אני והלבד שלי

[Rtitan]

../images/Emo9.gif תודה...

 

[הילה301]

גם אני מאד התחברתי

תודה ששיתפת

 

[Rtitan]

../images/Emo9.gif איזה כיף לשמוע...

 

[love u11]

אני והלבד שלי ממש לבד ../images/Emo122.gif

כל כך אוהב את הלבד שלי. לאחר הפרידה שהיתי ימים ארוכים לבד עם עצמי לא מתקשר עם העולם. רק אני והלבד שלי. גם השבת הזו היתי לבד. היו אנשים סביבי אך התנתקתי והיתי עם עצמי. המפגש התמול לא עשה לי טוב לא התחברתי לאנרגיה ולאנשים. אחת הבנות שהיתה שם כתבה לי במסר שאני נראה אבוד. בהתחלה התנגדתי לכך והלכתי להתחבר לבד לאיבוד שלי. כל השבת ראיתי LOST- עונה ראשונה.... אולי אני באמת אבוד כשאני לבד? עצוב לי

 

[והלאה וכאן]

../images/Emo201.gif

אולי האיבוד הזה הוא חלק מהתהליך שלך אני חושבת שכל אחד צריך זמן מסויים כדי למצוא את עצמו מחדש. להגדיר את עצמו מחדש. להסתגר פנימה ואז לצאת לאט לאט החוצה מהגולם, לבחון את העולם בעיניים חדשות. בינתיים רק

 

[Rtitan]

כבר כתבתי את זה למישהו כאן...

כולנו מרגישים לבד מדי פעם, עד היום הלבד הזה חובט מדי פעם - אבל הוא טוב ומלמד אותנו על עצמינו לא מעט. ויחד עם זה, בתקופה הראשונה יש את ההרגשה של "ללכת לאיבוד" ואפילו אין לנו מושג היכן - אני זוכר את התקופה הזו היטב. בתקופה הראשונה אחרי שנפרדתי מה-X-ית שלי, נסעתי למקום שאני מאד אוהב בנגב. מקום שאני עובד איתו, ובאחת המפגשים ממש בזמן הפרידה, מנהל המקום בא ואמר לי "RT - אתה נראה שאתה צריך להתנתק - בוא אלינו לכמה זמן שתרצה - וניתן לך מיטה חמה, מים ומזון עד שתחלים". לא עבר שבוע והגעתי לשם. קיבלתי חדר, וישבתי שם. בכל יום הייתי קם מוקדם מאד בבוקר, ויוצא החוצה מהשער והולך ברגל, או נוסע במכונית ולא יודע לאן. הלכתי לאיבוד שם פעמים רבות מספור, והייתי חוזר למקום הזה רק כשכבר הייתי עטוף כולי בשכבת מדבר עבה וקשה, להתקלח, להחליף בגדים לכבס ולצאת שוב. בשקט, בלי לדבר עם איש. באחד הימים חזרתי מוקדם בבוקר משבוע "בחוץ". זה היה יום ששי, ונכנסתי דרך השער בסביבות 6 בבוקר, עם בגדים מטונפים לחלוטין, שיער מלא אבק אבל הרגשתי שיש משהו... רציתי לראות מישהו לידי. בדרך לחדר שלי, עבר מנהל המקום, ראה אותי מלווה אותו במבטי וניגש אלי. הוא הניח יד על הכתף, חייך, והמשיך בדרכו... הלכתי לחדר, התקלחתי במשך שעה ארוכה תוך בכי משחרר וקורע קרביים. נשארתי שם לישון כל היום במיטה שחיכתה לי. לעת ערב, יצאתי לכיוון חדר האוכל והגעתי בדיוק בזמן הקידוש. "שבת שלום RT..." הוא אמר בזמן הקידוש "ברוך שובך..." והתקרבתי לשבת בין החברים שהיו לי שם. זהו - חזרתי. חשוב שתדע - אנחנו כאן אם תרצה לדבר, לשתוק... סתם להרגיש לא לבד

.

 

[love u11]

RT היקר

כל כך מבין אותך. גם אני אוהב להתבודד במדבר. המקום שלי זה האשרם במדבר. היתי שם לאחרונה שבועיים. רוב הזמן היתי לבד עם עצמי. השתלבתי בעבודה בקהילה אך היתי רוב הזמן עם עצמי- כמה שיותר מנותק. המקום הזה טוב לי שם אני מצליח לשחרר רגשות. בכיתי המון פשוט שזה עלה לי לא עצרתי את זה. כששראו אותי הגישו כתף תומכת ושאלו לשלומי. ענתי שפשוט אני בוכה כי אני בוכה. גם עכשיו עולות לי דמעות אך לא יוצא לי. לצערי כשאני בין אנשים "רגילים" קשה לי לשחרר רגשות ואני צובר עוד ועוד וזה לא טוב לי. נכון אני בתהליך ואני מתבונן בו. אולי מחר אני יקום שעה קודם ויצא לשדות עם האופניים וישחרר לחץ. ביום רביעי יש הליכת מלאכים בהודיה (ת"א) גם זו דרך לשחרר רגשות....

 

[רק שיר]

../images/Emo24.gif

כל אחד מתמודד אחרת עם הלבד שלו היתה לי תקופה שבלבד הייתי מסתגרת בתוך עצמי, אך לאחרונה משתדלת שלא להיות לבד זה דורש אנרגיות עצומות ומכופלות כשמרגישים צורך להיות לבד- לנסות כן לחבור אל אנשים ולהיפגש איתם אך יש לזה את האפקט החיובי-נסה ותיווכח.

 

[אילניתתתת]

הי איש

כולנו הולכים לאיבוד לפעמים לפעמים כשבאמת מרגישים כך אז מתחיל חשבון הנפש שמוביל אותנו לסגירת מעגלים ופתיחת מעגלים חדשים. לפעמים זה טוב להיות לבד עם עצמך ההתכנסות פנימה מרגיעה וכשתהיה מוכן תדע גם לצאת החוצה. ההליכה מאיבוד תוביל אותך בחזרה למסלול וישנו משפט נכוון כשנמצאים למטה אתה תמיד יכול רק לעלות ...

 

[יוני יולי]

חברה שלי המליצה לי ..

"קחי לך אייזה חצי שנה לבד...בלי גבר.." אני פרודה שנה וחודש (גרושה שלושה שבועות)..בכל אופן זה עוד לא קרה. אני מבדילה בין לבד לבין בדידות. את האמת שלמדתי להסתדר עם "הלבד"....אבל עדין מעדיפה את הבייחד!!!!!

 

[והלאה וכאן]

ועוד משהו יפה

שנתקלתי בו הלילה בבלוג של מטר שמונים

 

[cheshire9]

לבדדדד

לקח לי הרבה מאד זמן - למעשה כל החיים עד לא מזמן - כדי ללמוד להינות מהלבד.... עד לא מזמן אם הייתי רואה שקיעה יפה (אני מת על שקיעות) - הייתי אומר לעצמי שזה יפה ונהדר ונפלא - אבל תמיד היה חסר לי משהו. הרגשתי שבלי מישהי לצידי לשתף אותה בחוויה - הנאתי אינה שלמה. וכך בעצם העברתי את כל החיים בהרגשה של חוסר, כמיהה, חור בלב שהתמלא בפעמים נדירות על ידי אהבה כזאת או אחרת. אבל החור תמיד היה קיים. עד שמשהו קרה - חל שינוי - ופתאום הפסקתי להרגיש את הצורך הזה. וגיליתי את ההנאה שבלבד. בעצם גיליתי מחדש את עצמי. ולא רק זה - יש לי הרגשה שרק כאשר הזוגיות לא באה כצורך , כמיהה, מתוך הרגשה של חוסר - היא יכולה להיות שלמה אמיתית ולהחזיק אולי מעמד. כך שההשלמה עם הלבד היא תנאי הכרחי לכל מה שבא אחריה.

 

[felka]

אכן אם זוגיות באה לא כצורך היא אמיתית...

אמירה כזאת היא תאוריה יפה שאין לה מימוש במציאות לדעתי. כל זוגיות מתחילה בצורך ומסתיימת בצורך. אם זה צורך ריגשי או חומרני זה לא עיקרוני. למה רוצים זוגיות: פרפרים בבטן, תקשורת, גירוי אינטלקטואלי או/ו מיני וכו'; תסכים איתי צרכים לכל דבר. משאני אישית לא אסכים לקבל בתוך קשר זה תלותיות חזקה. אני רוצה ביחד חופשי ומאוד חשוב: לשני הצדדים חופשי. אני מאוד אהבתי הגדרה של אחד המשתתפות בפורום לגבי עניין זה: אני לא רוצה שלמות של שני חציים אני רוצה שני חלקים שלמים של ביחד. זה מאוד נכון .... בן אדם יכול להיות שלם גם עם ויתורים בשביל צעד שני.

 

[אילניתתתת]

כמה שזה נכון

רק כשבאמת אתה לומד להכיר את עצמך להשלים ולקבל ולהתמודד ואתה מרגיש שלם ואתה באמת מגיע ממקום שלם אתה מוכן לזוגיות. לא סתם נאמר שפרק ב' כשהוא באמת מתרחש הוא מגיע ממקום שלם יותר וטוב יותר