"אני גדול יותר" (ארוך)

[איליטה]

"אני גדול יותר" (ארוך)

הרבה זמן לא כתבתי בפורום ועכשיו יש לי בעיה שמאוד מטרידה אותי, מקווה שתוכלו לעזור לי. הבן שלי בן 3.5 והתחיל גן חדש שרוב הילדים גדולים ממנו בשמונה חודשים עד שנה. בשבועיים האחרונים הוא כל הזמן מתעסק בשאלות:מי יותר חזק, גדול, שרירי וכו' אין לי מושג איך להתמודד עם זה, מעבר לכך שכל נושא התחרתיות הזאת מוציא אותי מדעתי, הוא גם מאוד מתעצבן מזה, הוא ילד יחסית גבוה לגילו ולכן גבוה מרוב הילדים בגן, מנקודת הראות שלו הוא יותר גדול למרות שזה לא נכון במציאות ואז כשילד אחר עונה לו "אני יותר גדול ממך" הוא מתחיל לבכות ולילל וכל הזמן: "הוא אמר לי" ואני לא יודעת איך להתמודד עם זה. היום כבר איבדתי את העשתונות וצעקתי עליו שלא מעניין אותי מה X או Y אמרו לו. עכשיו המצפון מאוד מעיק עלי שלמעשה לא עניתי על הצורך שלו ושצעקתי עליו אבל, באמת אין לי מושג מה לעשות עם זה? בבקשה עוצו לי עיצה, זה תהליך שעוברים בגיל כזה? מישהו שמע על זה? מצטערת שיצא כ"כ ארוך מקווה שקראתם עד הסוף ואולי תוכלו לתת לי עצה. תודה, איליטה

 

[irisgh]

זה עיסוק של הגיל

גם אם זה לא נכון עובדתית, הם מנסים להאחז בזה. אין לי זמן עכשיו, אבל אפשר למצוא לו משהו שנכון עובדתית - נכון, אתה הכי גבוה. בערב אמשיך אם אצליח.

 

[ב נ ה]

עניין התחרותיות וההשוואה

מאד אופיניים לגיל,והם הולכים איתנו לאורך כל הדרך רק שבדרך רוכשים כלים להתמודד עם זה שמשהו יותר גבוה/יפה/עשיר,וכו....המקום שלנו (הורים גננת וכו)לשקף לו את תחומי ה"חוזק "של. באנטראקציה עם ילדים הילד שלך חווה תסכול והדרך שלו להביע אותו הוא בבכי,גם זה אופייני לגיל אני לא יודעת מה הקישורים השפתיים שלו והיכולת שלו להתווכח עם חבר שאומר לו דבר מה שלא נעים לו לשמוע,גם זה דבר נרכש(כישורי חיים)לא להתרגש....בטח לא מהבכי,אמרי לו שלמה שלא נעים לשמנו לשמוע לא חייבים להקשיב.

 

[לאה_מ]

גיל הוא עניין עובדתי לחלוטין.

נכון, דני יותר גדול ממך. הוא נולד לפניך. אתה נולדת לפני יאיר, ולכן אתה יותר גדול מיאיר. אתה גבוה יותר ממשה ונמוך יותר מיוסי. כל אלה עניינים עובדתיים ואינם בינם לבין תחרות ולא כלום. אני חושבת שאנחנו צריכים להזהר מאד מלהפוך כל דבר לתחרות. במיוחד דברים שבאמת אין בינם לבין תחרות שום קשר. אי אפשר להשיג בגיל מישהו שנולד לפניך, לא משנה כמה תתאמץ. עדיף, לדעתי, לאמץ גישה בריאה יותר, ולא לדחוף את הילדים לתחרות בכל מקום. זה גם יוצר גישה שהיא, לדעתי, הרבה יותר בריאה לקונפליקטים ולפתרון קונפליקטים (אבל זה כבר לטווח המאד ארוך).

 

[לורליי43]

לי נראה שזו אוירה שקיימת בגן

איזה סוג של דינמיקה שלילד יש בעיה להתמודד איתה. בנוסף לחיזוק הילד בבית (ולמה שהציעו לך כאן), הייתי מערבת את הגננת ומבקשת ממנה לטפל בזה במסגרת הגן, כי לא נראה לי שטיפול פרטני בלבד יעזור כאן.

 

[איליטה]

תוספת.........

שוב שלום, אני עדיין אובדת עצות, הבן שלי כאמור בן 3.5, ילד מאוד מאוד חכם וחברותי. הוא מדבר כמו ילד בן חמש ומאוד קשוב ואמפטי לאחרים, מעולם לא חטף למישהו משהו ולא יעשה דווקא ע"מ להרגיז, בנוסף לכך הוא מאוד תמים ומאמין לכל דבר שאומרים לו ולפי דברי הגננת, הוא לא בודק גבולות ומאוד מקשיב לכללים. וכאן לדעתי מתחילה הבעיה מכיוון שהוא מאמין לכל דבר ורוב הילדים בגילו אוהבים לעשות דווקא ולבדוק את הגבולות הרבה פעמים אומרים לו דברים בכוונה כדי לעצבן אותו ולראות איך הוא מתעצבן. ואני מנסה להסביר לו שכל עוד הוא יראה לילדים שהוא נעלב ומתעצבן הם ימשיכו והוא צריך להתעלם. בקיצור מקווה שלא בילבלתי אותכם יותר מידי אבל, עדיין לי פתרונות. תודה, איליטה

 

[לורליי43]

תלמדי אותו להשתמש בהומור בתגובה

זה גם יעזור לו להתגבר וגם ירגיע את ה"בודקים" אותו. תמצאי איתו תשובות משעשעות, תראי לו את ההומור שבמצב, עד כמה זה מצחיק שיש ילד שמתעקש לגבי הגיל שלו למרות שזה לא ממש משנה וכו'.

 

[אפרתש]

שיהיה "גדול" במשהו אחר

אפשר לתת לילד "מקצים אחרים" בהם הוא יכול להצטיין. עם הזמן הוא ירכוש בטחון באותן תכונות, ויהיה פחות תלוי בפרמטר הגיל. בתי הכי צעירה בגן. היתה תקופה שזה הפריע לה, אבל עכשו, כשהיא וחברה הטוב א' החליטו שהם הילדים הכי חכמים בגן - כבר פחות חשוב לה עניין הגיל. אני רואה בגן של בתי שהילדים היותר גדולים מקטנרים את היותר קטנים, נהנים מחוסר היכולת של הקטנים לענות. כמו שאמרת - הקטנים לוקחים ללב, ואת הגדולים זה מצחיק. (זה לא תמיד חופף גיל כרונולוגי. לפעמים יש ילד גדול בגיל שמתנהג כמו תינוק). אני חושבת שקשה ללמד ילד להשתנות, להיות פחות רגיש, לא לקחת ללב. אלה דברים שבאים עם הגיל. ולכן - מצטרפת להצעה לבקש את התערבות הגננת.