Eclipsed By The Moon
New member
``אני ברחוב בת יענה...
יש פה הרבה פרחים צהובים.``
אתם בטח שואלים את עצמכם ``וואט דה פאק?``
טוב, אז אחרי היעלמות די משמעותית של שבועיים, חזרתי, עם כוחות מחודשים (שיט, באסה לקורט). הייתי קצת עסוקה בלימודים, הפקות במגמת קולנוע, ואיך לא, בלג`נדרי
סתתאאאאאאאאם.
בכל מקרה, אז הרי לכם סיפור מההפקה שהייתי בה, שאנחנו עד עכשיו צוחקים בגללה.
ירדן שלנו, הייתה עוזרת הפקה (אני הייתי עוזרת צלם, איזה כיף לי, לסחוב מצלמות אול דיי לונג). והמפיקה אמרה לה לנסוע ליפו, למאפיית ``נשיקה צרפתית`` להביא לחמים לצוות של ההפקה.
בכל מקרה, היא עלתה על האוטובוס, ומצאה את עצמה בצפון תל-אביב, המפגרת הזאתי לקחה את האוטובוס לכיוון הלא נכון.
היא מתקשרת למפיקה בוכה, שהיא הגיעה לצפון ת``א ולקחה אוטובוס ליפו, לשם שינוי, כן לכיוון הנכון. החכמה הזו ירדה בתחנה הלא נכונה, ומצאה את עצמה בסוף רח` שד` ירושליים, כשהיא בכלל הייתה אמורה לרדת בהתחלה, או משהו כזה, והיא מתקשרת למפיקה בוכה ``יסמין, אני לא יודעת איפה אני, ויש פה הרבה רוסים``, בינתיים היה ניתן לשמוע ברקע רוסים עונים לה ``לא, לא, אני לא יודע.``
פתאום, הייתה תפנית לסיפור.
``אני ברחוב בת יענה, ויש פה הרבה פרחים צהובים.``
אין, זה היה קורע.
בסופו של דבר היא הגיעה למאפייה, אחרי ייאוש בלתי יאמן שאני כבר מזמן הייתי מתאבדת אם כזה דבר היה קורה לי, והיא פונה לאריה, המנהל של המקום, והוא אומר לה שאין בשבילה לחמים כי נאמר לו שההפקה בוטלה כי השחקנים לא יכלו להגיע. אני חושבת שבשלב זה ירדן כבר רצתה לבכות, מסכנה. אז המפיקה דיברה עם אריה, והכל הסתדר בסוף, וירדן קיבלה את הלחמים. ירדן צעדה לעבר התחנה, ושם פגשה אחת שלמדה בביצפר שלנו ועברה לפתוח. היא ישבה שם איתה ודיברה איתה שעה, ובינתיים עברו 5 אוטובוסים לפחות. זה עצוב, מאד.
הבאת לחמים, שלוקחת שעה גג, לקחה לירדן שלנו 3.5 שעות.
היא גאון, גאון!
think floyd
מיכל
יש פה הרבה פרחים צהובים.``
אתם בטח שואלים את עצמכם ``וואט דה פאק?``
טוב, אז אחרי היעלמות די משמעותית של שבועיים, חזרתי, עם כוחות מחודשים (שיט, באסה לקורט). הייתי קצת עסוקה בלימודים, הפקות במגמת קולנוע, ואיך לא, בלג`נדרי
סתתאאאאאאאאם.בכל מקרה, אז הרי לכם סיפור מההפקה שהייתי בה, שאנחנו עד עכשיו צוחקים בגללה.
ירדן שלנו, הייתה עוזרת הפקה (אני הייתי עוזרת צלם, איזה כיף לי, לסחוב מצלמות אול דיי לונג). והמפיקה אמרה לה לנסוע ליפו, למאפיית ``נשיקה צרפתית`` להביא לחמים לצוות של ההפקה.
בכל מקרה, היא עלתה על האוטובוס, ומצאה את עצמה בצפון תל-אביב, המפגרת הזאתי לקחה את האוטובוס לכיוון הלא נכון.
היא מתקשרת למפיקה בוכה, שהיא הגיעה לצפון ת``א ולקחה אוטובוס ליפו, לשם שינוי, כן לכיוון הנכון. החכמה הזו ירדה בתחנה הלא נכונה, ומצאה את עצמה בסוף רח` שד` ירושליים, כשהיא בכלל הייתה אמורה לרדת בהתחלה, או משהו כזה, והיא מתקשרת למפיקה בוכה ``יסמין, אני לא יודעת איפה אני, ויש פה הרבה רוסים``, בינתיים היה ניתן לשמוע ברקע רוסים עונים לה ``לא, לא, אני לא יודע.``
פתאום, הייתה תפנית לסיפור.
``אני ברחוב בת יענה, ויש פה הרבה פרחים צהובים.``
אין, זה היה קורע.
בסופו של דבר היא הגיעה למאפייה, אחרי ייאוש בלתי יאמן שאני כבר מזמן הייתי מתאבדת אם כזה דבר היה קורה לי, והיא פונה לאריה, המנהל של המקום, והוא אומר לה שאין בשבילה לחמים כי נאמר לו שההפקה בוטלה כי השחקנים לא יכלו להגיע. אני חושבת שבשלב זה ירדן כבר רצתה לבכות, מסכנה. אז המפיקה דיברה עם אריה, והכל הסתדר בסוף, וירדן קיבלה את הלחמים. ירדן צעדה לעבר התחנה, ושם פגשה אחת שלמדה בביצפר שלנו ועברה לפתוח. היא ישבה שם איתה ודיברה איתה שעה, ובינתיים עברו 5 אוטובוסים לפחות. זה עצוב, מאד.
הבאת לחמים, שלוקחת שעה גג, לקחה לירדן שלנו 3.5 שעות.
היא גאון, גאון!
think floyd
מיכל