אני בתקופת "צינון"

[סרפד]

אני בתקופת "צינון"

בתקופה האחרונה, בעקבות איזו פעילות חדשה שלי ברשת, התחלתי לפתח כל מיני סימני "התמכרות", לא מהסוג של השימוש האינטנסיבי של פעם שהרגשתי איתו בסדר גמור, אלא מהסוג שנראה לי לגמרי לא פרופורציונאלי. זה גם הכניס אותי לדכאון. אז התרחקתי זמנית בתקופה האחרונה מהאינטרנט ובכלל זה גם מהפורום הזה. אני לא יודעת אם התרחקתי כבר מספיק או שעדיף להמשיך עוד קצת, או לחזור במינון מדורג. בכל מקרה, אל תחשבו שכבר נפטרתם ממני לגמרי

.

 

[עמית המכשף]

אני אצטער לראות אותך פחות מבעבר

 

[וונוס ממילו]

סרפד..אני מקווה שאת הפורום שלנו

לא תזניחי את חשובה פה

 

[e-magine]

סרפד

אני זוכר את הקטע שהזכרת בהודעה אחרת, הקטע עם הפסיכולוגית שבאה להתעניין בשלומך, אולם אני זוכר אותו טיפה שונה, אני זוכר בפרוש שהביקור של הפסיכולוגית בא לאחר שרמזת על הפסקה בנטילת תרופה מסויימת ללא הוראת רופא. ואגב הצינון, את אחד האנשים הבודדים אם לא היחידה שהיתה בצינון מהפורום כשנה וחצי ופתאום חזרה וגם התמידה, ככה שתמיד את יכולה להפתיע. (אגב, היו עוד מקרים של אנשים שחזרו אחרי המון זמן, היתה מישהי שנאלמה ל 7 חדשים, חזרה להודעה אחת ושוב נאלמה ללא זכר.

 

[סרפד]

אז זה היה "צינון" מכורח

פשוט לא היה לי מחשב משך שנה וחצי. עכשיו החלטתי להתרחק קצת, בלי להתנתק לגמרי, לתקופה מוגבלת, עד שהדברים יחזרו לפרופורציות. שמתי לב שגם אצלי קיימת ההפרדה הברורה בין התמכרות לעבודה שאני לא מרגישה שיש בה משהו רע (כשאני המכורה), לבין התמכרות לפעילויות שנראות לי פחות מועילות. כשזה היה עבודה הייתי הרבה יותר מכורה, אבל לא צלצלו לי שום פעמוני אזעקה. לגבי הקטע ההוא - הפסקתי עם התרופה האנטי-דכאונית על דעת עצמי, אבל דברתי עם הרופא שלי תוך יומיים והוא הסכים עם החלטתי. עד כמה שזכור לי, הפסיכולוג/פסיכיאטר ההוא שנזעק לפורום התעלם גם כשהבהרתי שהפסיכיאטר הקבוע שלי תומך בהחלטה וגם משאר הדברים שאמרתי, מה שלגמרי לא מפתיע אותי כי רוב הפסיכיאטרים שנתקלתי בהם או שמעתי עליהם ממש לא קשובים לאנשים שהם מטפלים בהם, כי הרי אנחנו גם הדיוטות וגם פסיכים אז דעתנו לא נחשבת. למעשה, אני כבר מכירה את התגובות שלי טוב מאד, גם מה קורה כשאני מפסיקה לקחת את ה"תרופה". כל מה שהאנטי-דכאוניים מצליחים לעשות במקרה שלי זה לדכא קצת את הרגשות (ולאושש קצת את התיאבון) - בד"כ זה חיובי, אבל בדיוק בגלל זה הפסקתי כשהתחלתי להגיב לשירה של זהר ארגוב, כדי שהכדורים לא ידכאו את התגובות הרגשיות שלי. זה החיה את הענין שלי במוסיקה שהיה מת מאז נעורי, זה שינה את התפיסה החברתית שלי, זה שינה עוד כמה וכמה דברים. זה היה הטיפול הכי יעיל שקבלתי. אבל אני לא מצפה מהפסיכיאטר הממוצע שתהיה לו מספיק תובנה כדי להבין את הדברים הכי בסיסיים, כמו למה טיפוס כל כך רגשי וכל כך חסר בושה כמו זהר ארגוב יכול ללמד טיפוס כמוני דבר או שניים. אני מצפה מהפסיכיאטר הממוצע שיסתכל עלי כמו על איזה קאוס רגשי שאיבד את האיזון הכימי ורוב הפסיכיאטרים לא מכזיבים את הציפיה הזו. ובעצם גם רוב ההדיוטות רואים את זה ככה. .

 

[e-magine]

קראתי

לא זוכר עד כדי כך את פרטי אותו המקרה, אני רק זוכר שבא מישהו מפורום אחר ואמר שקרא את דברייך ושמציע לך לקחת את התרופה ושאת מסתכנת, מעבר לזה לא זוכר כלום, אבל אפשר אם נורא רוצים, לחפור בארכיון ולמצוא. חוששני שאישית, אני לא מסוגל לתת הערות לגבי השפעת המוזיקה של זהר ארגוב עלייך, כי בעצם אני לא מכיר את המוזיקה שלו מספיק וגם אותך לא

לעומת זאת, נהניתי מזה שירדת על הפסיכיאטרים, לא מפני שאני מכיר אותם, או שיש לי משהו נגדם, אלא שתמיד אני נהנה כשמישהו עושה הכללות וירודות על איזה מקצוע שהוא לא המקצוע שלי, ששששש, אל תספרו לאף אחד

 

[amiak]

חכה חכה.. נרכז כאן אשכול ירידות על

המקצוע שלך...