורים שלך מתי שתזדקקו. כל טוב וספר לנו מה קורה דליה

 

[babushka]

שלום לך tiptipon יקר .

קודם כל אני מברכת אותך על שמצאת את אהבתך , ואתה כבר לא לבד. נכון מאוד שאתה מרגיש צורך לשתף בשימחתך את הקרובים לך -ושאתה חושב איך לעשות זאת . אתה דואג על הוריך שאולי "אף פעם לא יבינו את זה "- כדבריך - אך אינך בטוח בכך. בכדי לדעת - מה הדרך הטובה ביותר בשבילך לצאת מהארון - קרא חומר וסיפורים של אחרים במצבך - ואתה בסופו של דבר- תרגיש ותחליט מה הדרך שלך. הבן שלי - למשל- חיכה כמעט עד גיל 30 - עד שקיבל את האומץ לספר לנו ההורים - אני חושבת - שזה בכלל לא משנה אם ההורים מסורתיים או לא- הורים הם תמיד הורים - דואגים ואוהבים את ילדם (בשבילם תמיד הוא הכי 'מוצלח'

ורק לעיתים רחוקות - זה לא כך ). המשך להיות מאושר עם חברך - אך אנא - השאר בינתיים את הנישוקים והחיבוקים- איתו- מחוץ לטווח עינם של ההורים (לעת עתה )- תן לך ולהורים שלך 'זמן' - לקבל וללמוד את 'המצב&#39

ההורים שלך - יצטרכו לעכל ידע חדש ולא קל עבורם - ולהבין - מה זה בכלל 'העולם ההומוסקסואלי' . מאחלת לך שפע כל טוב בבושקה נחמה (אמא לבן הומוסקסואל ולבן זוגו הנהדרים).

 

[dotandvir]

Telling your parents

Hi Tiptipon, I apologise for writing in English but I'm working on a computer with no Hebrew installed on it. I know it seems natural to tell the parents first but I think that most people are making a mistake by doing this. The sad truth is that when we are exposing our true selves for the first time we require the greatest amount of support possible. We are also, at the same time, crashing the dreams of the very same people whose support we are in such dire need of. Therefore, I imagine that it is best to begin by telling people who have meaning in your life but not such an over bearing meaning that their reaction would crush you. As you tell more people and receive more support you won't feel left alone when you eventually confront your parents.Maybe these very same people could help you by talking with your parents. No matter how supportive the other people in your life will be you can't immediately expect the same from your parents. I did and was terribly dissapointed. Some parents are different ,however, as the person I'm currently dating let me see when he told his parents. Good luck in what ever way you choose to go and keep us up-to-date. If you feel that a phone conversation will help you then send me an email and we can co-ordinate some time. Dotan

 

[אמא גאה]

טיפטיפון יקר

קראתי את מצוקתך. נכון הרגע בו אתה מתחיל לחשוב איך אתה מספר לחברים ולבני המשפחה הוא הוא הזמן הקשה ביותר שעובר/ת כל מי שעומד בפני החשיפה הזו. כל חשיפה מכל סוג שהיא, קשה אך זו קשה שבעתיים. אין קשר כרגע לאהבה שיש בחייך, יש לך אהבה וזה יופי ואני מאושרת לקרוא שאתה מאושר. אבל כרגע ההתמקדות צריכה להיות כיצד ומתי אתה מספר להורים ולחברים. אני יודעת שהשלב הזה של החיים "במסווה" בו אתם הילדים מצויים, זה שלב קשה מאד וההקלה היא דווקא אחרי שמספרים להורים, למשפחה ולחברים. לא שאני או מישהו יכול להבטיח לך שהכל יהיה חלק ותתקבל באחת. אבל ההתמודדות הזו תבוא ממילא בכל תקופה בה תחליט שאתה "יוצא מהארון" כדבריך. לכן אני מציעה שקודם כל תברר עם עצמך עד כמה אתה שלם עם ההחלטה לספר דווקא עכשיו, כי העיתוי מאד חשוב. כשתרגיש שהעיתוי נכון לך ולמי שאתה מתכוון לספר אז זה הזמן. אין להקיש ממקרה של מישהו/מישהי אחרת בהכרח. לכל משפחה יש את דינמיקה משלה וצריך לבדוק בתוך המשפחה מתי זה הזמן הנכון לספר. לגבי העובדה שמשפחתך מסורתית. אני לא מבטלת את העובדה שלמשפחות מסורתיות/דתיות יש קושי קצת יותר גדול אבל רק קצת. גם במשפחות חילוניות זה לא תמיד עובר חלק. אבל יש פנים לכאן ולשם. יש משפחות דתיות שקיבלו את העובדה יפה ויש משפחות חילוניות שקיבלו פחות יפה זה מאד אינדיבידואלי. העובדה שאתה רוצה לחלוק את האושר של אהבתך עם כל העולם פחות רלוונטי כרגע. למרות שאתה כבר מבטיח לעצמך מראש שההורים שלך לא יבינו זאת לעולם ואיני מבינה מנין לך הבטחון ? אולי הם כן ? תחשוב באופן חיובי אבל רק אל תצפה שזה יקרה בבת אחת. תן להם את הזמן לו הם זקוקים כדי להתרגל. מאחלת לך שתחליט החלטה נכונה והתמודדות קלה ככל שניתן. אני מאמינה מאד באהבת הורים - בסופו של דבר היא מנצחת.

 

[זה שסיפר]

אז..

אהה...זה לא מצב קל, אבל אתה צריך להכניס לעצמך לראש שאלו החיים שלך לא של ההורים שלך ולא של אף אחד אחר. כשאתה הולך לבסיס, אתה לא הולך עם ההורים, וכשאתה הולך לעבוד, אתה לא הולך עם ההורים שלך, כשהצטיינת בבי"ס לא הצטיינת בשביל ההורים שלך, אלא על מנת להצליח בחיים שבחוץ, אומנם אני מניח שההורים הם אלו שעודדו, אך הסיבה היא עדיין אותה סיבה - על מנת שתעשה משהו עם חייך. הורים אוהבים את ילדיהם, ובד"כ רוצים את טובתם, כשסיפרתי לאמא שלי, התגובות הראשונות שלה היו תגובות של דאגה, פחד שאני לא אסתדר בעולם, אלימות כלפי הומוסקסואלים..אי קבלה וכו' לצערי(ובאמת לצערי) החיים שלנו לא מי יודע מה קלים בשום מובן, גם לי יש חבר, הוא בן 18+ ואני בערך 16, סיפרתי להורים שלי ולמספר ידידות, ועדיין אין ביכולתי לנשק ולחבק אותו איפה ומתי שאני רוצה...ובטח שלא לספר לכל מי שאני רוצה! אני במסגרת בי"ס, מקום שאני מבלה בו 8-9 שעות ביום, אם הדבר יוודע בבי"ס שלי, החיים שלי יהיו רחוקים ממאושרים. אודה ואגיד שאיני חש צורך לספר לכל העולם, אני כן חש צורך בחופש, איני מדבר על כל נושא "הגאווה", אני שלם עם עצמי ואיני צריך לספר לחצי עולם על מנת לחוש חופשי, החופש עליו אני מדבר הוא החופש ללטף את החבר שלי על הלחי מתי שאני רוצה מבלי לדאוג שמישהו מבי"ס שלי יראה אותי ויעשה לי גיהינום. אלו דברים שאינם בשליטתי, אני מחויב ללכת לביה"ס אם אני רוצה תעודת בגרות... ואני לא בוחר את האנשים איתם אני לומד בביה"ס. אתה יכול לספר בידיעה שאם ידחו אותך, לא יהיה זה סוף העולם עבורך, ייתכן מצב שבו תאבד חברים טובים(ואיני אומר זאת בקלות דעת), אך לפחות תדע מי הם חבריך האמיתיים ולפחות תוכל להנות מהחיים שלך כפי שאתה רוצה...נכון, מילים מפוצצות, אך העובדות תדברנה בשם עצמן! האנשים שבאמת אוהבים אותך ידעו לראות אותך, ולא את הנטיה המינית שלך, מפני שאתה לא רק הומוסקסואל...יש לך אופי ואישיות, וכל אותם דברים שחברים שלך אוהבים בך. באשר לאנשים ברחוב? זה בא עם כל הקטע של להיות קצת שונה מהחברה

צריך להתעלם, אתה לא שונה מאף אדם אחר בעולם הזה, ומותר לך לחבק את החבר שלך איפה שבא לך ומתי שבא לך. אם תראה שאהבתך כלפי החבר שלך אינה שונה מאהבתם של זוג הטרוסקסואלי, כך תראה החברה אותך ואת החבר שלך. אני יודע שרבים מהדברים פה לא קלים ליישום בסופו של דבר, הכל זה תהליכים, וזה לא קורה בלילה אחד...עליך פשוט להתחיל להפעיל את הגלגלים ולחשוב עליהם...קח את הזמן, תעשה סדר בראש ותעשה את מה שטוב עבורך! לא עבור הוריך או חבריך! אני יכול להמשיך ולהרחיב, כתבתי פה די הרבה, ולא יודע אם יש כוח עוד לקרוא..חח אני במסרים אם בא לך לשאול או סתם לדבר

 

[זה שסיפר]

הממ..

שמתי לב שכתבתי דברים בצורה קצת טכנית אני מניח..שוב, כל הנושא רגשות ההורים וחברים זה גם נושא לדבר עליו..

 

[matanbu]

אתה כזה נשמה ../images/Emo25.gif

יום אחד החברה שלנו תהיה שונה לגמרי ולא יהיה צריך את הפורום הזה אפילו. לא כל כך רחוק. ~חיוך אופטימי~ (נו, אני אחרי פרק של הכי גאים... )

 

[tiptipon2]

ממש תודה אתם ממש חמודים

קודם כל רציתי להודות לכולם על התגובות שלהם זה ממש משמח לראות שתמיד יש אנשים טובים שאוהבים לעזור

נראה לי שיקח לי קצת זמן עד שאני אספר להורים שלי (אין לי אומץ) אבל החלטתי שהגיע הזמן להתחיל לספר לחברים,אתמול סיפרתי לחבר הכי טוב שלי שאמר לי שזה ממש לא מפריע לו

אבל דיי ידעתי שהוא יהיה סבבה עם זה הבעיה היא שאר החברים אבל צריך להתחיל מאיפושהו לא? אני חייב גם לשתף אותכם במקרה שקרה לי לפני יומיים,ישבתי עם חבר שלי באוטו והתנשקנו (זה היה מקום דיי מבודד) ופתאום עבר אוטו עם כמה ילדים בני משהו כמו 18 שבהו בנו,אנחנו כמובן הפסקנו והתחלנו לנסוע והם רדפו אחרינו במשך איזה חצי שעה בכבישים עד שלא היתה לנו ברירה ועצרנו ואז ירדו שניים מהם בשביל לראות מי אנחנו ואז הם נסעו,אני פשוט מזועזע מכמה לאנשים אין מה לעשות בחיים ואני מודה שזו היתה גם חוויה מפחידה כי זה יכל להיגמר יותר רע. בקיצור אין ספק שזו התקופה הקשה בחיי (אני בדיוק משתחרר ואני צריך להחליט דברים לגבי העתיד) ואין ברירה אלא לזרום עם החיים אני ממש מקווה שיהיה טוב בנתיים מצאתי לי מישהו חמוד