een ogenblik
New member
אני הופכת לאירופאית?
אין כמו ביקור של ישראלים כדי לעמת אותנו (אותי) עם השינויים שקרו לנו (לי) מאז שעזבנו (עזבתי) את ישראל.
בדרך כלל, אני מחזיקה מעצמי מישהי שמאווררת את הבית כל הזמן. מעין תכונה ישראלית קולקטיבית (בקרב בני דורי, אני חוששת שעם השתלטות המזגנים, גם זה השתנה), להשאיר חלון פתוח ולו לכדי סדק, כדי לאוורר. אז זהו, שאני משאירה סדק, כזה שאינו אוטם את החלון אלה משאיר חרך איוורור. אבל עכשיו נגמר ביקור הוריי ואחי. כל הזמן קר. למה קר? איך קר בביתינו המשופת? ובכן, אם משאירים חלון פתוח בכל חדר (מינימום חמישה חלונות בקומה העליונה), אז קר.
כל פעם אני מופתעת מחדש כמה קר, ואז מגלה חלון אחר פתוח. אני פשוט איני חושבת לבדוק חלונות לפני שקר לי.
אני נכנסת להתקלח ללא חשש, ואז צריכה להגיע רטובה למגבת שתלויה ליד החלון (הפתוח). קר!
אני מתעוררת בבוקר בתחושת קור מוזרה, קמה קפואה לבדוק את חלון חדר הרחצה, רק כדי לגלות שאותו האיש כבר סדר, אך לא את חלון חדר ההלבשה שלנו.
אני מנסה לשלוף את כאוס מתחת לשמיכתה על הספה לציחצוח שיניים, ורק תלונותיה מביאות אותי להרים עיני לחלון חדר המשפחה. כן, הוא פתוח.
בפינת האוכל קר, כי החלון פתוח, וגם דלת ההזזה הגדולה אינה ממש סגורה.
בספריה קר כי ספרים כנראה זקוקים לאיוורור מתמיד.
האם זהו, באמת נגמר, אני כבר יותר אירופאית משחשבתי?
אין כמו ביקור של ישראלים כדי לעמת אותנו (אותי) עם השינויים שקרו לנו (לי) מאז שעזבנו (עזבתי) את ישראל.
בדרך כלל, אני מחזיקה מעצמי מישהי שמאווררת את הבית כל הזמן. מעין תכונה ישראלית קולקטיבית (בקרב בני דורי, אני חוששת שעם השתלטות המזגנים, גם זה השתנה), להשאיר חלון פתוח ולו לכדי סדק, כדי לאוורר. אז זהו, שאני משאירה סדק, כזה שאינו אוטם את החלון אלה משאיר חרך איוורור. אבל עכשיו נגמר ביקור הוריי ואחי. כל הזמן קר. למה קר? איך קר בביתינו המשופת? ובכן, אם משאירים חלון פתוח בכל חדר (מינימום חמישה חלונות בקומה העליונה), אז קר.
כל פעם אני מופתעת מחדש כמה קר, ואז מגלה חלון אחר פתוח. אני פשוט איני חושבת לבדוק חלונות לפני שקר לי.
אני נכנסת להתקלח ללא חשש, ואז צריכה להגיע רטובה למגבת שתלויה ליד החלון (הפתוח). קר!
אני מתעוררת בבוקר בתחושת קור מוזרה, קמה קפואה לבדוק את חלון חדר הרחצה, רק כדי לגלות שאותו האיש כבר סדר, אך לא את חלון חדר ההלבשה שלנו.
אני מנסה לשלוף את כאוס מתחת לשמיכתה על הספה לציחצוח שיניים, ורק תלונותיה מביאות אותי להרים עיני לחלון חדר המשפחה. כן, הוא פתוח.
בפינת האוכל קר, כי החלון פתוח, וגם דלת ההזזה הגדולה אינה ממש סגורה.
בספריה קר כי ספרים כנראה זקוקים לאיוורור מתמיד.
האם זהו, באמת נגמר, אני כבר יותר אירופאית משחשבתי?
