חשבתי על זה המון... "הלבד שלי" ../images/Emo221.gif
כשהגעתי הנה, אל הלבד, זה היה Rtitan חבול, פגוע, מעין "מת מהלך" שכזה שמנסה לשרוד רק עד הבוקר שלמחרת. פליט של זוגיות שהתמוטטה ברעש עצום, ובלב מרוסק למיליון רסיסים זעירים. כל מה שחיפשתי היה מקום שבוא אוכל להיות, רחוק מהעולם, ללקק את הפצעים ולנסות להחלים ממה שקרה שם. בחרתי לגור בבית בגליל, שיהיה לא רחוק מהילדים שלי, אבל גם לא קרוב למקום שבו היתה הזוגיות ההיא. רציתי להיות לבד, והייתי לבד - איש ביישוב לא הכיר אותי, ואני לא הכרתי אף אחד אחר. הייתי יוצא מהבית לפני ששאר התושבים התעוררו, וחוזר לביתי אחרי שרובם נרדמו. הלבד הזה היה מקלט בטוח, והיה מקום שבו למדתי על עצמי - מי אני, ומה אני צריך. לא חשבתי שאי פעם ארצה זוגיות נוספת אחרי הדרך שבה הקודמת הסתיימה - אבל ידעתי שיהיה מה שיהיה, אני רוצה להבין מה היה גרגר החול שהרס את מה שהיה לי. הלבד הזה נתן לי את האפשרות להיות אני בעצמי, להבין, לנתח ולעשות את השינויים הדרושים כדי שמתוכו ייצא RT חדש יום אחד. הלבד הזה היה מצב של "חוסר הכרה" כמו אחרי פציעה חמורה, מצב שבו כל המשאבים מופנים כדי להחלים, וכשיגיע היום המתאים, אתעורר מהמצב הזה לחיים חדשים. אינני יודע מתי זה קרה, אבל יום אחד הוא הגיע, חזרתי להכרה, חזרתי לחפש חברה, לחפש שוב חברת בני אדם, ולא להאמין - גם חברת נשים
. הלבד הזה איפשר לי להגיע לכל מערכת אחרת, אדם שיודע על עצמו הרבה יותר ממי שהייתי. הלבד הזה איפשר לי להבין בני אדם אחרים, ויותר מהכל - הלבד הזה לימד אותי להבין לאילו תהומות אפשר להדרדר - אבל שגם משם, אפשר לעלות בחזרה אם רק מאמינים שאפשר. אפשר להיות מלא גם כשאתה לבד, ואפשר להיות לבד גם כשאתה בסביבה שוקקת חיים - ואין כל רע בלדעת שמדי פעם אני רוצה לחזור אל הלבד שלי, הוא עושה לי טוב ומאפשר לי לעבד חוויות כמו ששינה מעבדת את מאורעות היום ומסדרת מחדש את הזכרונות במוח. כמו שכתבו כאן כבר לפני - גם בזוגיות הבאה שלי, יהיו רגעים שארצה להיות לבד, ויהיו רגעים שארגיש שבת הזוג שלי מעדיפה להיות לבד - וזה נכון לתת לכל אחד את המקום שלו, את המרחב שלו להיות עם עצמו, כדי שכל אחד מאיתנו יוכל לחזור אל הזוגיות אחרי "שינה טובה" של לבד - פשוט כי רוצים להמשיך להיות יחד.