אני והפסיכולוגית

[lana24]

אני והפסיכולוגית

יש לי בעיה קטנה עם הפסיכולוגית

לפני כחודשיים יצאתי מהצבא זמנית כי הייתי בדכאון
בפגישה איתה היום אמרתי לה שמאד מתחשק לי לחזור לצבא אך היא לא כל כך מסכימה
היא אומרת שלפני שאני חוזרת אני צריכה לצאת מהבית ולעשות דברים (אני יוצאת עם חברות וכאלה, אני לא עובדת או הולכת לאיזה חוג)
היא רוצה שקודם כל תהיה לי שגרה ותקופה משמעותית בה עשיתי משהו ככה שאחכ כשישאלו אותי בועדה רפואית יראו שיש לי כוח לשרת וכך אוכל לחזור לצבא
הקטע הוא שאני אומרת לה את השגרה שאני רוצה- לחזור לצבא
אמרתי לה שאני מרגישה שאני לא עושה את מה שאני אמורה לעשות כשכל האנשים בגיל שלי נמצאים בצבא ואני בבית וזה יוצר אצלי אי נוחות ורצון לעשות את מה שכולם עושים.. אני מבולבלת

 

[עפרה מהודר]

היי

קודם כל, רציתי להגיד לך שזה מאוד מרשים שחשוב לך כל כך לחזור לצבא. יש היום המון צעירים שאין להם את ההצדקה שלך ומשתמטים להנאתם.

עכשיו, שאלה:
האם לא הוגדר לך מראש משך הפרופיל הזמני?
לא הגבילו את זה לחצי שנה או משהו כזה?

בכל מקרה, עם כל האופטימיות, קחי בחשבון אפשרות שהשיפור במצב רוחך כרגע הוא עקב היציאה מהמסגרת של הצבא, שלחצה עלייך. וחזרה כה מוקדמת לצבא אולי עלולה לדרדר אותך חזרה.
האם בכלל תוכלי להמשיך את הטיפול אצל הפסיכולוגית הזאת כשתחזרי לצבא?

 

[lana24]

היי

הפרופיל אמור להיות לתקופה של חצי שנה אבל אמרו לי שאם אני אהיה מעוניינת לחזור לפני אז אני יכולה אחרי 3 חודשים
ואני חושבת שכן אוכל להמשיך עם הפסיכולוגית שלי באופן פרטי.

אני מפחדת לחזור אחרי חצי שנה כי זה הרבה זמן בית ואני לא רוצה שבתעיד ישאלו אותי דברים על הצבא ואני אגיד שחצי שנה הייתי בבית בגלל ככה וככה דברים, למרות שזה דכאון חולף ולא מחלת נפש של ממש
אבל עדיין, חשוב לי שלא יסתכלו עליי בצורה שלילית

 

[reva7]

היי

אני אציג את עצמי כי לא הייתי פה מלא זמן: אני בחורה בת 20, בלי שום הסמכה או לימודים גבוהים, בצבא, רוצה ללמוד פסיכולוגיה. כל מה שכתוב כאן בא מתוך הראש והמחשבות שלי ומתוך רצון טוב

בהחלט יכול להיות שהתחושה וההרגשה הטובה שלך כרגע היא כי יצאת מהמסגרת ואת מרגישה הקלה
אני מאמינה שהפסיכולוגית לא ייעצה לך סתם ככה לצאת מהבית ולעבוד והיות יותר פעילה. היא גם רואה ומבינה אותך ואת הצרכים שלך וגם יודעת מה דבר או שניים על מה שיידרשו ממך בצבא

אל תביני אותי לא נכון, זה לא שלא ירצו לגייס אותך או משהו כזה,
אבל זה כן ייתן לך נקודות זכות אצלהם ויוסיף לך באופן אישי המון.
לדעתי כדאי לך לשקול את זה שוב ולחשוב על זה, כי בתכלס להמשיך ולרצות משהו שלא בנמצא כרגע- זה מאוד מתסכל, אז כן מאוד כדאי לך לחשוב איך את מנצלת ומייעלת את הזמן החופשי שלך כרגע וגם מצליחה להנות.

עוד רעיון- למה שלא תתנדבי במסגרת כלשהי בנתיים? כך גם תתרמי וגם תעבדי

בהצלחה בכל אופן !

 

[lana24]

חשבתי על זה
בינתיים אני בודקת אפשרות לעבוד באירועים בתור רקדנית. זה משהו שתמיד אהבתי לעשות- לרקוד
ועוד לקבל על זה כסף.
דרך אגב, בתור מישהי שרוצה ללמוד לימודים גבוהים, את חושבת שזה שיצאתי לחצי שנה מהצבא בגלל דכאון חולף זה משהו שיכול למנוע ממני לימודים מסויימים בעתיד? זה גם פחד גדול אצלי איך שאנשים יסתכלו עליי

 

[עפרה מהודר]

המממ, סליחה...

אם מה שמטריד אותך הוא הרושם שיקבלו אנשים, לעניות דעתי להגיד "קיבלתי דחיית שירות של חצי שנה" נשמע הרבה יותר טוב מלהגיד "בגיל 19 עבדתי בתור רקדנית באירועים". דעתי האישית.

 

[lana24]

חחח

זכותך.
זאת לא עבודת חשפנות או משהו כזה. ממש לא חחח אם זה היה ככה לא הייתי חושבת
פשוט לרקוד תמיד אהבתי וזה משחרר אותי ועושה לי טוב
הייתי גם כנרית באירועים
וגם עבדתי כבר במלצרות המון זמן, בחנות כלבו.. עבודות של בני נוער הרי אין לי קריירה עדיין

 

[lana24]

אני לא יודעת איך להסביר את ההרגשה

כשהפסיכולוגית אמרה לי שקודם לצאת לעבוד במקום לחזור לצבא כרגע, הרגשתי סוג של כעס
מצד אחד אני יודעת שזה שיצאתי זה למטרה להשתקם ולחזור עם כוחות מחודשים ולסיים את השירות כמו שאני רוצה
אך מצד שני אני מרגישה כעס על עצמי, כשאני רואה את החברים שלי הולכים לבסיס ואני לא.. וזה מתסכל
אני יודעת שמלא אנשים היו רוצים הזדמנות כזאת של לצאת מהצבא לחצי שנה ואז לחזור וזה ייחשב כשירות מלא
אני באמת מודה לצבא שנתנו לי את האפשרות הזאת, כי הגעתי למצב כזה שהייתי אוכלת ומקיאה כי הגוף שלי דחה כל דבר שהכנסתי לפה מרוב חנק בגרון ועכשיו תודה לאל אני מרגישה פי אלף יותר טוב ממה שהרגשתי לפני חודשיים. אני עדיין בוכה לפעמים אבל אני מטפלת בעצמי אם זה ביציאות עם חברות ופגישה עם הפסיכולוגית.
פשוט קשה לי לקבל את זה שאני בחוץ ואני מרגישה שאני לא עושה את הצבא כמו שצריך כי אני מאמינה שכל בנאדם שיכול לשרת צריך להתגייס.
ואז אני אומרת לה שאני רוצה לחזור והיא לא כל כך מסכימה וזה סוג של מערער לי את כל המערכת בראש ואז אני מתחילה לחשוב "אולי היא צודת? אולי אני צודקת והיא לא?" אחרי הפגישה איתה פשוט בכיתי כי הרגשתי אכזבה בזה שהיא אמרה לי שקודם אני צריכה לצאת מהבית ולעשות עם עצמי משהו לפני שאני אחזור לשרת.
משהו בפנים בוהר לי ואומר לי "תחזרי לצבא כמה שיותר מהר"

 

[reva7]

זה באמת מצב מתסכל מה שאת מתארת...

מצד אחד יצאת כי הרגשת רע ועכשיו נהיה לך טוב אז למה לא לחזור בעצם?
במיוחד כשכולם מסביבך עושים את זה וקצת סובלים אבל ממשיכים.

אז זהו, שלפעמים אנחנו מקבלים זווית ראייה שונה ברגע שאנחנו יוצאים ממצב מסוים. נסי להזכר איך הרגשת כשהיית בצבא, תקראי את ההודעות שלך פה...
אני מאמינה שהיו עוד דברים שהפריעו לך מלבד השירות עצמו אבל הוא מאוד מאוד הקשה עלייך. (בלי קשר, האם אפשר לשאול- באיזה חודש התגייסת?)
אז עכשיו, מהנקודה שאת נמצאת בה היום, את רואה את הדברים בצורה שונה.
הפסיכולוגית שלך יודעת ומסתכלת גם על המצב שלך קודם, היא חושבת וכנראה יודעת שמהר מאוד תוכלי לחזור למצב הקודם.

משהו שחשוב שתביני - כתבת אני "לא עושה צבא" או "לא עושה שירות צבאי מלא", הכל תלוי בך ואיך שאת בוחרת להתנהג במצב הזה. את יכולה לבחור לכעוס על עצמך ולהתבאס ואת יכולה גם להבין שאת באמת זקוקה לזה ואין בזה שום דבר פסול או רע או לא נכון.
אם תרצי את יכולה לחתום גם עוד כמה שנים קבע ולהשלים את הפערים האלה אם תרגישי בהם !
חוץ מזה, דווקא בגלל תקופת "ההחלמה" (קשה לי קצת עם המילה אבל לא מצאתי אחת יותר מתאימה) כשתחזרי תהיי הרבה יותר יעילה, ממוקדת וחדורת מוטיבציה מאשר כשתחזרי עכשיו וכך תוכלי לתרום הרבה יותר.

בקשר לרעיון הריקוד- זה נשמע לי טוב מאוד אם זה משבהו שאת אוהבת, כמובן לא במועדון ודברים כאלה. דרך חוגים זה יכול להיות מצוין

ושוב, להתנדב את יכולה גם פעם בשבוע או אחת לחודש, מה שתמצאי שיתאים לך וכך גם תרגישי משמעותית יותר (?)

אני מקווה שכתבתי לענייין, יש י עוד המון לכתוב בנושא אבל לא רציתי להעמיס יותר מידיי...

 

[עפרה מהודר]

לדעתי כתבת לעניין.

אני מסכימה כמעט עם כל מילה.

 

[lana24]

תודה

בעקרון הצבא היה טריגר לתסכולים קודמים.
עברתי המון דברים בחיים שלא ידעתי בדיוק איך להתמודד איתם (כגון מות של אבא, נסיון התאבדות של אמא..)
מה שאני חושבת שקרה זה שבצבא פתאום הכל נפל עליי. כל מה שניסיתי להתעלם ממנו שנים פתאום נפל לי על הראש ולא הבנתי מאיפה זה בא.
תמיד חשבתי על עצמי "וואי, אני תותחית. אני מתמודדת אחלה עם כל מה שקרה במשפחה וכו'"
אבל זהו שכנראה פה טעיתי. לא ממש התמודדתי. יותר אמרתי "יאללה יעבור" וזהו. אמא שלי הציקה לי שנתיים לפנות לפסיכולוגית כי לפעמים שהיו לי מעידות קטנות היא הייתה רואה את העצבות שלי. תמיד המשכתי ללכת מהמעידות הקטנות האלה, ובמעידה האחרונה, פתאום הרגשתי שיש מעליי סלע ענקי שלא מאפשר לי לקום.
ואני כל כך רוצה לקום, לעשות צבא, לעבוד, לחייך, לרקוד ולהנות וזה בוהר אצלי בנשמה בצורה מטורפת שאני מרגישה את החום הזה בתוך הלב שמחכה להתפרץ ומצד שני יש לי את הסלע הענקי הזה שלא מרפה ולא זז ממני.. אולי הטיפולים הפסיכולוגים הם דרך לפורר את הסלע לחלקים קטנים ואז לקום מהם.
אני פשוט מתגעגעת למי שהייתי.. תמיד חייכתי, תמיד רציתי להתגייס. לפני חודשיים לא יכולתי לעשות כלום, עכשיו אני מרגישה יותר טוב, אולי לא מספיק טוב בשביל לשרת עדיין אבל אני כבר מחייכת לפעמים ללא סיבה, שזה גם טוב.
תודה לך את יכולה להגיד כל מה שבא לך חחח אני אוהבת לקרוא

 

[עפרה מהודר]

"לפורר את הסלע כדי לקום"

כן, נראה לי שזו המטרה של דחיית השירות שקיבלת.

עד עכשיו ניסית אחד משני אופנים: או לחיות עם הסלע כאילו כלום לא קרה

לא עבד.
או ליפול מתחת לסלע

גם לא עבד.
כנראה באמת כדאי לפורר את הסלע הזה לאבנים קטנות, שאפשר להסתובב איתן בתיק (או, אם תרצי -- בקיטבג)...

 

[עפרה מהודר]

ההרגשה הזאת שלך

ההרגשה שאת חייבת לחזור מהר לצבא נובעת לדעתי משני גורמים:
א. חינוך מאוד ערכי שקיבלת, לפיו כולם צריכים לשרת.
ב. הצורך להיות כמו החברים שלך, שהולכים לבסיס -- להיות כמו כולם.

אבל זהו, שמצב שלך לא כמו של כולם.
רוב החברים שלך -- אביהם עוד חי, אני מניחה, ואצל רובם -- אמא לא ניסתה להתאבד (לא שהם יודעים בכל אופן).
את מתמודדת עם מצב שונה מזה של רוב בני גילך, לכן גם אורח החיים שלך כרגע לא נראה כמו שלהם.

את זוכרת שכשהיית בצבא חששת שאת "לא נורמלית"?
מה שאת עוברת הוא תגובה נורמלית למצב לא נורמלי.

 

[ברם אולם]

לאנה- כמעט אמרו לך הכל,אך טרם הבהירו לך את

חשיבותו של הטיפול הפסיכולוגי עבורך.את נמצאת בתחילתו של תהליך טיפולי,אך את מתנהגת בו כאילו "הכל כרגיל " אצלי,כאשר למעשה - לא הכל כרגיל.כדי להתקדם בתהליך

הטיפולי עלייך להתמיד בו ,וגם להיות קשובה לפסיכולוגית שלך שרואה דברים שאולי את עוד לא רואה לגבי מצבך ,והיא גם יודעת לאיזו נקודה היא מעוניינת להביא אותך בטיפול.

במצב שאת מתחילה לשקול כל פנייה של הפסיכולוגית אלייך לגבי מעשייך בצורה לא עניינית,אלא במחשבה ילדותית או אחרת היכולה בקרוב להשפיע לרעה על מצבך הנפשי

ובכך - למעשה תשיגי את ההפך ממה שמטרת הטיפול לעשות לטובתך. אל תרוצי לשום מקום.היי קשובה יותר לפסיכולוגית שלך,היא הרי רוצה בטובתך.שנית,טוב תעשי אם

תעלי את ההתלבטויות שלך בשיחה עם הפסיכולוגית,כי אלה הדברים הבאמת חשובים בטיפול,ויחד איתה תנתחו את המצב,את האפשרויות השונות,ואת הסיכונים עבורך במידה

ותפעלי בצורה כזו או אחרת .יש דברים שאת עדיין לא מודעת לקיומם (נפשית/התנהגותית) ולכן את בטיפול,וטוב שכך.אז לטובתך,הקשיבי היטב לעיצותיה,שוחחי איתה על

הלבטים,אך היי קשובה לה ולעיצותיה עבורך. בהצלחה.