נוגה בשבילכם
New member
אני ברוגז עם בעלי
הכל התחיל ביום שישי בבוקר. אמרתי לו איזה משפט שהרגיז אותו, אז הוא צעק לי שבאסה להיות איתי והלך לעבודה בלי להגיד שלום. חשבתי שזה סתם, יעבור לו עד הצהרים. התקשרתי אליו לפני הצהרים להגיד לו שיביא מים מינרלים והוא ענה לי עצבני. עדיין לא האמנתי שזה לא עבר לו אבל אמרתי מילא, עד שהוא יחזור הביתה הוא בטח ירגע. ואז, אחה"צ, הוא בא הביתה וישר נרדם. התעצבנתי כמובן כי כל היום שמרתי על הילדה שלנו וכבר היה לי קשה. ב- 19:00 שאלתי אותו אם הולכים להורים שלו והוא ענה לי מתוך שינה שלא. כל שבוע באופן קבוע אנחנו אצל ההורים שלו ב- 19:30. אחרי כמה דקות הערתי אותו בעצבים. תתעורר! צעקתי לו. מה יש לך?. הוא קם והלך לישון בחדר השינה שלנו (קודם הוא ישן בסלון). באתי לחדר השינה שלנו ואמרתי לו: "אתה רוצה שאני אלך? אני הולכת!". אז הוא אמר: "תלכי". אמרתי לו: "אם אני הולכת אני לא חוזרת". אז הוא אמר: "אל תחזרי, רק תשאירי את מיה (הבת שלנו)" ואז התפרצתי פתאום, עלו לי כל הפיוזים לראש, תפסתי את הכרית הורבצתי לו וצעקתי עליו שהוא בן זונה, אגואיסט ומניאק. והלכתי למקלחת בוכה. אח"כ לקחתי מזרון ושמתי בחדר של מיה. מאז לא דיברתי איתו. ישנתי בחדר של מיה. נסעתי להורים שלי בבוקר עם מיה בלי להגיד לו מילה. אחה"צ יצאתי עם חברה בית קפה בלי להגיד לו מילה. עכשיו אני בעבודה מקווה שיעבור היום. אני מרגישה פגועה מאד ולא מסוגלת להסתכל עליו בכלל. שונאת אותו (אבל עדיין אוהבת אותו). האם זה ילמד אותו לקח? מה דעתכם?
הכל התחיל ביום שישי בבוקר. אמרתי לו איזה משפט שהרגיז אותו, אז הוא צעק לי שבאסה להיות איתי והלך לעבודה בלי להגיד שלום. חשבתי שזה סתם, יעבור לו עד הצהרים. התקשרתי אליו לפני הצהרים להגיד לו שיביא מים מינרלים והוא ענה לי עצבני. עדיין לא האמנתי שזה לא עבר לו אבל אמרתי מילא, עד שהוא יחזור הביתה הוא בטח ירגע. ואז, אחה"צ, הוא בא הביתה וישר נרדם. התעצבנתי כמובן כי כל היום שמרתי על הילדה שלנו וכבר היה לי קשה. ב- 19:00 שאלתי אותו אם הולכים להורים שלו והוא ענה לי מתוך שינה שלא. כל שבוע באופן קבוע אנחנו אצל ההורים שלו ב- 19:30. אחרי כמה דקות הערתי אותו בעצבים. תתעורר! צעקתי לו. מה יש לך?. הוא קם והלך לישון בחדר השינה שלנו (קודם הוא ישן בסלון). באתי לחדר השינה שלנו ואמרתי לו: "אתה רוצה שאני אלך? אני הולכת!". אז הוא אמר: "תלכי". אמרתי לו: "אם אני הולכת אני לא חוזרת". אז הוא אמר: "אל תחזרי, רק תשאירי את מיה (הבת שלנו)" ואז התפרצתי פתאום, עלו לי כל הפיוזים לראש, תפסתי את הכרית הורבצתי לו וצעקתי עליו שהוא בן זונה, אגואיסט ומניאק. והלכתי למקלחת בוכה. אח"כ לקחתי מזרון ושמתי בחדר של מיה. מאז לא דיברתי איתו. ישנתי בחדר של מיה. נסעתי להורים שלי בבוקר עם מיה בלי להגיד לו מילה. אחה"צ יצאתי עם חברה בית קפה בלי להגיד לו מילה. עכשיו אני בעבודה מקווה שיעבור היום. אני מרגישה פגועה מאד ולא מסוגלת להסתכל עליו בכלל. שונאת אותו (אבל עדיין אוהבת אותו). האם זה ילמד אותו לקח? מה דעתכם?
