אני דיי חדשה פה

אני דיי חדשה פה

ואני יודעת שפה אני אמצא אנשים שיכולים להבין התגרשתי לפני שנתיים ומייד נכנסתי לזוגיות חדשה. היו לי שנתיים מדהימות . הוא פתאום עזב. הוא היה מאוד מאוד קשור לילדים , לפעמים חשבתי שהם אוהבים אותו הרבה יותר מאשר שהם אוהבים אותי ואת אבא שלהם יחד. הוא בחר לא להתמודד וללכת בלי להפרד מהם. איך... איך לעזאזל אפשר לפגוע כל כך חזק בנפש של ילד. ילד שלא עשה רע לאף אחד. ילד שמרגיש שכל עולמו חרב, שכל כך עצוב לו. לראות אותו מתעורר בבוקר עם עיניים נפוחות, עיניים נפולות. ילד שמחפש את כל הסיבות בעולם למה לא הייתה באפשרותו הזדמנות לענות לו ל-8 ניסיונות התקשרות ותולה תקווה בשיחה הבאה. מנסה להבין מה הוא עשה רע שהוא לא מגיב לו, שהוא פתאום לא רוצה לשמוע את העצב שלו, שעד לפני ממש לא מזמן היה בשבילו אלוהים. היה אוזן קשבת, היה חבר הכי טוב בעולם, היה אבא שני לו, אבא אחר, מסוג האבות שהרבה ילדים היו מקווים לזכות בהם. ילד שעד אתמול העריץ, אהב, צחק איתו. ואותו ילד מתקשה לעצום עיניים, מתקשה לחשוב על דברים אחרים, דברים רגילים שילדים חווים- על משחק מחשב, על ילד אחר שמציק בכיתה, על חוברת קלפים שיביא מחר לכיתה ויראה לחברים, על סיבוב באופניים, על שעורי בית ומבחנים. אין לו כוח לחשוב כי אותו ילד, כמו שאמרתי מרגיש שעולמו חרב.
 

Rinattt

New member
חבקי הרבה

זה מה שנותר לך לעשות, הוא יתגבר... הילדים של היום חזקים מאוד. ובקשר לחבר, הייתי שולחת לו הודעה או משהו ומנסה לדבר לליבו, אין לי מושג למה נפרדתם אבל לא נראה לי שהיה מתעלם מהילדים שכ"כ אהב ואהבו אותו סתם ככה... אולי קשה לו והוא זקוק לזמן לעכל. נסי להבין אותו, נסי לשדר לילד יציבות, רוגע ובטחון ברגעים אלו.
 
באמת עצוב

ואני שואל: באמת צריך את זה? את הפרק השני הזה? הרי ברור שהוא לא אחרון, אז לשם מה? כמה אנחנו יכולים להכאיב לילדינו? ולנו?
 

יערית

New member
מצטערת שלקחתי את זה רחוק

ותוהה :האם החיים האלו הכרחיים ובסוף נמות כולנו? ההקצנה באה בכדי להדגיש שהחיים לא צפויים בכל מצב ולא ניתן למנוע פגיעה אלא רק למזער אותה ולהיות שם קשובים ורגישים אליהם.
 
תודה על התגובות

ובשביל זה אני יודעת שאני חייבת להיות חזקה. זה לא קל לי. גם אני חווה אובדן. גם לי קשה. הוא בוכה לי, אני רוצה להצטרף לבכי ולא יכולה להכאיב לו
 
מטוב לא בורחים ודברים לא קורים סתם

חסרים פרטים בסיפור עצוב ומורכבזה. אבל הכאב הוא כאב ונשאר לגעת על פי המקרה רק בסופו העצוב .- הבחור מן הסתם, לא אדיוט ונכה רגשית, שהרי אחרת לא היית איתו כשנתיים, אא"כ הוא שייך לאותה קטגוריה של רוצחי נפשות ושאר קללות שהיא ראויה לה. אתרי את הבחור, אנו מדינה קטנה, תבהירי לו שמעבר לזוגיות שהסתיימה, ילדייך ראויים להסבר כדי שלא יסבלו טראומת נטישה לכל חייהם. כי יש סיכוי שתשאר בהם צלקת שאפשר למנוע כיום.
 

מצוטטת

New member
~אני~

אפילו 10 שניות לא הייתי מבזבזת בניסיון לאתר את הבחור ואפילו לא חצי קטנה לנסות לסבר את אוזנו בבקשה לגלות רגישות בכזו סיטואצייה.... מצו' מה ה
בין מה שבתוכו של הפדחת לקרחת , ברח כי לא טוב סלמתק עדיף להם שברח.................הרבה כנראה לא בממש היה שווה ~דעתי~
 
כנראה שכאן ההבדל בין הגברים והנשים

שמופעלות לפי הבטן, הכבוד חשוב לך מהשריטה שתישאר לילד, שאלה אחרת היא, מה התרומה של אותה שיחה, כי אם הבחור אכן זיבלון במהותו, דבר שאנו לא יודעים ,אז באמת חבל"ז ...
 

a n a t i 3 3

New member
הכאב שלנו הוא גם הכאב שלהם.

לא יודעת כמה אותו גברבר חסר לילדייך, יודעת ומבינה שלך הוא חסר מאוד. נסי לא להראות זאת לילדייך, נסי את נקודות השבירה לבכות בסתר. הילדים שלך "סופגים" ממך את הכאב, את החוסר שנוצר, את עצב. שבי עימם ותסבירי להם ש"איקס" עדיין אוהב אותם בדרכו שלו, שהפרידה שלו ממך לא קשורה אליהם, שנכון היה לו היה נפרד מהם בצורה יפה ומכובדת... אבל דווקא האהבה הרבה שחש אליהם היא זאת שכנראה הפריעה ומנעה את אותה פרידה. נסי להיות להם תחליף לאותו גברבר שנתן להם כל כך הרבה, דברי איתם עם הכאב והאובדן, חבקי אותם חזק חזק.
 
איפה את בסיפור הזה?..

שבי עם הילד , דברי איתו בצורה כנה ישירה והכי בוגרת, ותסבירי לו שסיפור האהבה שלכם נגמר..הסתיים!!! הבחור מסיבותיו שלו, אולי חלש מידי, אולי פחד להתמודד מול הילד ובחר להיעלם... לשאול איך ואיך לא יביא אותך לשום מקום, היה ונגמר !! הגישה שלך מאוד לא מקדמת, לא אותך ובוודאי לא את הילד.. בכל מקרה עצוב.. עצוב שילדים נאלצים לסבול שוב חוויה של נטישה.. עוד אחד מהמחירים הכבדים... תני לו חיבוק חזק גם ממני..
 
תודה על החיבוק

אני שם בשבילו כל הזמן. אני מחבקת, אוהבת בלי סוף נותנת לו לבכות.. להתפרק כמה שהוא רוצה, הוא בן 9, אני מדברת איתו כמו לאדם בוגר, אני אומרת לו שזה מובן וטבעי שהוא מרגיש כאב וגם לי זה כואב אנחנו צריכים להיות חזקים ויחד נעבור את זה.. ואני פה , תמיד, אני לעולם לא אעזוב אותו. הוא שואל למה.. ולמה.. איך מספקים תשובות כאלה לילד. מצד אחד אולי זה נכון "לטהר" את האדיוט אבל, מהחוויה שלי, כעס היא דרך התמודדות המועדפת לי. ואני כ ו ע ס ת ... הבת שלי עדיין לא יודעת. היא בת שבע. אני יודעת שאני חייבת לאגור כוחות עצומים כשאני אגש ואספר לה את הבשורה.
 
לשאול זה לא רע..

תמשיכי בדרך שלך.. תסבירי לילד שאלה הן עובדות החיים.. קשרים מתרקמים, וקשרים מתנתקים.. ככה זה בחיים.. חיים בסוג של מעגלים..דמויות מתחלפות..
 

מגשימה1

New member
את צודקת שאמרת לו אני כאן

ולא אעזוב אותך ובעצם מה שאמרו לך גם אני חושבת לחבק הרבה להיות שם בשבילו לשוחח איתו להעניק ונראה שזה מה שאת עושה , אל תדאגי בסוף הוא יתגבר .
 

maof

New member
צ'מעי...

כואב...כן חסר...כן אבל...זה הדבר הנכון לעשות
הבחור לא אבא שלהם, אין שום טעם לאשלות את הילדים שאולי בכל זאת דברים יסתדרו. הרי את לא מצפה שיהיו לו הסדרי ראיה... את לא מצפה לשגע את הילד/ים עם מערכת קשר של תלך / תבוא / אולי. למרות שהילדים הם חלק...הקשר הוא מולך ולא מולם
מעוף
 
אני מתגעגע לילדיהן של כל האקסיות

טוב, לא לכולם... אבל למרות שנגאלתי מהארוחות המשפחתיות של המשפחה של גרושתי(וזה נפלא) , יש כמה אקסיות שאין לי קשר עימן ואני חושב על ילדיהן והרבה, איך משתחררים מזה ?
 
למעלה