אני והצרות שלי...
אז נכנסתי לתפוז וראיתי שקיים פורום שאולי יכול לעזור לי, או לפחות אני יכולה לנסות להעלות את הבעיות שלי לכתב ולקוות שיהיה מי שיזדהה. אז מעשה שהיה כך היה... התגייסתי לצבא והכרתי מישהי. כבר על ההתחלה נמשכתי אליה. אפילו לא פיזית. האישיות שלה הייתה מקסימה בעיני אבל מאז ומתמיד נמשכתי לבחורים, בלי מערכות יחסים רציניות שאפשר להתייחס אליהן, והרבה התאהבויות חד צדדיות מצידי, אבל בחיים לא חשבתי ככה על בנות, אז פשוט נפנפנתי את המחשבות ממני והלאה. נהיינו חברות, לא הכי קרובות, אבל נוצר קשר. שמרנו על קשר במסגרת קבוצה קרובה של חברות. עדיין מחשבות בכיוון עברו לי בראש, אבל לא באמת חשבתי שיכול לקרות משהו. ואז להפתעתי גיליתי ממנה שהיא לסבית מה שבעצם הביא אותי לחשוב שאולי יש סיכוי. במסגרת מסיבה החלטתי שאם אני לא אנסה בחיים לא יקרה שום דבר, וכמו במסיבות של סיום בתיכון שכולם משתכרים ומתחרמנים, הנחתי שזה יהיה תירוץ לא רע אם זה לא יילך. אז שתיתי לא מעט ורקדתי איתה, וכמובן ש'קראתי את הסימנים' שאמרו שהיא מעונינת. אז לקחתי אותה הצידה ושכבנו על ספה ביחד עייפות ומזמזתי לה את האזניים, צוואר בלי לנשק אותה ישירות, והיא ממש לא התנגדה. יצאנו מהמועדון מחובקות והסכמנו לדבר על מה שקרה. כשהתקשרתי שפכתי את הלב בצורה יחסית טפשית כי זה בטח נורא הלחיץ אותה שאני חושבת עליה כל כך הרבה זמן, אבל קבענו שהיא תבוא אליי לראות מה יקרה. אז היא באה אליי וסופסוף נישקתי אותה אחרי שכבר גירדתי את הקירות, ופשוט שעתיים שלמות התמזמזנו. הרגשתי, באמת, על גג העולם. מי ידע שזה כל כך מספק להתנשק עם בחורה? היא הלכה הביתה, וכשנפגשנו למחרת היא פשוט לא דיברה על זה. או בכלל. זה היה ממש מוזר. וזה די שיגע אותי, אבל החלטתי לתת לה את הזמן שלה, כי אמרתי לה שתכלס לי זה לא ישנה - אם נראה שהולך, נלך על זה ואם לא יתאים לה, אז גם בסדר. גם היה לי קטע דומה עם ידיד שלי שהייתי מאוהבת בו מעל הראש כשנכנסתי איתו למערכת היחסים היזיזית ובסופו של דבר זה סוג של ריפא אותי ממנו, כי מאז לא חשבתי עליו בצורה כזו. אז הנחתי שאני אוכל להתמודד איתה באותה צורה. אבל מחשבות לחוד ורגשות לחוד. זה לא שהתאהבתי בה, אבל פשוט ממש בלבל אותי היחס שלה. בסופו של דבר היא אמרה לי שהיא לא מעוניינת. אבל לא הבנתי ממה זה נבע. כמובן שאחרי היחס הקר שלה כלפיי סביר להניח שגם אם היא הייתה משנה את דעתה לא הייתי רצה אחריה, אבל זה נורא תסכל אותי. זה לא שהרגשתי דחויה. פשוט היו חסרות לי תשובות. ואז בשלב מסוים הרגשתי שאני סתם מתעלקת עליה, ואני שהייתי אמורה להיות הכי קלילה ולהתגבר מהר, נהייתי כזאת 'בחורה'. ועכשיו כל פעם שאני רואה אותה עם החברות שלנו אני ממש מתקשה להסתכל עליה, לנהל איתה שיחה. אני כל הזמן חושבת על מה שאני הולכת להגיד לה לפני. אני פשוט חושבת עליה המון, וזה קצת מחרפן אותי. פשוט, היה לנו לילה אחד מדהים, ואז פתאום היא החליטה שלא. בלי הסברים וכלום. ואני מרגישה מפגרת שנתתי לה לעשות לי את זה. מצד אחד אני לא רואה במהה שקרה טעות, אבל מצד שני הייתי רוצה לשנות את הדרך שבה דברים התנהלו.
אז נכנסתי לתפוז וראיתי שקיים פורום שאולי יכול לעזור לי, או לפחות אני יכולה לנסות להעלות את הבעיות שלי לכתב ולקוות שיהיה מי שיזדהה. אז מעשה שהיה כך היה... התגייסתי לצבא והכרתי מישהי. כבר על ההתחלה נמשכתי אליה. אפילו לא פיזית. האישיות שלה הייתה מקסימה בעיני אבל מאז ומתמיד נמשכתי לבחורים, בלי מערכות יחסים רציניות שאפשר להתייחס אליהן, והרבה התאהבויות חד צדדיות מצידי, אבל בחיים לא חשבתי ככה על בנות, אז פשוט נפנפנתי את המחשבות ממני והלאה. נהיינו חברות, לא הכי קרובות, אבל נוצר קשר. שמרנו על קשר במסגרת קבוצה קרובה של חברות. עדיין מחשבות בכיוון עברו לי בראש, אבל לא באמת חשבתי שיכול לקרות משהו. ואז להפתעתי גיליתי ממנה שהיא לסבית מה שבעצם הביא אותי לחשוב שאולי יש סיכוי. במסגרת מסיבה החלטתי שאם אני לא אנסה בחיים לא יקרה שום דבר, וכמו במסיבות של סיום בתיכון שכולם משתכרים ומתחרמנים, הנחתי שזה יהיה תירוץ לא רע אם זה לא יילך. אז שתיתי לא מעט ורקדתי איתה, וכמובן ש'קראתי את הסימנים' שאמרו שהיא מעונינת. אז לקחתי אותה הצידה ושכבנו על ספה ביחד עייפות ומזמזתי לה את האזניים, צוואר בלי לנשק אותה ישירות, והיא ממש לא התנגדה. יצאנו מהמועדון מחובקות והסכמנו לדבר על מה שקרה. כשהתקשרתי שפכתי את הלב בצורה יחסית טפשית כי זה בטח נורא הלחיץ אותה שאני חושבת עליה כל כך הרבה זמן, אבל קבענו שהיא תבוא אליי לראות מה יקרה. אז היא באה אליי וסופסוף נישקתי אותה אחרי שכבר גירדתי את הקירות, ופשוט שעתיים שלמות התמזמזנו. הרגשתי, באמת, על גג העולם. מי ידע שזה כל כך מספק להתנשק עם בחורה? היא הלכה הביתה, וכשנפגשנו למחרת היא פשוט לא דיברה על זה. או בכלל. זה היה ממש מוזר. וזה די שיגע אותי, אבל החלטתי לתת לה את הזמן שלה, כי אמרתי לה שתכלס לי זה לא ישנה - אם נראה שהולך, נלך על זה ואם לא יתאים לה, אז גם בסדר. גם היה לי קטע דומה עם ידיד שלי שהייתי מאוהבת בו מעל הראש כשנכנסתי איתו למערכת היחסים היזיזית ובסופו של דבר זה סוג של ריפא אותי ממנו, כי מאז לא חשבתי עליו בצורה כזו. אז הנחתי שאני אוכל להתמודד איתה באותה צורה. אבל מחשבות לחוד ורגשות לחוד. זה לא שהתאהבתי בה, אבל פשוט ממש בלבל אותי היחס שלה. בסופו של דבר היא אמרה לי שהיא לא מעוניינת. אבל לא הבנתי ממה זה נבע. כמובן שאחרי היחס הקר שלה כלפיי סביר להניח שגם אם היא הייתה משנה את דעתה לא הייתי רצה אחריה, אבל זה נורא תסכל אותי. זה לא שהרגשתי דחויה. פשוט היו חסרות לי תשובות. ואז בשלב מסוים הרגשתי שאני סתם מתעלקת עליה, ואני שהייתי אמורה להיות הכי קלילה ולהתגבר מהר, נהייתי כזאת 'בחורה'. ועכשיו כל פעם שאני רואה אותה עם החברות שלנו אני ממש מתקשה להסתכל עליה, לנהל איתה שיחה. אני כל הזמן חושבת על מה שאני הולכת להגיד לה לפני. אני פשוט חושבת עליה המון, וזה קצת מחרפן אותי. פשוט, היה לנו לילה אחד מדהים, ואז פתאום היא החליטה שלא. בלי הסברים וכלום. ואני מרגישה מפגרת שנתתי לה לעשות לי את זה. מצד אחד אני לא רואה במהה שקרה טעות, אבל מצד שני הייתי רוצה לשנות את הדרך שבה דברים התנהלו.
