אני דפוקה!!! (ט)
קשה לי להשלים עם זה אבל זו כנראה המסקנה הסופית. יצאתי מאשפוז כביכול "בריאה" שרק רוצה לטרוף את העולם מרוב הגשת שחרור וחופש.. אז באמת היה טוב כמה שבועות, עליתי במשקל, קניתי מלתחה חדשה..הראתי לעצמי ולכולם שעכשיו הכל בסדר. אבל אז באה הנפילה.. ההרגשה שאין בשביל מה לחיות ושאני לא שווה כלום. התחושה שהמשקל כבר לא בשליטתי והפחד התהומי להפוך לעוד יותר שמנה ועוד יותר.. וההתעסקות הזו במשקל שמשתלטת על כל חלקה טובה או בריאה רק מדכאת אותי ומכניסה אותי ללופ של שנאה עצמית, בולמוסים והקאות ושוב..דכאון. כשיצאתי מהמחלקה אמרתי לעצמי שאין מצב שאחזור לשם אי פעם ופתאום, לא רק שזה לא מפחיד אותי יותר, יש בי אפילו קצת געגוע לתחושה הזו של להיות מטופלת, שמישהו אחר דואג לי ועוקב אחרי כל הזמן ולא כמו שעכשיו שאני צריכה להראות שליטה בכל דבר ולהעמיד פנים שאני בסדר כשאני מרגישה ממש לא.. וכן, אני בטיפול כלשהוא אבל זה לא זה..ואין לי אלטרנטיבה אחרת בינתיים. מה יהיה?? איך יוצאים מזה?? נמאס לי!!!
קשה לי להשלים עם זה אבל זו כנראה המסקנה הסופית. יצאתי מאשפוז כביכול "בריאה" שרק רוצה לטרוף את העולם מרוב הגשת שחרור וחופש.. אז באמת היה טוב כמה שבועות, עליתי במשקל, קניתי מלתחה חדשה..הראתי לעצמי ולכולם שעכשיו הכל בסדר. אבל אז באה הנפילה.. ההרגשה שאין בשביל מה לחיות ושאני לא שווה כלום. התחושה שהמשקל כבר לא בשליטתי והפחד התהומי להפוך לעוד יותר שמנה ועוד יותר.. וההתעסקות הזו במשקל שמשתלטת על כל חלקה טובה או בריאה רק מדכאת אותי ומכניסה אותי ללופ של שנאה עצמית, בולמוסים והקאות ושוב..דכאון. כשיצאתי מהמחלקה אמרתי לעצמי שאין מצב שאחזור לשם אי פעם ופתאום, לא רק שזה לא מפחיד אותי יותר, יש בי אפילו קצת געגוע לתחושה הזו של להיות מטופלת, שמישהו אחר דואג לי ועוקב אחרי כל הזמן ולא כמו שעכשיו שאני צריכה להראות שליטה בכל דבר ולהעמיד פנים שאני בסדר כשאני מרגישה ממש לא.. וכן, אני בטיפול כלשהוא אבל זה לא זה..ואין לי אלטרנטיבה אחרת בינתיים. מה יהיה?? איך יוצאים מזה?? נמאס לי!!!