דוקא היתה נהדרת בשני הראשונים,
אחר כך לדעתי קרסה פנימה כמו אקורדיון שמוציא אוויר, עם עוד כמה רגעים טובים. המפוחית עם הקלידים היתה גימיק מוצלח, ותיקי הסצינה אהבו. שלמה ניגן אחרון, עד שתיים וחצי, והיה גדול שבגדולים: גם הטרנספורמציה שהוא עובר על הבמה, עם הצליל הראשון של פנדריקה שלו, קסומה ומרגשת. וההפתעה היתה לִיבִּי, חיית במה ענקית, שעשתה קאברים נפלאים לג'פסון אירפליין ולקוקר, והכניסה את ההופעה להילוך גבוה עוד בחלקה הראשון.
