האיש בקצה הדרך
New member
היסטרית? לא. אבל
כמו כולם שומעת חדשות ורואה את מה שהם רוצים שתראי. אז אטיוד כבר אמר, בתאונות נהרגים הרבה יותר ובכל זאת לא מדברים על זה אפילו לא כמחצית האחוז. בכל יום שסוקרים בהרחבה וטוחנים עד דק את הפיגוע של היום או אתמול או שלשום, בכל יום כזה מופיעה ידיעה צדדית על עוד שניים, שלושה או עשרה הרוגים בכבישים. על אלה שאיבדו יד או רגל בכלל לא מדברים. אז כן, לדעתי מישהו רוצה שנפחד, שדעתנו תוסט לכיוון. כדי לשמר את הקונפליקט ואת הפחד מההם... אבל זה כבר ויכוח אחר. אני חושב שאת לא היסטרית אבל בדרך הנכונה כי את מה שאת חשה הילדים שלך מרגישים ולא משנה מה תעשי כדי "להרגיע" אותם. דברים רעים קורים לנו ויקרו לנו ללא שום קשר למה נעשה או לא נעשה. אפשר לומר שזה "מכתוב" אפשר לומר שזה גורל או מזל. תכל´ס אם נחיה הפרנויה מוחלטת ושום דבר רע לא יקרה לנו. לא נתפוצץ ולא נתרסק במטוס ולא נחלה במחלה נוראית ולא ולא ולא... אם נחיה כל עוד עשר שנים, ונסתכל אחורה, את חושבת שנאהב את אותם זכרונות שיישארו לנו מאותן עשר שנים? או שנרגיש תחושה ענקית של החמצה על כל מה שלאעשינו? מה אני עושה? אני פשוט מנסה להדחיק את מה שאני שומע ומנסה להתעלם עד כמה שאפשר מכל העניין. ולא אומר שזה לא משפיע כי גם אני ביטלתי בסוף השבוע תוכניות. תיכננו ללכת ולישון בחוץ באיזור הירדן ההררי וכשאישתי לא רצתה שניקח את הכלב איתנו אז העדפתי שלא כי בפעם הקודמת שהיינו שם פגשנו הרבה חבר´ה מהכפרים בסביבה... אבל אני בטח לא מתכוון לחיות בכלוב... בי
כמו כולם שומעת חדשות ורואה את מה שהם רוצים שתראי. אז אטיוד כבר אמר, בתאונות נהרגים הרבה יותר ובכל זאת לא מדברים על זה אפילו לא כמחצית האחוז. בכל יום שסוקרים בהרחבה וטוחנים עד דק את הפיגוע של היום או אתמול או שלשום, בכל יום כזה מופיעה ידיעה צדדית על עוד שניים, שלושה או עשרה הרוגים בכבישים. על אלה שאיבדו יד או רגל בכלל לא מדברים. אז כן, לדעתי מישהו רוצה שנפחד, שדעתנו תוסט לכיוון. כדי לשמר את הקונפליקט ואת הפחד מההם... אבל זה כבר ויכוח אחר. אני חושב שאת לא היסטרית אבל בדרך הנכונה כי את מה שאת חשה הילדים שלך מרגישים ולא משנה מה תעשי כדי "להרגיע" אותם. דברים רעים קורים לנו ויקרו לנו ללא שום קשר למה נעשה או לא נעשה. אפשר לומר שזה "מכתוב" אפשר לומר שזה גורל או מזל. תכל´ס אם נחיה הפרנויה מוחלטת ושום דבר רע לא יקרה לנו. לא נתפוצץ ולא נתרסק במטוס ולא נחלה במחלה נוראית ולא ולא ולא... אם נחיה כל עוד עשר שנים, ונסתכל אחורה, את חושבת שנאהב את אותם זכרונות שיישארו לנו מאותן עשר שנים? או שנרגיש תחושה ענקית של החמצה על כל מה שלאעשינו? מה אני עושה? אני פשוט מנסה להדחיק את מה שאני שומע ומנסה להתעלם עד כמה שאפשר מכל העניין. ולא אומר שזה לא משפיע כי גם אני ביטלתי בסוף השבוע תוכניות. תיכננו ללכת ולישון בחוץ באיזור הירדן ההררי וכשאישתי לא רצתה שניקח את הכלב איתנו אז העדפתי שלא כי בפעם הקודמת שהיינו שם פגשנו הרבה חבר´ה מהכפרים בסביבה... אבל אני בטח לא מתכוון לחיות בכלוב... בי
את כעת פשוט סובלת מחרדות. בעיה שבפרוש נובעת מהמצב בארץ ולדעתי. כמו שאיש אחר אמר פה, שווה ללכת לטיפול, אולי גם תרופתי קל (פרוזק או סרוקסט). המחשבה שלי היא דווקא על ילדייך. מה הם מרגישים שהם רואים אותך ככה מתפרקת, מה הם מרגישים שאמא מטריפה אותם בטלפונים כל הזמן, האם זה מעביר אליהם חלק מהחרדות שלך אליהם? אני חולק על דעתה של רסיסים לגבי אמא דואגת זה עדיף מאמא שכולה. יש מידתיות גם פה וגם פה, וזו לדעתי סתם תירוץ (פולני) ללחץ על הילדים. גם אני דואג לילדי.. גם אני.. ששמעתי שיש פיגוע מאתיים מטר מביתי טסתי כמו משוגע לבדוק שהכל בסדר. ובכל זאת, אני יוצא, אני נותן לילד לצאת לחברים, אני שולח אותו למועדון הספורט הקרוב, אני ביטלתי טיול לאיזור פחות מיושב על מנת לא לקחת סיכונים מיותרים. זהיר - כן. היסטרי - לא. אני לא אדבר על תפיחסה אידאולוגית ושבמלחמת המפרץ נשארתי פה במרכז. מתחושה שאסור להם לנצח בזה שיפחידו אותנו (ואני לא ימני) . אפשר להיות דטרמיניסט ולומר שלא משנה איפה תהיה זה יפגע בך (הפגישה בסמארה) , אפשר להיות מאמין בקב"ה ולומר שהכל מאלוהים ואלוהים מגן. ואפשר, פשוט לחשב סיכונים ולהזהר, כל עוד זה לא פוגע באורח החיים שלנו, דווקא, כדי שהם! לא ינצחו. ובקשר לחו"ל - חומד, שם זה המקום לצאת מהלחץ. אל תגרמי להם להיות בלחץ גם שם. אל תהרסי להם את הטיול. ההפך.. תראי אותם כאילו הם יוצאים לחופשה מהבלאגן שם . שינה רגועה לך ארזז נ.ב. ובאמת. 200 איש נהרגו בשנתיים האחרונות מפיגועים זה נורא. אבל גם 500 בתאונות דרכים. זה הרבה יותר מסוכן א