אני וויש
ואני בן אדם כואב.
אבל רק היום הבנתי עד כמה.
אני חושבת שבכיתי היום בשביל שנים.
בשביל כל החלומות המנופצים שלי.
בשביל כל האשליות.
וזה לא מפסיק.
הפנים שלי נפוחות וקיבלתי התקף אסטמה שלא היה לי שנתיים.
בכיתי על המכות האלה שאלוהים הנחית עליי.
בדיוק כשחשבתי להתאושש מאחת,קיבלתי אחרת.
הלב שלי שבור מעוך מרוסק.
בא לי שהוא ידמום.
פעם הייתי מצטטת את רחל המשוררת:"ליבי מפויס למפרע"
ואז התחלתי להשלים עם זה.
אני לא ביתו המועדפת של אלוהים.
אני הגר.
מישהי שבועטים למדבר.
האקס שלי תמיד היה אומר לי: מי ירצה אותך?
מי יקח אותך עם כל השריטות?
את לא תדעי אהבה כמו שלי.
רק אני מכיר אותך.
רק אני יודע מי את באמת.
וואלה...
לא ידע פסיק עליי.
אפילו לא איך אני אוהבת שמזיינים אותי.
אהבה...
הרס לי את החיים לדורות.
ואני מציגה חיוכים מולו ומול כולם.
ונשברת כמו ילדה במקלחת,בוכה בשקט.
מחר יש מסיבת ברית לאחי.
לא רוצה לראות אף אחד.
אני פתאום הבנתי משהו.
אני וויש זה לא משהו אמיתי.
וכל השיקום חיים שלי זה לא אמיתי.
אני שבירה כמו כוס יין שקופה.
אני הוזה,אני ח ולמת וזה מה שמחזיק אותי שפויה.
כי הכל סביבי כמו סיוט.
וכשנכסתי לפה פעם ראשונה הייתי בבועה ושקעתי.
מידי פעם היו לי דימדומים שהרימו אותי.
אני חוזרת לשם.
לפחות לא השליתי את עצמי שמישהו ראוי יאהב אותי פעם.
אני אף פעם לא אהיה יפה מספיק,חכמה מספיק או ייצוגית מספיק.
ואני בן אדם כואב.
אבל רק היום הבנתי עד כמה.
אני חושבת שבכיתי היום בשביל שנים.
בשביל כל החלומות המנופצים שלי.
בשביל כל האשליות.
וזה לא מפסיק.
הפנים שלי נפוחות וקיבלתי התקף אסטמה שלא היה לי שנתיים.
בכיתי על המכות האלה שאלוהים הנחית עליי.
בדיוק כשחשבתי להתאושש מאחת,קיבלתי אחרת.
הלב שלי שבור מעוך מרוסק.
בא לי שהוא ידמום.
פעם הייתי מצטטת את רחל המשוררת:"ליבי מפויס למפרע"
ואז התחלתי להשלים עם זה.
אני לא ביתו המועדפת של אלוהים.
אני הגר.
מישהי שבועטים למדבר.
האקס שלי תמיד היה אומר לי: מי ירצה אותך?
מי יקח אותך עם כל השריטות?
את לא תדעי אהבה כמו שלי.
רק אני מכיר אותך.
רק אני יודע מי את באמת.
וואלה...
לא ידע פסיק עליי.
אפילו לא איך אני אוהבת שמזיינים אותי.
אהבה...
הרס לי את החיים לדורות.
ואני מציגה חיוכים מולו ומול כולם.
ונשברת כמו ילדה במקלחת,בוכה בשקט.
מחר יש מסיבת ברית לאחי.
לא רוצה לראות אף אחד.
אני פתאום הבנתי משהו.
אני וויש זה לא משהו אמיתי.
וכל השיקום חיים שלי זה לא אמיתי.
אני שבירה כמו כוס יין שקופה.
אני הוזה,אני ח ולמת וזה מה שמחזיק אותי שפויה.
כי הכל סביבי כמו סיוט.
וכשנכסתי לפה פעם ראשונה הייתי בבועה ושקעתי.
מידי פעם היו לי דימדומים שהרימו אותי.
אני חוזרת לשם.
לפחות לא השליתי את עצמי שמישהו ראוי יאהב אותי פעם.
אני אף פעם לא אהיה יפה מספיק,חכמה מספיק או ייצוגית מספיק.
