אני גמור
לא יודע מאיפה להתחיל, צריך עזרה, אולי איזו עצה שעוד לא שמעתי, משהו להיאחז בו. בן 29, לפני ארבעה חודשים פגשתי את הבחורה המדהימה בחיי. התחלנו לצאת ונהיינו חברים. ארבעה חודשים של האושר הכי גדול בחיי. שלשום היא הודיעה לי שהיא אוהבת אותי אך... לא הצליחה להתאהב ולעבור "שלב" בדרך להיסחפות אחרי. פעם ראשונה בחיי שזה קורה לי. תמיד הפרידות שחוויתי נבעו ממני ואני כל כך מכיר את המשפט הזה, "לא הצלחתי להתאהב", רק שאני בדר"כ הוא זה שאומר אותו. הקיצר נפרדנו, על מנת להמתיק את העניין קבענו שנראה איך יעבור חודש ובמידה והגעגועים יהיו חזקים נחזור. אני יודע שהיא לא בדיוק מתגעגעת באמת, בעיקר מהסיבה שלא התאהבה. ולגבי עצמי, אני לא מצליח להתרומם. לא אכלתי דבר כבר יומיים, שלא לדבר על להירדם. אני לא מכיר את עצמי ככה, אנשים בעבודה מסתכלים עלי ברחמים. אני נושם בכבדות כמו איזו חיה פצועה ומסתובב עם דמעות בעיניים. לא יודע כמה זמן אפשר עוד להרגיש ככה?!
לא יודע מאיפה להתחיל, צריך עזרה, אולי איזו עצה שעוד לא שמעתי, משהו להיאחז בו. בן 29, לפני ארבעה חודשים פגשתי את הבחורה המדהימה בחיי. התחלנו לצאת ונהיינו חברים. ארבעה חודשים של האושר הכי גדול בחיי. שלשום היא הודיעה לי שהיא אוהבת אותי אך... לא הצליחה להתאהב ולעבור "שלב" בדרך להיסחפות אחרי. פעם ראשונה בחיי שזה קורה לי. תמיד הפרידות שחוויתי נבעו ממני ואני כל כך מכיר את המשפט הזה, "לא הצלחתי להתאהב", רק שאני בדר"כ הוא זה שאומר אותו. הקיצר נפרדנו, על מנת להמתיק את העניין קבענו שנראה איך יעבור חודש ובמידה והגעגועים יהיו חזקים נחזור. אני יודע שהיא לא בדיוק מתגעגעת באמת, בעיקר מהסיבה שלא התאהבה. ולגבי עצמי, אני לא מצליח להתרומם. לא אכלתי דבר כבר יומיים, שלא לדבר על להירדם. אני לא מכיר את עצמי ככה, אנשים בעבודה מסתכלים עלי ברחמים. אני נושם בכבדות כמו איזו חיה פצועה ומסתובב עם דמעות בעיניים. לא יודע כמה זמן אפשר עוד להרגיש ככה?!