אני הוא והם..

[ליאתשלשחר]

אני הוא והם..

היום הוא בא ואומר לי: את לא תומכת בי. וזה למה? מפני שהוא רוצה לחדש את הקשר עם ההורים שלו. אני אדישה בעניין מפני שהוא התקשר אליהם כבר כמה פעמים וביקש שיבואו והם לא רוצים. הריב מגיע עוד מעט לשנתיים, הם פגעו בנו כל כך קשה שזה לכל החיים. אבל הוא אומר שהם בכל זאת ההורים שלו. אני שואלת אתכם הורים בכל מחיר? הורים זה מובן מאליו?

 

[ניקוי ראש]

קשה באמת להיות אובייקטיבים

במצב כזה כי בסך הכל אלה הורים את יודעת כמה פעמים נפגעתי מהמשפחה של בעלי ואנחנו בסך הכל מכירים שנה וחצי ולפעמים הוא אומר לי שהם יותר מדי בפה שלי ואני שותקת כי זה נכון כמה שהוא מצדיק אותי הוא אומר זו אמא שלי ואין מה לעשות.

אם בא לך לספר מה קרה איתם ואז נוכל להיות יותר אובייקטיבים.

 

[ליאתשלשחר]

אני אספר לך

כמה מקרים ספציפיים: 1. כששחר הייתה בת שלושה שבועות כולנו חלינו ביקשנו מהם עזרה כי היינו ממש חסרי טונים, אז הם היו חייבים לסוע לסוף שבוע כי היה להם שבוע קשה. 2. כששחר הייתה בת שבוע אישפזנו אותה בבית חולים עקב האות, מה שהתברר כאלרגיה לחלב, הם באו למחרת אחרי צהריים, נפוחים משינה..לא הבנתי איך הם נוטשים אותנו ברגעים כל כך קשים. זה היה יום שישי והם עשו ארוחה משפחתית, כשהיינו בבית חולים. הם אמרו לנו: צריך לאכול לא? 3. לא הסכימו לעזור לנו בתחילת הדר, לא קנו מתנה לשחר, לא עזרו מעולם בקניית חיתולים, מטרנה וכו'. 4. שיחות טלפון לבעלי כל הזמן על כמה שאני לא בסדר.. ועוד המון המון דברים מכוערים.. כולל זלזול בנו כהורים.

 

[ניקוי ראש]

../images/Emo46.gif../images/Emo4.gif../images/Emo93.gif

ואתם לא מדברים איתם שנתיים מה הם לא מתגעגעים לנכדה נעזוב אתכם אבל הילדה. כמה נכדים יש להם (אף על פי שזה לא משנה). תשמעי כמו שאמרתי לך גם אמא של החצי לפעמים הכי אגואיסטית שיש ממש לא להאמין אבל בגלל זה היא רואה אותנו רק פעם בחודש, בהתחלה היינו באים אליה שבוע כן שבוע לא, אבל מאז שלא היה לי נעים כבר שם התחלתי לסנן והיא בשלה לא משנה כלום לא מרגישה כלום. אני לא רוצה לתת דוגמאות בפרסייה כי לא נעים לי בסך הכל זו חמתי וכמו ששהוא אומר תמיד "זו אמא שלי בטוב וברע". נחזור אליכם את אומרת שהוא רוצה לחזור להיות איתם בקשר, יש לו אחים? אם כן מה הם אומרים על המצב? מה הוא מצפה ממך לעשות? להתקשר אליהם? מבינה אותך לגמרי גם אני לא הייתי נוקפת אצבע כדי לעזור לו הם לא המשפחה שלך וזהו לא יעזור.

 

[ליאתשלשחר]

הלוואי עלי מצב כמו שלך

הלוואי עלי יחסים קרים פעם בחודש אבל הם לא מוכנים. הם רוצים הכל. שחר היא נכדה ראשונה ויחידה שלהם. אח שלו בקשר איתו ואחותו החליטה שהיא בצד שלהם. אני בעצמי דברתי עם חמתי והמנתי אותה אבל היא לא רצתה לבוא בגלל שאמרתי לה שאני לא שכחתי.

 

[ניקוי ראש]

מה זאת אומרת

אחותו בצד של אמא שלה אולי גם להם יש צד בעיניין מה הם אומרים על כל הסיפור שהם עזרו, שהם סייעו, שהם קנו, מה הם אומרים על זה. את קולטת איזה חצופים המבוגרים אם הם נתנו לנו כסף לעזרה לחתונה או לכל ארוע אחר הם חושבים שהם קנו אותנו והם יכולים לעשות באנו מה שהם רוצים ולא נוכל לשנות את הדעה שלהם ולא נוכל לשנות אותם כי הם מבוגרים. אתמול אחותי בקשה מאמא שלי שהבן שלה ישן שם כי הוא נרדם על הספה, אז אמא שלי אמרה לה אני רוצה לנוח והוא משתולל (שתביני מדובר בילד בן 6) שיכול להעסיק את עצמו. אבא שלי הכין את ארוחת הערב אחותי ערכה את השולחן ואמא שלי עושה כלים וזהו תמיד נחה עד הארוחה ותמיד מקטרת שהיא רוצה לנוח ולא מסוגלת לעזור אף פעם. מבוגרים אין מה לעשות איתם. את צריכה להבליג אם בעלך רוצה להשלים שישלים בסך הכל שחר צריכה להיות עם הסבא וסבתא שלה. עם כל הכעסים שלך עליהם יש הורים שלו מסוגלים לעזור אחותי סיפרה לי שאמא שלי שבוע לא באה לבקר אותה כשהיא ילדה והן שכנות באותו רחוב . תאמיני לי תבליגי ותרווחי יותר.

כנראה שהם אנשים קרים.

 

[ענתי 10]

אני לא יודעת מה קרה בינכם

וקשה לי לייעץ מעבר למקלדת... אבל אני אספר לך סיפור אישי. אמא שלי לא אהבה (בלשון המעטה) את ההורים של אבא שלי. ועד שהגענו לארץ היא הייתה בנתק כמעט מושלם מהם. מה זה אומר? אבא שלי, אחרי העבודה כמה פעמים בשבוע היה הולך לבקר אותם. לפעמים איתי, לפעמים לבד (לא היה להם טלפון). לפני ביה"ס כל יום הייתי מבלה שם (לא הלכתי לגן). אמא שלי, כמה שהיא שנאה אותם לא מנעה ממני להכיר את הסבא והסבתא. אבל אמא עצמה לא הייתה בקשר איתם כל השנה למעט יום כיפור ופסח - יומיים בשנה בהם סבתא אירחה את כל המשפחה. אני מבינה לגמרי את בעלך, אבל את לא חייבת להיות חברה שלהם אם הם פגעו בך כ"כ חזק שאת לא יכולה לסלוח. מקווה שבעלך מבין את זה. הכי גרוע - שיכול להווצר מצב שהוא יעשה סולחה עם ההורים ואז הם יתחילו "לטפטף" לו לגבייך. אבל אני מקווה שהם מספיק חכמים כדי לא לעשות את זה, ואם כן - בעלך מספיק חכם כדי לא להקשיב. דברי עם בעלך (ואני משוכנעת שדיברת איתו לא פעם אחת), ואני בטוחה שתגיעו לעמק השווה

בהצלחה!

 

[ליאתשלשחר]

הוא לא מוכן לדבר איתם בלעדיי

הוא אומר שאנחנו חבילה אחת שלא נפרדת.

 

[ניקוי ראש]

קודם כל גישה יפה שלו

שנית תתייעצו באמת לגבי זה אם הוא אומר חבילה אחת אז לכי איתו בדרך שלו כי אם חס וחלילה יקרה להם משהו הם לא חברים הם ההורים שלו בזכותם את איתו היום הם הביאו אותו לעולם. תעשי לו טוב ותזמי מפגש וזהו תשכחו ממה שקרה ואל תצפי מהם לעזרה ולטובות ואם יעשו את לא תצפי לפחות ואז לא תתאכזבי. אם הוא חשוב לך והוא חשוב תעשי משהו. אולי איריס קול = סתתתתתתתתם

 

[ענתי 10]

האמת, כל הכבוד לו על זה! ../images/Emo45.gif

אבל בקשר להורים שלו - ממש לא יודעת מה להגיד.

 

[ק א ס י ו פ א ה]

הורים זה הורים עם הטוב ועם הרע

אבל זה לא אומר שצריך לספוג ולסלוח להם על כל דבר. אבל זה כן אומר שהיחסים איתם משפיעים עלינו לכל החיים. לי היתה תקופה שכמעט ניתקתי קשר עם אבי. לקח לי הרבה שנים להתגבר. אבל הוא הראה שינוי ואני לא ויתרתי כל כך מהר על אבא, והיתה התקרבות איטית אבל טובה. היום יש לי אבא נהדר ולילדים שלי סבא נפלא. אבל לא כל אדם מסוגל לשנות ולהשתבח עם הגיל. לי היה מזל גדול. במקרה שלכם מה שאני הייתי מייעצת לך לעשות זה לעמוד לצידו של בעלך. לתמוך בו בלי תנאים ולתת לו להחליט. אחרת זה יחזור אלייך כמו בומרנג. את לא רוצה שיום אחד יגיע המשפט "בגללך אין לי הורים". את יכולה לייעץ (אבל מאוד ברגישות וזהירות) אבל לא לעצור או להחליט. מה שכן, את יכולה להחליט על טיב הקשר איתם ובמקרה של חידוש קשר להיות קורקטית ומנומסת, לא יותר.

 

[באדי תות]

ההורים שלו

היי ליאתי המשפחה של בעלי היא לא מהטובות ביותר עשו לי דברים נוראיים בהתחלה כעסתי ורציתי לעשות ברוגזים אבל יש ילדים באמצע ולכן אני בקשר איתם תהיי חכמה ולא צודקת תהיי איתם בקשר פעם ב.... אני לא מאמינה בברוגז ובמלחמות באדי

 

[Nataly A]

דעתי

אני אנסח את זה בצורה הכי ברורה שאני יכולה: הורים לא בכל מחיר. תשמעי, הורות היא לא עניין ביולוגי. הורות היא עבודה יומיומית, נתינה - בחיית, מי כמוך יודע? אני ניתקתי את הקשר עם אבא שלי לפני כחודש. הדבר הכי קשה שעשיתי בחיים, ועדיין קשה לי. אבל זה פשוט לא היה שווה את זה יותר. המצחיק הוא שאני תמיד חייתי בגישה של בעלך - שהורים צריך לקבל לטוב ולרע, לא משנה מה. מעין איזה אידאל של משפחה. זו הסיבה שסבלתי את היחס המשפיל שלו עד לפני כחודש, וכל פעם הפנתי את הלחי השניה - מדהים כמה לחיים אפשר לייצר כשצריך. מצטערת אם אני בגישה כל כך לא PC (בעצם, אני לא מצטערת) - אבל אני חושבת שאת לא צריכה לסבול יחס משפיל מאף אחד. אני כן חושבת שאם בעלך מאוד מעוניין בקשר איתם - זכותו ועניינו. ואת צריכה לכבד את זה בדיוק כמו שהוא צריך לכבד שאת לא רוצה קשר איתם. ההתלבטות היחידה שלי היא בגלל שחר, שזכותה לקבל סבתא וסבא, אבל מצד שני את מתארת מצב שבעצם אין לה סבא וסבתא...אולי בעלך יכול לבקר אותם מדי פעם איתה? זה בהחלט מצב לא פשוט, אבל אני למדתי על בשרי שלא צריך לסבול הכל בשם המוניומנט הזה שנקרא 'הורים'.

 

[maybesure]

יקירה

קראתי פה לאט ובשקט את כל התגובות מי שהספיק להכיר אותי-נוכח כבר שאני מלאת סובלנות. אולי יותר מידי. ולכן-אצלנו יש מצב מצחיק כמעט: האיש ניתק מגע עם אמו (אביו נפטר לפני מס' שנים), ואני זו שמדרבנות אותו להיות איתה בקשר ואפילו כועסת עליו שהוא מתחשבן איתה על התנהגויות אף שגם בעיני הן לא תמיד הולמות כמו: יחס קר לילדים (יחסית להורי) לא סייעה אפפעם עם הילדים. אין סיוע כלכלי מאז החתונה. כל ביקור גורר אחריו לחץ מצידה לחתום על ויתור על צו הירושה של האב. אבל... בהתחשב בעובדה שמתמיד היא לא אשה בריאה, היא קשישה לפחות בעשור או יותר מהורי, היא בעלת נכות, ועיוורת לחלוטין, אז סף הציפיות מזמן ירד. וגם אין מקום להתחשבן. אין אפשרות לחנך מחדש אנשים מבוגרים. ובבסיס-אני לא אדם נוטר טינה, בטח לא על כך שרמת הציפיות שלי גבוהה מהמותר בחוק

צריך להבין שגם להורים שלו יש חיים משלהם, ועם כל הכבוד לכם ולנכדה היחידה-החיים שלהם לא סובבים סביבכם או סביבה, וצריך לדעת לקבל את זה כפשוטו. פשוט לתת צ'אנס. הורים לא בכל מחיר-אבל אם המחיר הוא פגיעה באיש היקר לך-הייתי בהחלט נותנת עוד צ'אנס, ובפירוש: להפחית את רמת הציפיות מהם. לא לצפות לכלום. ואז גם לא תתאכזבי. למעשה: הם גם לא חייבים כלום.

 

[ליאתשלשחר]

נכון הם לא חייבים כלום

כשנכנסתי לתשיעי הם היו חייבים לסוע לשבוע לחופשה באיטליה כשהיינו חולים הם היו חייבים לעצמם חופשה. הכל הם חייבים לעצמם. הם אלה שדחפו אותנו לקנות דירה בטענה, אנחנו נעזור לכם.. ועכשיו מכרנו ואנחנו עוברים לשכירות. אני אדם אחר, בשבילי המשפחה היא מעל הכל.אני לא מבינה איך הם מוותרים עלינו ולא מתייצבים אצלנו. איך אפשר כמעט שנתיים לא לראות את הנכדה? אני לא מבינה. לא שוכחת ולא סולחת. נראה מה יהיה.

 

[ק א ס י ו פ א ה]

אני שומעת הרבה איך ההורים שלנו

לא חיבים לנו ולי יש דעה קצת שונה. לדעתי במשפחה טובה לכולם יש מחוייבות אחד כלפי השני. אולי לא מחוייבות חוקית אבל רגשית שזה עוד יותר חשוב. ההורים שלי עוזרים כמיטב יכולתם. אמא שלי המון, אבא שלי פחות אבל אם אני אתקשר אליו ואגיד לו שאני צריכה את עזרתו בביביסיטר הוא יעשה הכל כדי להגיע. וככה אני אהיה גם עם הילדים שלי בבוא הזמן. ועוד נקודה - היום ההורים שלי עוזרים לי יותר ועוד כמה שנים אני אעזור להם יותר.

 

[orit281]

אל תצפי ולא תתאכזבי../images/Emo140.gif

אל תצפי לעולם ששהורים שלו יהיו כמו שלך יש אנשים שיש להם סדרי עדיפויות אחרים לדעתי את צריה להמשיך להבליג ואפילו להתעלות על עצמך ולראות אותם ולו רק בשביל בתך שתזכי להכיר את סבא וסבתא שלה טוב היא כבר תחליט אם הם מוצאים חן בעיניה או לא אסור לנתק בין משפחה ולדעתי הורים זה כן בכל מחיר אצלי גם כשבעלי התנתק מחמתי אני לקחתי את הילדים אליה ואני מתעבת אותה כי אין מה לעשות הילדים לא צריכים להיות חלק מזה אגב הילדה שכבר גדולה מספיק לקלוט כבר מבקשת לא ללכת לסבתא היא לא אוהבת אותה את אולי לא שוכחת ולא סולחת אבל אל תשכחי שזה ההורים שלו!!!! והוא כן שוכח וסולח שוב כי זה ההורים שלו!!!! כל אדם הוא שונה וכגודל הציפיה כך גודל האכזבה לדעתי גם פחות תריבי עם בעלך- בעלי כל כך מעריך את זה שלמרות שקבלתי אינסוף סטירות ומכות (לא פיסית) מהמשפחה אני עדייןממשיכה הלאה ובמובן מסוים מפנה את הלחי השניה בחיוך שזה שווה הכל.....

 

[אלמוגית 5]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif צודקת בכל מילה במיוחד

במשפט צריך להבין שגם להורים שלו יש חיים משלהם, ועם כל הכבוד לכם ולנכדה היחידה-החיים שלהם לא סובבים סביבכם או סביבה, וצריך לדעת לקבל את זה כפשוטו. הורים יכולים לעזור לזוג אבל בשום אופן אינם חייבים

 

[drori3]

הורים לא בכל מחיר, אבל סבאסבתא כן

קראתי והזדהיתי. אני אישית הייתי בנתק ארוך מאד (בעצם, יותר מאחד) עם אבא שלי, בדיוק על העניינים האלה: חוסר עזרה, חוסר נכונות להשקיע, חוסר מסוגלות לראות אותנו ממטר. אבל מה שכן - הוא תמיד היה סבא טוב, במסגרת יכולתו הלא מאד גדולה. בשלב מסויים פשוט השלמתי עם זה שהוא אדם מוגבל מבחינת היכולות הרגשיות והחברתיות שלו. מה שנראה לי הכי חשוב - ששחר כן תהיה איתם בקשר, ולו חלקי. מה שלך לא טוב - אל תעשי, אבל בכל נכונות מינימלית שלהם לפגוש את שחר - תלכי על זה ברוחב לב. גם אם כל מה שהם מסוגלים זה חצי שעה,ורק כשהיא בריאה, שבעה ובמצב רוח מרומם. במוקדם או במאוחר הם יתאהבו, ויירצו לתת יותר לה ולהוריה (כלומר, אתם). בסיכומו של דבר - יש אנשים מוגבלים מבחינת היכולת שלהם לראות את האחר. כנראה שאיתרע מזלך, ונפלת על חמים שכאלה. זה מה יש, ועם זה תנצחי...

 

[כ י ס ו ף]

מבחינה מסויימת הצלתי את חיי

אנו (אני, בעלי וילדיי) בנתק סופי מהורי כבר הרבה-הרבה שנים. לאחר ילדותי הקשה (עלבונות, מכות, אפליה ומה לא?) שהשאירה את חותמה, ולאחר שבמשך המשך החיים, גם לאחר נישואי, ספגתי רק את התנהגותם המכוערת, חוסר העזרה - פיזית וכספית, "פה גדול" במטרה לסכסך, התערבות שלא לצורך, עלבונות, חוסר פירגון וקינאה ועוד ועוד... החלטתי שלא עוד!! אני מצילה את חיי ומנתקת איתם את הקשר!! ומאז הוקל לי, בפירוש. והם לא השתנו בכלל, עדיין מלאי ארס ורוע, מראים כאילו לא איכפת להם מאיתנו, הגאווה שלהם לא נותנת להם להשתנות, להתרכך ולנהוג כראוי. ההפסד שלהם!!