אני לא חושבת שהחמות רעה או נצלנית
ההפך, היא מנוצלת, סמרטוט של הבת שלה, שטיח וכל מילה שתרצו.
חמותך מגלמת כבר שנים את הדמות הזו של הסבתא שיודעת שאין מי שידאג לנכדים מלבדה, של האמא שנשארת אמא של הבת שלה באותו מובן שהיא גידלה אותה כילדה ובאותה רמה של אחריות לחיים מצד הבת.
כבר מזמן אין לחמותך חיים משל עצמה למרבה הצער, ולכן די מובן שהיא לא זוכרת שיש אנשים שיש להם כאלו.
זו לא סיבה להסכים לכל או לחלק מדרישותיה, אבל לא צריך לכעוס (ובטח לא לזעום ולקצוף. כשקראתי את התגובות היתה לי תחושה שהחברות פה כועסות אפילו יותר ממך).
מה כן?
לגבי זה שהם לא עזרו לך אחרי הלידה- הם לא חייבים. גם את סבורה שאנשים אמורים לעזור לעצמם. נכון שהאבסורד מרגיז כי לה הם כן עוזרים (יותר נכון סוחבים אותה טוטלית), אבל גם את מעדיפה את מצבך ללא עזרה מאשר את מצבה עם העזרה.
לגבי בקשות העזרה מכם- כשאפשר לעזור בלי טרחה גדולה מדי (למשל, פעם ביובל את מרגישה שלא אכפת לך לקחת אותם לבריכה? תספרי להם בלי כוונה שאת הולכת והם כבר יפילו עלייך את התיק. פעמים שלא בא לך, אל תספרי מה התכניות שלך) אז למה לא. אבל כשהעזרה הופכת להיות ניצול מוגזם, וכל אחד מחליט בעצמו מה זה מוגזם בשבילו, אפשר לעצור. צריך לעצור.
לעצור אפשר במילים בוטות ומעליבות אבל אפשר גם לא, ועדיף כך.
לישון אצלך כדי להכיר חבר חדש נשמע כמו לקבל ממך אישור ולגיטימציה לכך שהיא המזרון של האזור. זכותך לסרב אפילו אם יש אצלך מקום, ולהסביר שזה לא תואם את השקפותייך. אפילו עדיף שהיא תבין שזו הסיבה ולא המקום, כי המקום נשמע כמו 'אם היה לי מקום אז בכיף', ואני מבינה שזה לא כך.
"אם יש לך כסף מיותר תני לה"? אין לי כסף מיותר. יש לי כסף לשימוש למה שחשוב לי, ובשבילי זה חשוב. אם היא רוצה כסף היא מוזמנת לעשות מה שאני עושה: לעבוד ולהרויח אותו.
אגב, לגיסתך יש מה לאכול. היא אוכלת את אמא שלה.