אני וחמותי

אבל אלו אנשים שיכולים גם לפרנס את עצמם

ברמה מסויימת

אנשים עם בעיות קשות יוצאים לעבודה מתאימה
אפילו אם זו עבודת כפיים לא נעימה כמו נקיון
אדם צריך לפרנס את ילדיו ואם אין שם מסוגלות הורית ולקחו ממנה ילד אחד מאוד מוזר שהשאירו שניים

הבחורה הזו טפילה שכל המשפחה התגייסה לממן
 
מסכימה אבל

ישנם מקרים שהבעיה הזו לא מאפשרת לך לעבוד בעבודה רציפה, את חייבת לקום ולהתחיל משהו חדש כל חודש (קצת כמו להחליף גבר כל יומיים-חוסר יכולת התמדה בסיסית)
והרבה פעמים את רואה כאלו, מתדרדרות מהר מאוד לזנות אם אין להן משפחה תומכת כי הן צריכות איכשהו להשיג כסף לסיגריות או לחלב או ללחם. זו באמת מחלה מה שהיא מתארת פה, ולצערי יצא לי לפגוש אותה מקרוב בשכנה בת גילי.
יחד עם זאת, יתכן מאוד שהמצב שלה לא עד כדי כך חמור והיא כן יכולה לנקות/לעבוד בטלמרקטיניג/קופאית בסופר וכו והיא לא עושה את זה היום כי יש לה הורים שמפרנסים אותה (למרות שהיא דיברה על פרנסת הילדים ולא ספציפית עליה).

לגבי לקיחת הילד והשארת ה2 האחרים, לקחו לה ילד לפני שנולדו השניים האחרים. ככל הנראה בתקופה שלא היתה לה עזרה מהמשפחה ואנשים התקשרו להתלונן עליה (אולי אחות טיפת חלב...לכי תדעי) בהמשך אמא שלה, כדי למנוע מהמקרה להישנות, רצה לעזור לה ולטפל במקומה בילדים וגם בה,כדי שא. אף אחד מבחוץ לא יקרא לרשויות ב. אם במקרה הרשויות יגיעו הם יראו שהילדים מטופלים.
רשויות לא ממהרות בכלל לקחת ילדים ממי שצריך, רק ממי שלא. ומבחינתם אם יש מישהו במשפחה שדואג להם זה מספיק ולא מוציאים אותם (ועל זה אגב תודה לאל) מהמסגרת המשפחתית המוכרת שלהם.
 
אז היו מחזירים גם את הגדול

כל עוד הוא לא אומץ חוקית אלא רק באומנה הסבתא העוזרת יכולה היתה לבקש להחזיר את הילד הגדול הביתה

בקיצור,לי נישמע יותר מאשר מחלת נפש כמו אישה מניפולטיבית שמתפעלת את כולם

אם היא היתה חולה במחלת נפש ובגלל המחלה לקחו ממנה ילד זה לא נשאר בגדר סוד והכותבת היתה יודעת
לא נראה לי הגיוני שיקחו ילד והאח לא ידע למה לקחו מאחותו ילד.....
 
קשה לדעת מה המצב שם

אולי הוא כן אומץ. אולי הוא נמצא בפנימיה ויש לה זכויות ביקור או אימוץ פתוח .. אולי היתה שם גם התעללות כלשהי והחליטו לא להחזיר אותו ספציפית כדי שמצבו לא יתדרדר.... קשה לדעת כי המשפחה לא מנדבת לה פרטים והיא בטח לא פרטה לנו.

מחלת נפש כזו לא מוגדרת. עד כמה שאני יודעת.
אני לא מכירה את הבחורה כידוע, אבל היא מתארת אחד לאחד את הבת של השכנה שלי שזו פשוט דפיקות מולדת. ולדבר איתה או לנסות לגרום לה להתנהג בנורמטיביות זה ממש כמו לדבר אל הקיר.
 
נכון שאנשים שלוקים בנפשם

יכולים להתפרנס, ויש גם כאלה שהבעיה שלהם היא כזו שמפריעה להם להתפרנס מסיבה זו או אחרת.
באמת שחבל להיכנס פה ל DSM 4

קורה שיש ילד אחד שמוצא מחזקת המשפחה, ואז הילדים הבאים מושארים בגלל מעגל תמיכה חזק.
אבל הכי חשוב: אין סיבה לרביב לוותר על מה שחשוב לה, בשביל לתמוך בה

והחמות לגמרי חצופה, לא חשוב איך תסובבי את זה
 
בעלך צבוע קצת

מצד אחד הוא לא יודע למה וזה לא עניינך, אבל מצד שני הוא ואת אמורים לעזור לה? לא עוזרים למישהו לפני שיודעים מה מצבו ולמה זה מצבו.
זה קצת מזכיר לי את התמרמרות הציבור היום על החרדים שלא עובדים, מביאים הרבה ילדים, לא משרתים, לא משלמים מיסים ומצפים מאלו שכן (גם אלו שאין להם ובקושי שורדים) לממן אותם. זו עלוקתיות.

אגב, אמנם לדעתי גיסתך יכולה לעבוד באיזושהי עבודה, אבל אין ספק שיש לה מגבלה. גם מנטלית וכנראה גם פסיכיאטרית שאת לא מודעת אליה. לא לוקחים ילד כ"כ מהר ממישהי.
זונות ממשיכות להיות אימהות, מובטלות ממשיכות להיות אימהות... יש שם משהו הרבה יותר עמוק שברור שהמשפחה יודעת ולא משתפת אותך. (וברור שהם יודעים כי אלא אם כן הם נתקו איתה קשר בשנים ההן, הם וודאי יודעים איך היא טיפלה או לא טיפלה בילד ההוא)
 
והאמת ששורש הבעיה דומה

בין החרדים, לבין המשפחה של בעלה של רביב.
בשני המקרים, מישהו הסכים אי פעם בעבר הרחוק לקחת אחריות במקומם, ולא שם גבולות לאחריות הזו.
 
אני לא חושבת שהחמות רעה או נצלנית

ההפך, היא מנוצלת, סמרטוט של הבת שלה, שטיח וכל מילה שתרצו.
חמותך מגלמת כבר שנים את הדמות הזו של הסבתא שיודעת שאין מי שידאג לנכדים מלבדה, של האמא שנשארת אמא של הבת שלה באותו מובן שהיא גידלה אותה כילדה ובאותה רמה של אחריות לחיים מצד הבת.
כבר מזמן אין לחמותך חיים משל עצמה למרבה הצער, ולכן די מובן שהיא לא זוכרת שיש אנשים שיש להם כאלו.
זו לא סיבה להסכים לכל או לחלק מדרישותיה, אבל לא צריך לכעוס (ובטח לא לזעום ולקצוף. כשקראתי את התגובות היתה לי תחושה שהחברות פה כועסות אפילו יותר ממך).
מה כן?
לגבי זה שהם לא עזרו לך אחרי הלידה- הם לא חייבים. גם את סבורה שאנשים אמורים לעזור לעצמם. נכון שהאבסורד מרגיז כי לה הם כן עוזרים (יותר נכון סוחבים אותה טוטלית), אבל גם את מעדיפה את מצבך ללא עזרה מאשר את מצבה עם העזרה.
לגבי בקשות העזרה מכם- כשאפשר לעזור בלי טרחה גדולה מדי (למשל, פעם ביובל את מרגישה שלא אכפת לך לקחת אותם לבריכה? תספרי להם בלי כוונה שאת הולכת והם כבר יפילו עלייך את התיק. פעמים שלא בא לך, אל תספרי מה התכניות שלך) אז למה לא. אבל כשהעזרה הופכת להיות ניצול מוגזם, וכל אחד מחליט בעצמו מה זה מוגזם בשבילו, אפשר לעצור. צריך לעצור.
לעצור אפשר במילים בוטות ומעליבות אבל אפשר גם לא, ועדיף כך.
לישון אצלך כדי להכיר חבר חדש נשמע כמו לקבל ממך אישור ולגיטימציה לכך שהיא המזרון של האזור. זכותך לסרב אפילו אם יש אצלך מקום, ולהסביר שזה לא תואם את השקפותייך. אפילו עדיף שהיא תבין שזו הסיבה ולא המקום, כי המקום נשמע כמו 'אם היה לי מקום אז בכיף', ואני מבינה שזה לא כך.
"אם יש לך כסף מיותר תני לה"? אין לי כסף מיותר. יש לי כסף לשימוש למה שחשוב לי, ובשבילי זה חשוב. אם היא רוצה כסף היא מוזמנת לעשות מה שאני עושה: לעבוד ולהרויח אותו.
אגב, לגיסתך יש מה לאכול. היא אוכלת את אמא שלה.
 

MAMALY

New member
איילת הרגת אותי עם המשפט האחרון

שעה שאני מתגלגלת מצחוק
וכמובן כל מילה בסלע
 
לצערי רב מה שכתבת בסלע

(לא צערי שאת צודקת אלא שזה המצב העגום של האם-חמות במשפחה)
אני רק לא חושבת שהאמא סמרטוט או שטיח, אלא שהיא הבינה שאם היא רוצה את הנכדים היא תצטרך לעזור לטפל בהם אחרת יקחו אותם כמו את הנכד הראשון.
 

רביב35

New member
אני מסכימה איתך

שלעזור לי אף אחד לא חייב, אבל אני עובדת עם ילדים מאוד קשים, אז ממה לא בא לי אחרי העבודה לראות ילדים נוספים, גם מהמשפחה.
 

ayaht

New member
עוד משהו לרביב.

קראתי שוב את ההודעה שלך.

למעשה, את חיה כמעט כמו חד הורית.
מפרנסת לבד. נושאת בכל הנטל לבד.
יש לך בעל. תיאורטית.
אבל תכלס, הוא יותר עסוק בעניינים של המשפחה שלו מאשר במשפחה שלכם.
מה את עושה שם?
 

רביב35

New member
הי

זה לא בדיוק נכון, הוא דווקא מאוד עוזר בבית, אחרי לידה כמעט חודשיים לא תיפקדתי והוא עשה הכל בבית, כולל בישולים, ניקיונות, קניות ועוד. אני לא אוהבת משק בית, לכן החלק הזה מוטל עליו , מבחינת המשכורת, הוא עובד קשה בעבודה פיסית שעות רבות, זה שמשכורת נמוכה- אין לי טענות אליו, כי הוא עושה את המקסימום. ובאמת המצב לא נעים.
 

ayaht

New member
זה דווקא טוב לשמוע :)

אם כך, אז הבעיה היא "רק" המשפחה שלו.
ואין מה לעשות, את צריכה להגן על מה ששלך.
על הבית שלך, על הזוגיות שלך ועל בעלך מפניהם.
צר לי, לפעמים הרומנטיקה נגמרת ומגיעה המציאות.
ובמציאות לא כולם לטובתנו.

סכמי עם בעלך שמידע על מה שקורה אצלכם בבית לא עובר למשפחתו.
לא מה קניתם ולא מה עשיתם.
מפני שיש עיניים חמדניות שמסתכלות עליכם מבחוץ. והן לא לטובתכם.
 

רביב35

New member
תראי

אני לא מספרת להם מה קיניתי ומה עשיתי, אבל הם רואים, קודם כל אני עובדת בתפקיד שאני מגיעה גם לישוב שלהם שהם רואים את הבגדים שאני לובשת, שהם לא זולים ( אגב רובם נשמרו עוד מללפני החתונה ), אבל זאת הם אינם יודעים. וגם כאשר הילדה נולדה הם הציעו דברים שנשארו מהנכדים שלהם ואני לא לקחתי, כי אני מעדיפה הכל חדש, ככה זה אני. כמובן שסירבתי בנימוס, והם לא אהבו את זה מדוע הילדה שלי מקבלת הכל חדש, והנכדים אחרים מקבלים יד שניה.
למען האמת, אבא שלי מתגורר בחו"ל, כאשר בתי נולדה הוא בא לארץ וקנה על חשבונו את כל הציוד הנדרש: עגלה, מיטת תינוק, כיסא לאוכל , אמבטיה ועוד הרבה דברים, מבלי שביקשתי, ככה זה לא שאני מבזבזת. כאשר הם הגיעו, הם ראו שהכל חדש ולא אהבו את זה.
 

ayaht

New member
זה עוד יותר מחזק את מה שאמרתי.

הם לא לטובתך.
הם מקנאים בך וחשים כלפייך טינה על מה שיש לך.
הם כמובן לא רואים ולא מבינים כמה קשה עבדת בשביל זה.
הרי גם הם עובדים קשה. אבל להם זה לא הצליח.

את לא צריכה להתנצל על מה שיש לך, אבל הם כן יגרמו לך להרגיש לא בנוח.

תקשיבי לעצמך.
ואל תפחדי להגן על עצמך מפניהם.
הבעל שלך יצטרך לבחור צד.
אין מה לעשות עם אנשים כאלה, ושלא יהיו לך טעויות. הם יכולים להרוס. הם רוצים להרוס.
 
למעלה